מגיע לו
13 ביוני, 2007
לו רק היה משודר טקס חלוקת פרס ספיר על-ידי גוף שאמון מעט יותר על מיצוי וסחיטת הפוטנציאל הרגשי הטמון בארועים כגון אלה, לו רק היו עומדות לרשות העורך יותר זוויות צילום לבחור מהן בכל רגע נתון, כי אז אפשר היה לקוות שאת ההכרזה המקוטעת של יוסי שריד על הספר הזוכה ילווה דווקא צילום תקריב של דרור בורשטיין. אבל זה לא קרה, ולנו נותר רק לנחש את פניו של בורשטיין ברגע ההוא, אכזבת ההפסד היתה שם מן הסתם, החיוך המאולץ, מחיאות הכפיים הרפות, נמהלת באיזו תחושת גאווה, הכרה בכוחו להמליך מלכים, בהלה מפני אותו כוח, הכאה על חטא היוהרה, הבנה של הכוחות המעצבים ומשרטטים את גבולות הביצה הספרותית שלנו, ותוגה שמורה בדרך כלל לכדורגלנים אחרי גול עצמי.
מגיע לו לבורשטיין ההפסד הזה, מגיע לו כי ספק רב אם 'שום גמדים לא יבואו' היה נכלל ברשימת המועמדים לפרס אלמלא הביקורת המהללת הזו שפרסם אותו בורשטיין במוסף ספרים של 'הארץ' ושזכתה לעמוד השער. עוד לא ידעתי אז שבורשטיין עתיד להפוך לכותב קבוע של המוסף, ועוד כזה שמתקנא בנוהג של עיתוני המוזיקה הבריטיים להכריז בקול גדול אחת לכמה שבועות על להקה חדשה כעל "הדבר הגדול הבא". האמנתי שביקורת נלהבת כל כך של סופר ובלוגר אהוב מחייבת אותי לרוץ ולרכוש את הספר בו ביום.
קראתי את 'שום גמדים לא יבואו', אם להודות על האמת, הוא היחיד מבין החמישה שקראתי, וקשה לי להאמין שהוא אכן ראוי לפרס. לא, הוא לא ספר רע, וסיפורה האישי של שילה הוא כמובן מעורר השראה, גם מלחמת לבנון השניה הקנתה לאימת הקטיושות של הספר מימד אקטואלי שודאי תרם לשיקולי השופטים. ועדיין, אם לא הבחירה של בורשטיין, איש הכתיבה המעודנת על פי רב, להכתיר את הספר כיצירת מופת עם יציאתו, והשבחים הגורפים שהרעיף עליו בבמה המרכזית של עולם הספרות הישראלית, קשה להאמין שהספר היה זוכה להגיע רחוק כל כך. ניכר בביקורות של בורשטיין שהוא מנסה לשמר את כוחה המיתי של ספרות לטלטל את חיי קוראיה, שהוא עדיין מאמין בכוח הזה, כוח שגם אני רוצה להאמין בו, ואף על פי כן יש לקוות שההפסד הצורב של אתמול ילמד את בורשטיין מעט מתינות בבואו לקשור כתרים לספר, חדש או ישן. כי חווית קריאה כמו זו שהוא הבטיח לנו ב'שום גמדים לא יבואו', ב'אוסטרליץ' ובעוד לא מעט ספרים, היא נדירה מאוד, והבטחות כאלה כדאי לשקול היטב, גם כי הן יכולות להתנקם בך בבוא יום חלוקת הפרס, אבל גם, ובעיקר, כי הן פוגעות באמון שרוחש ציבור הקוראים למבקר הפרטי ולמוסד הביקורת בכלל.
Related posts:
