רשת בענן

לפני קצת יותר משנתיים יצא Wired בפרויקט מסקרן תחת הכותרת The Web is dead. אנחנו, נטען שם, מבלים הרבה יותר שעות באינטרנט מבעבר, אבל אנחנו גם כמעט ולא מגיעים למה שהיה עד לא מזמן “האינטרנט”, כלומר ה-WWW, כלומר הווב. אותה רשת מסועפת של קורים מקושרים זה לזה.

וכך זה נפתח

You wake up and check your email on your bedside iPad — that’s one app. During breakfast you browse Facebook, Twitter, and The New York Times — three more apps. On the way to the office, you listen to a podcast on your smartphone. Another app. At work, you scroll through RSS feeds in a reader and have Skype and IM conversations. More apps. At the end of the day, you come home, make dinner while listening to Pandora, play some games on Xbox Live, and watch a movie on Netflix’s streaming service.

You’ve spent the day on the Internet — but not on the Web. And you are not alone.

בדיוק לפני שלוש שנים כתבתי פוסט משועשע ויומרני כאחת שסקר את המסגרת ההיפותטית של פרויקט דורות. לקראת סופו שילבתי את הפסקאות הבאות.

Generation Apps

במידה רבה הדור הזה, כפי שהוא מתהווה לנגד עינינו, חוזר לתפישת הזמן של דור ה-Ctrl-Z. מגבלות הממשק וגודל המסך של הסלולריים החכמים כופות על הדור הזה עבודה באמצעות מגוון מסחרר של אפליקציות, שכל אחת מהן ממוקדת ומיועדת למשימה מובחנת מאוד. בניגוד לאנשי ה-DOS, הפעם ניתן להצביע מראש על מידה גבוהה של אינטגרציה בין האפליקציות השונות, אף על פי כן, הדור הזה, יש להניח, יחזור לשגרת עבודה שתחייב סגירה של אפליקציה אחת ומעבר לאפליקציה אחרת בכל פעם שתצוץ משימה חדשה. ההחלפות האלה, חשוב להדגיש, תתבצענה בתזזיתיות הרבה יותר מזו של אבותיהם הקדמונים.

מוקדם לקבוע בוודואות מה תהיה ההשפעה של האפליקציות על החיים הלא מקוונים, אבל ניתן לשער שנחזה בדור שינהל חיים אקלקטיים יותר, ימהר לדלג ממסלול אחד לשני, וייטה לבחירה בעבודות ומערכות יחסים קצרות-טווח.

בעת ההיא, אם להודות על האמת, הדבר הקרוב ביותר לסמארטפון שהכרתי היתה snaptu המצויינת שהצליחה לזייף חווית אייפון גם על מכשירי נוקיה זעירי מסך ונטולי טאץ’. מאז הספקתי להצטייד בסאמסונג גלקסי, באייפד ובקינדל Paperwhite (שקשור לסיפור באופן רופף למדי).

שלוש שנים וכמה מכשירים חכמים אחר כך אם כן, אני מרגיש כשיר להתייצב מאחורי מה שאמרתי אז ואף ביתר שאת. הענן, לצערי הרב, הולך והורג את הרשת.

את הדיון הזה, שיהיה טכני מאוד בחלקו, אערוך דרך שתי אפליקציות אייפד מוצלחות למדי מבית ידיעות אחרונות – הותיקה יותר של ynet, החדשה והמרתקת יותר של העיתון עצמו שהושקה רק לאחרונה.

הרבה ביקורת תימתח כאן על האפליקציות האלה, אבל חשוב לציין שהיא תימתח עליהן בזכות העובדה שהן בשלות וראויות לשימוש, בניגוד מרגיז לנוכחות העלובה משהו של גופי תקשורת ישראליים אחרים בזירה הזו.

לינק שבור

יש פה ושם חריקות באפליקציית של ynet, רובן הן לא יותר מליקויים טכניים שסביר להניח שניתן לתקן בקלות. אבל יש ליקוי אחד משמעותי, ליקוי שנראה הרבה יותר כמו בחירה מודעת של מתכנני (לא מתכנתי) האפליקציה.

וככה זה הולך, יושב אדם עם האייפד שלו, גולל את פיד הפייסבוק (נניח) ואז נתקל בקישור ששיתף חבר לאיזו כתבה ב-ynet, מקיש באצבעו על הקישור ומקבל את המסך הבא.

ynetapp

אבל משהו מוזר במסך הזה, מוזר מאוד, הוא מופיע בדיוק באותו אופן גם אחרי שהותקנה אפליקציית ynet על המכשיר. הקשה (יש מילה רשמית להקשה במסכי טאץ’) על “עבור לאתר האינטרנט” אמנם תוביל לכתבה המקושרת, אבל הקשה על “להורדת האפליקציה” תוביל, שוב ושוב, לחנות האפליקציות ולא להצגה של אותה כתבה בתוך האפליקציה, ולא משנה שהאפליקציה הותקנה כבר בפעם הקודמת או בזו שלפניה או לפני שנה.

אפליקציית האייפד של ynet אם כן, לא באמת יודעת ולא באמת רוצה לדבר עם העולם החיצוני, לא עם אפליקציות אחרות ולא עם קישורים מתוך הדפדפן המובנה (והמזעזע למדי) של האייפד.

הבעיה הזו מגיעה לפעמים עד כדי אבסורד. לחיצה על קישור בתוך האפליקציה, כזה שאינו מוביל לכתבה מסויימת אלא דווקא עמוד שמרכז איזה פרויקט מיוחד, יכולה להוביל לאותו מסך בדיוק, להמליץ לכם להוריד את האפליקציה למרות שבדיוק כרגע לחצתם על קישור מתוכה.

כדאי לזכור, ynet נולד כיצור חריג, אתר אקטואליה עצמאי שמסונף לעיתון קיים, מודל שכמעט ואינו קיים בעולם. ynet נולד כחלק מהווב, כזה שקל לזרום אליו ממקומות אחרים ולדלג בחזרה אליהם. נכון, כמו בהרבה אתרים מסחריים גם ב-ynet מקמצים מאוד בקישורים שיעזרו לכם לברוח, אבל כל עוד הדפדפן הוא הממשק ביניכם לבינו הבריחה החוצה נותרת זמינה, אולי אפילו בלתי נמנעת.

הענן זה הרשת החדשה

ה-ynet של דור האפליקציות הוא כבר יצור אחר לחלוטין. הוא מבקש שתפתח אותו בנפרד, עם תצוגת HD (חשוב! מאוד!) עם התאמה אידאלית לגודל המסך, עם כל מיני אפשרויות ותוספות ייחודיות לגירסת ה-iPad. אבל ה-ynet הזה, בניגוד לאתר שאותו הוא מתווך, כבר אינו חלק אורגני מהרשת.

הוא נמצא בענן, צריך חיבור אינטרנט כדי לגשת אליו, הוא שואב תכנים ממקורות אחרים (סרטוני יוטיוב, למשל, משולבים בו לא מעט), אבל הוא כבר לא חלק מהווב.

אבל הענן הוא לא הווב. ככל שיותר אנשים יצרכו את ynet דרך אפליקציות לטאבלים ולסמארטפונים כך יאבד ynet את היותו חלק מאותה רשת דינמית שבה כל דבר נמצא במרחק הקשה או שתיים מכל דבר אחר.

המסך הקטן יחסית, יכולות המולטי-טאסקינג המצומצמות והמגבלות הטכנולוגיות של הדפדפנים המובנים הם לא באמת הסיפור, אבל הם עוזרים למתכנני האפליקציות להסתער על הרשת ולקרוע אותה לפיסות מנותקות זו מזו.

אני יכול להבין את האינטרס העסקי, זה שבזכותו קיבלה התקשורת הישנה חבל הצלה בדמות האייפד, ובגללו היא גם תמהר לדווח ולחגוג על כל טאבלט חדש. הרבה יותר קל לעשות כסף כשאתה מחזיק את הקוראים שלך כלואים בין גדרות האפליקציה שתפרת להם.

אני יכול להבין את האינטרס העסקי ואת הכוחות שינסו להנציח אותו. דווקא בגלל זה ההתפתחויות האלה מדאיגות אותי.

עננים שחורים

עננים שחורים

והדיון באפליקציה של ידיעות אחרונות כבר יחכה לפוסט הבא, מסתבר.

5 תגובות ל“רשת בענן”

  1. זה מה שמטריד אותך?
    וזה שכל הלינקים הכי מוקלקים בפוסטים ישנים בבלוג שלי מובילים לדפים שכבר לא קיימים, זה לא שואה?
    ולמה אתה לא אומר כלום על מה שקורה בסוריה?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] בשחר מתודעה כוזבת שמתלבט אם לקרוא לפוסט רשת בענן או עננים שחורים ונותן זוית מעט אחרת למעבר מגלישה ברשת […]

  3. יש מצב שהבלוג שלי הפסיק לשלוח טרקבקים (הוא הפסיק למשל לשלוח אימיילים למנויים), אז בגלל שגנבתי את הפוסט הזה שלך כחלק מדיון בפוסט אצלי אני גם משאיר טרקבק ידני.
    הבועה, או צר עולמי כעולם סנאי: http://www.sciencefriction.net/blog/2013/02/01/1913/

    [להגיב לתגובה זו]

  4. […] שלושה חודשים כתבתי כאן משהו על אפליקציית האייפד של ynet והבטחתי להוסיף פוסט גם […]

  5. […] ממשיך לשפוך כאן הרהורים בנושא (לחלקים הקודמים: על האפליקציה של ynet, על מותו של התעביר לי את הספורט, על מותו של […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting