[...] להמשך המדריך [...]

[...] כאן למטה (וגם קצת בפוסט עצמו) עלה עניין ההמלצות יצא שיש פוסט המשך בנושא הזה [...]

I found that one of the most important things about applying to graduate school in the US (at least in my field) was to contact several faculty members in advance, those that you want to work with, and convince them that you are a worthy candidate and extremely interested in their research (scan their web-pages in advance, of course). They will then do the work of pushing your application forward in the department. Email is good, but not enough – try to speak with them over the phone. This way they will also be impressed with your English. Believe me, they will. (At least half of the applications come from china, and compared to them, we have a much better ACCENT. )

תוהה, זה בהחלט קורה. חלק מהעבודה של פרופסורים היא לתת המלצות. לרוב, לכל אוניברסיטה דורשת דרישות ספציפיות מההמלצה ומצרפות מעטפות לשליחה.

ואני בכלל מעלה שאלה מתודולוגית – הרי כולנו אנשי מדע שקולים ומשכילים, ולא נרצה למקד את כל המאמץ שלנו על תוכנית יחידה באוניברסיטה מסויימת. עם זאת, איננו כוכבי המחלקה ומספר הממליצים שאנחנו מצליחים לגייס הוא בהחלט חד ספרתי, ואף מוגבל לאצבעות יד אחת. נוסף על כך המחלקות מבקשות שההמלצות ישלחו ישר אליהן. האם מקובל לאמר – "ובכן פרופסור נכבד, אנא המלץ עלי בפני עשרת האוניברסיטאות הבאות, ליקוק מעטפות נעים"?

גיל: הזכרת לי מישהי שהכרתי ושהמנחה שלה (לתואר שני אם זכרוני אינו מטעני) היתה יולי תמיר. כמה שבועות אחרי שפגשתי אותה בפעם האחרונה יולי תמיר נחטפה פתאום לזרועות המערכת הפוליטית ומאז אני תוהה מה קרה עם המשך המחקר שלה.
וכן, אין ספק שההמלצות הן חלק בעייתי מאוד בכל מערכת הסינון והקבלה, ולכן מטרתו העיקרית של הפוסט הזה היתה לגרום לאנשים לא להירתע מלשחק את המשחק הזה, גם בצורה מלוכלכת מעט.

לדעתי בכלל צריך להעיף את ההמלצות מהקריטריונים לקבלה. אתה צודק בנוגע לMBA שם היוקרה באמת משמעותית. לגבי מנחים, צריך להיזהר לא ללכת אחרי מרצה אחד, חשוב ככל שיהיה, כי זה סיכון גדול מדי. כבר שמעתי על מקרים שמרצים פשוט עברו לאוניברסיטה אחרת בזמן שמישהו הגיע לעבוד איתם או אפילו מתו, רחמנא ליצלן. הכי טוב לבוא למחלקה שיש לה מסלול טוב ולא להיות תלוי באדם אחד (שגם יכול להתגלות כמשהו שונה לגמרי ממה שציפית שיהיה).

גיל: אין ספק שקיבעון על ליגת הקיסוס הוא מיותר במקרים רבים, וכתבתי כאן במרומז לפחות, על העובדה שלמדתי אז את טבלת האוניברסיטאות המובילות בשנה שבה חשבתי על לימודים בחו"ל, וגיליתי לא מעט מחלקות מובילות בתחומים מסויימים דווקא באוניברסיטאטת נידחות יחסית. באותו הקשר כדאי להזכיר שאם כבר ברור לך תחום המחקר המדוייק שבו תרצה לעסוק יכול להיות ששוהה לקבל את ההחלטה על סמך מנחה מסויים אפילו אם הוא עובד במחלקה שאינה מפוארת במיוחד באוניברסיטה עלומת שם, כל עוד הוא עצמו שווה את הטרחה.
רק כדי לסייג, בתחומים מסויימים, וה-MBA הוא כמובן הבולט שבהם, יוקרת האוניברסיטה היא עדיין השיקול המוביל.
בעניין ההמלצות, אין ספק שהמלצות אקדמיות, במקרה שהן טובות באמת, תהיינה דומות מאוד זו לזו, ולא תשמשנה ככלי אמיתי בסינון. יחד עם זאת, אם תקרא את המאמר שאליו קישרתי, או מאמרים אחרים באותו תחום, תראה שמערכת ההמלצות היא המשך טבעי של תהליך סינון מעוות משהו שנועד לשמר את ההומוגניות של הסטודנטים באוניברסיטאות, ולכן המלצות לא אקדמיות מגורמים בולטים במיוחד ולא שגרתיים יכולות להוות שיקול משמעותי (בדומה להעדפה שניתנת לצאצאיהם של בוגרים בשיטת ה-allumni).

כמה הערות:

המלצות חשובות בכל אוניברסיטה בארה"ב ולא רק בליגת הקיסוס. בלי המלצות אין סיכוי להתקבל לשום מקום. למרות זאת, להמלצות יש חשיבות קטנה מאוד. אפשר לסנן מועמדים בעיקר דרך המלצות גרועות אבל אלו מעטות יחסית. כמי שישב בוועדה שהחליטה על מענקי מחקר אני יכול לומר שרוב מוחלט של ההמלצות דומות זו לזו ולא מבחינות בין מועמדים ("הוא אחד הסטודנטים המבריקים אי פעם שלימדתי" וכו').

חשוב גם להפריך את המיתוס של ליגת הקיסוס בהקשר הזה. מעבר לעובדה שמדובר באוניברסיטאות שהתאגדו על בסיס ספורטיבי ויש המון אוניברסיטאות מעולות אחרות, אין חשיבות גדולה לשם המוסד אלא למחלקה הספציפית בלבד. יש הרבה מחלקות מעולות שאינן נמצאות באוניברסיטאות ידועות, ויש הרבה מחלקות גרועות באוניברסיטאות מובילות. ישראלים הרבה פעמים נדבקים למספר קטן של אוניברסיטאות ומפספסים הרבה מחלקות טובות באוניברסיטאות זניחות יחסית וחבל. ללכת ללמוד באוניברסיטה פחות מוכרת לא ממש פוגע בעתיד שלכם אם המנחים שלך מוכרים.

לקראת סוף תואר ראשון עבדתי כעוזר מחקר בצמידות לאחד המרצים. אז עוד חשבתי על קרירה אקדמית. עבדתי מאוד צמוד אליו וזכיתי ליצור קשרים עם מרצים בכירים בהרווארד כך שיכולתי לבקש מהם המלצות לו הייתי זקוק להן. גם למדתי המון על עולם האקדמיה והחלטתי שאני לא ממשיך.
מי שבאמת חושב על קרירה אקדמית, רצוי שיתחיל נטוורקינג מוקדם. שיתחיל לאתר את תחומי העניין שלו ויכוונן את הלימודים כך שיתקל באותם מרצים כמה שיותר. לי כמובן עזר גם שלמדתי במקום קטן (בן גוריון ב95 היתה מקום קטן מאוד-5000 סטודנטים).