יש לך את זה?–רשימת הפרקים

לפני הרבה מאוד זמן במונחי אינטרנט כתבתי כאן בבלוג סיפור בשם יש לך את זה!

הסיפור הזה פתח את הדלת לעוד כמה וכמה סיפורים שנכתבו כאן בהמשך. במרכזו עמד, לכאורה לפחות, איזה אושיית רשת מקומית, אחד שממשיך לדשדש ולקפץ בין עבודות מזדמנות ולבזבז זמן וכסף על פרוייקטים טיפשיים ומיותרים כשלפתע הוא מקבל הצעת עבודה מפתה.

מה שעמד מאחורי הסיפור ההוא היה התחושה שלי שהייתי עד לרגע משמעותי בהיסטוריה של הרשת הישראלית, רגע שבו כל מיני אבות מייסדים ומייבשי ביצות דיגיטליות החליט שהגיע הזמן לעשות מזה קצת כסף. היו אז כל מיני חברות שנופפו בבאזוורדס על שיווק ברשתות חברתיות ונדמה היה שהרשת העברית מאבדת משהו מהנאיביות והתום הבתוליים שאפיינו אותה עד לאותו רגע.

אז כתבתי את הסיפור ההוא. כתבתי אותו בגוף שני. שורת הפתיחה שלו היתה מחווה גסה ל-Bright Lights, Big City, והוא נכתב בגוף שני מסיבות דומות, אני מנחש, מנסה לשדר הכך תהליך בלתי נמנע שבו הגיבור מאבד שליטה על חייו ומפקיר אותם להינשא בזרם האירועים.

כשהסיפור ההוא נגמר ידעתי שאחזור לגיבור ההוא.

ניסיתי לחזור אליו ביש לך את זה ! 2  שאמור היה להתפתח לכיוון כזה או אחר שכבר כמעט נשכח ממני (נדמה לי שהוא אמור היה לפתוח אז איזו "מכללה ללימודי רשת") וזנחתי אותו.

חזרתי אליו לסיפור קצרצר אחד שניסה לגעת בקשר שבין המחאה החברתית לבין הרשת וגם שוטט קצת באזור הלגליזציה, קראו לסיפור ההוא יש לך את זה! הארדקור אנפלאגד – צדק חברתי, ובכך הוא התכתב עם סיפור אחר שנכתב כאן בעבר, קלאסה אחרת, אנפלאגד, שפרקיו התבססו על Different Class של פאלפ, האלבום הכי מדוייק שיצא בניינטיז.

ואז מצאתי את עצמי חוזר אליו שוב.

כל מה שהיה לי בהתחלה זה סימן שאלה ומשחק מלים. ידעתי שהפעם אני רוצה שזה יהיה יש לך את זה? שאת סימן הקריאה מהסיפור המקורי יחליף סימן השאלה של מי שמרגיש איך הרשת חומקת לו בין האצבעות, שהוא כבר לא בטוח בכלל שהוא מבין את המדיום ואת המקום שהצמיחו אותו. ידעתי שאני רוצה לשחק עם הרעיון של high frequency trending, על משקל ה-high frequency trading של שוק ההון ושאני רוצה לתת לו פנים מוחשיות, להעמיד מנגנון מאחורי אובדן השליטה הזה והתחושה שאם לא טרחת להיות מעודכן כמה שעות כבר תתקשה להבין מה לעזאזל קורה סביבך.

לא ידעתי אז שהסיפור הזה יתארך כל כך, חשבתי שמספר חד-ספרתי של פרקים יספיק לו.

אז חשבתי.

נכון לעכשיו כבר יש בו 31 פרקים ואני לא לחלוטין בטוח מתי הוא יגיע לסופו. יש בו פרקים שהם תגובה מיידתי למשהו שהסעיר את הרשת ביום הכתיבה ולא בטוח שמישהו יזכור בכלל במה מדובר כיום, יש בו פרקים שהם בגדר פרקי אווירה, מנותקים מעט מהעלילה המרכזית ויש בו גם פרקים שמקדמים את הרעיון הבסיסי של הסיפור ומשחקים איתו.

משהו השתנה ברשת מאז הסיפור הראשון, משהו משמעותי מאוד. על זה הסיפור בעצם. אבל יש לשינוי הזה רמה נוספת (זה עובד בכמה רבדים!). לסיפור הקודם היו די הרבה קוראים, הם הגיעו דרך ה-RSS, הם הגיעו דרך טוויטר. לסיפור הזה יש הרבה פחות קוראים. הבלוגים מתים, אתם יודעים. חלק ניכר מהמעטים שקוראים אותו מגיעים אליו מעמוד הפייסבוק של הבלוג. אבל גם זה לא מה שהיה פעם. בפייסבוק שינו את האלגוריתם, הם רוצים כסף. הם חושבים שאם פתחתי עמוד אז יש לי גם אינטרס לקדם אותו, אינטרס שיעביר אליהם כמה עשרות שקלים.

אני לא אוהב את השיטה הזו. אני אפילו די מתעב אותה. אבל החלטתי, באופן חד-פעמי לנסות אותה.

אז כתבתי מחדש את הטקסט הזה שמקדים את רשימת הפרקים, ואחר כך, כשאקשר אליו מעמוד הפייסבוק של הבלוג אזרוק לפייסבוק את כמה עשרות השקלים האלה ונראה אם זה יעזור למשהו.

השעה שבע בערב, אתה יודע כמה כסף פייסבוק רוצים ממך?

ובכל זאת, לזכר ימים עברו ולמען משתמשי ה-RSS, הטקסט הזה יעלה גם כפוסט מן השורה בבלוג.

פרקי הסיפור עד כה

א’ – הפרעה בכוח

ב’ – מונית שירות emptiness

ג’ – מצווה להיות מעודכן

ד’ – זמנך עבר

ה’ – צייטגייסט

ו’ – #What Would You Say

ז’ – In it for the meta

ח’ – צא מזה

ט’ – המוות אינו מחוסר עבודה

י’ – היא אינה שלי

י”א – Karma Police

י”ב – זורם כמו נהר

י”ג – ערכים עצמיים

י”ד – לא קונה

ט”ו – סמנכ”ל מטא

ט”ז – תמכור! תמכור!

י”ז – Scalability

י”ח – Big in Japan

י”ט – שיימינג בין הצירים

כ’ – שיימינג בין חברים

כ"א – שדות תעופה

כ"ב – A Blast from the Past

כ”ג–לילה בבית מלון

כ”ד–עקרון האי-וודאות

כ”ה–בטא סגורה

כ”ו–מקום נקי, מואר היטב

כ”ז– Too Old for this Shit

כ”ח–הרגע הזה

כ"ט – פגישת מחזור

ל' – שדה הקרב

ל"א – החזית המזרחית

ל"ב – הגנה עצמית

ל"ג – כמה מעלות טובות למקום עלינו?

ל"ד – It's About Time

ל"ה – It's About Money

ל"ו – מה נשתנה?

ל"ז – ביקום מקביל

ל"ח – נאום הסית' (סיום זמני)