תודעה כוזבת

נדמה לי שא תעירו אותי באמצע הלילה יש סיכוי סביר שאתבלבל בין ג'יימי אוליוור לבין דייויד בקהאם. האמת, זה לא חייב להיות באמצע הלילה, גם ככה קצת קשה לי להבדיל ביניהם לפעמים. שני ילדי הפלא האלה של הניינטיז, שניהם יליד מאי 1975, שפרחו ופרצו במקביל לעלייה של טוני בלייר ולגל הגדול של הבריטפופ, הספיקו להיות מבטיחים ונערצים לרגע ומייד בחרו למתג את עצמם לדעת. אז אחד התחתן עם ויקטוריה ובגד בה, פרסם נעליים, סכיני גילוח ומה לא, השיק בושם לתפארת הזוגיות המלכותית שלו, הפך לקיבורג עם שיזוף ברונזה חולני וברח ללוס אנג'לס, והשני עלה מעט במשקל, וממהר למכור את שמו ליוזמות שיווק מפוקפקות בתחומי המטבח, ההבדלים כאמור, קוסמטיים.

אבל בדיוק כמו שבקהאם יכול לבעוט מחר כדור מסובב משלושים מטר ולהזכיר לי איך פעם נשאתי אליו עיניים בהערצה, גם אוליוור, מסתבר, עוד יכול להבריק לפעמים.

הייתי מוותר בשמחה על צבעי ההסוואה בגוני כחול, שהם תמצית הפאתטיות של אוליוור ויומרות האופנתיות השובבית שלו, אבל חייבים להודות שה-Survival Kit שלו הוא רעיון מוצלח עם ביצוע מושלם כמעט (הכחול הזה, כאמור). ערכה של ווק, מחבת וסיר עם מכסי זכוכית וידית נשלפת שיכולה להתחבר לכל אחד מהשלושה, וכולם משתלבים זה לתוך זה  כדי לתפוס נפח מינימלי. כיוון שכל פתיחה של ארון הסירים שלנו נעשית באיטיות ובזהירות מרבית, תוך ניסיון לשמור על האיזון העדין שימנע מהמגדלים הרעועים שבנינו בתוכו להתמוטט ברעם גדול, אני בהחלט יכול להעריך את הרעיון.

Related posts:

1. תמונה, מלים, אתם יודעים
2. נניח
3. זמן, חינוך
4. כאן רודוס, כאן קפוץ
5. משלי טיסות 1