תודעה כוזבת

לארכיון המדריך

טוב, אז החלטתם להישאר בארץ, אולי אפילו באותה אוניברסיטה שבה עשיתם את התואר הראשון שלכם, אין לכם כח לשינויים גדולים מידי, בקפטריה כבר יודעים איך אתם אוהבים את הקפה ומכינים אותו ברגע שאתם פוסעים לתוכה. לא ממש חשוב מה הסיבה, זאת ההחלטה שלכם, ואין טעם להצטער עליה יותר מידי. ממשיכים הלאה.

לא מעט החלטות עקרוניות ניצבות בפניכם כבר עכשיו, עם קבלת ההחלטה. האחת נוגעת למכסת הקורסים שאתם חייבים לקחת במסגרת לימודי התואר השני שלכם, ואני מקווה להתייחס אליה בהמשך, האחרות נוגעות כבר לעבודת המחקר, ובאופן גס אפשר לחלק אותן לשאלת ה"מתי" ושאלת ה"איך". שאלת המתי נוגעת שוב בעניין הקורסים, האם להשלים את מכסת הקורסים, או לפחות את רובה המכריע ורק אז להתחיל במחקר, או לשלב כבר עכשיו את עבודת המחקר שלכם במקביל לקורסים, גם לדילמה הזו אני מתכוון להתייחס בעתיד. שאלת ה"איך" נעשית רלוונטית מרגע שהחלטתם לפצוח במאמץ המחקרי וגם אותה אפשר לפרק עוד קצת לפחות. שאלה אחת שתצטרכו לענות עליה היא הבחירה בכיוון מחקר מדוייק, תאורטי? מעשי? תחום חדשני וסקסי? כזה שיש בו תקציבי מחקר? אולי דווקא עיסוק בבעיות יסודיות של התחום? כל אלה שאלות רציניות והרות גורל. אבל במובנים מסויימים לפחות הן מתגמדות מול המשימה הגדולה האמיתית. בחירת מנחה.

נדב (דרומי) כתב לא מזמן פוסט משעשע עם השורה התחתונה "לא חשוב על מה כותבים את התיזה, מה שחשוב זה מי המנחה". יש בטענה הזו מידה קטנה של הגזמה, כמובן, אבל בעיקרה היא צודקת. הצדק הזה, כמובן, הופך את בחירת המנחה לאת המשימות הכבדות ביותר שתלמיד מחקר מתחיל עומד בפניהן. הבעיה היא, כמו בהרבה מקרים אחרים, שאף אחד לא טרח להכין את תלמיד המחקר המתחיל להחלטה הגורלית הזו.

אז אתם יושבים עם רשימת חברי הסגל, אולי עומדים מול התמונות שלהם תלויות במסדרון, סוקרים את הפרצופים, חלקם מוכרים לכם, הרי כבר עשיתם כמה שנים במקום הזה, אתם מעלים בינכם לבין עצמכם זכרונות, מתעלמים מאלה שלא יצא לכם להכיר. הנה המרצה שאהבתם כל כך בשנה ב', זה שהצליח להעביר בבהירות ובהומור את אחד הקורסים האימתניים של התואר, אולי תקפצו לדבר איתו. והנה זה שהעביר תרגולים בלי רשימות בכלל, מפתח את כל הנוסחאות מאפס על הלוח בלי להתבלבל לשנייה אחת, כבר אז אמרו שהוא גאון ברמות בלתי נתפסות, גם איתו שווה לתפוס איזו שיחה, נו כן, והנה ההוא שדיקלם ביובשנות מרדימה את פרקי הספר דף אחרי דף, ולא הסכים לסטות כהוא זה מהתכנית המדוייקת שלו, אין סיכוי שתגיעו אליו, ויש את ההוא שהיה בסדר עד לרגע האחרון ואז הפיל עליכם בחינה בלתי אפשרית שרק פקטור היסטרי איפשר לכם לעבור אותה בציון סביר, גם ממנו אפשר לשכוח, הנה ההוא שבשנה א' העביר הרצאה באולם מפוצץ אחרי שמאמר שלו קיבל שער ב-Nature, לא שהבנתם משהו, אבל מאז אתם קצת מעריצים אותו, אולי הגיע הזמן לבדוק מה הוא עושה, ויש כאמור, גם לא מעט, בערך מחצית אולי, של פרצופים לא מוכרים.

את התהליך הזה פחות או יותר יצא לי לראות כמעט עם כל מחזור חדש של תלמידי תואר שני. טעות. טעות קשה. אתם כבר לא בקנזס.

אפשר ללמוד לא מעט על אדם מכישורי ההוראה שלו, אבל הנטייה להסתמך על היכרות שהיתה מצומצמת לסיטואציה אחת ויחידה שבה אתם סטודנטים בכיתה גדושה והם מרצים עייפים שנאלצים להתמודד עם שאלות טורדניות ומחכים בקוצר רוח לרגע שבו יוכלו לחזור למשרדים ולמעבדות שלהם היא שגויה. כי חוש ההומור הנפלא מההרצאות יכול להתגלות כסימפטום לגישה נינוחה מידי, למשל, כזו שתשאיר אתכם תקועים עם שאלה פתוחה באמצע המחקר ועם מנחה שלא ממש מבין את הלחץ שלכם, והגאון הגדול יכול להתגלות כאחד שלא מסוגל להבין את הקשיים שלכם פשוט כי הכל נראה לו פשוט מידי, ודווקא ההוא היובשני, מסתבר, פשוט קשה לו עם קהל, וכבר יש לו ניסיון עגום משנים שבהן לא הספיק ללמד את מה שנדרש בסילבוס, אבל כשאתם אחד על אחד הוא נשמע אחרת לגמרי.

כל האמור לעיל אינו פוסל את הידע שרכשתם בהיכרות עם המרצים, אבל הוא בא להבהיר שאסור להסתמך על ההיכרות הזו כבסיס לבחירת מנחה. לכן, אם החלטתם שהגיע הרגע לבחור מנחה קחו לכם כמה שבועות לצורך עבודת תחקיר, ואל תתביישו. סביר להניח שכל המנחים הפוטנציאליים שלכם מרוכזים בשניים או שלושה מסדרונות, עברו במסדרונות האלה, דלת דלת, הקישו בנימוס, בררו עם כל אחד מהפוטנציאליים אם הוא מחפש עכשיו תלמידי מחקר, אם כן בקשו לקבוע פגישה כדי לדבר קצת יותר.

עבודה מחקרית היא אחד העיסוקים המתסכלים ביותר שאפשר לחשוב עליהם לאורך שנים, המנחים הפוטנציאליים שלכם מקדישים ימים ארוכים ואינטנסיביים לפתרון בעיות שכמעט אף אחד לא שמע עליהן מעולם, הרבה פעמים אפילו שכניהם למסדרון לא יודעים בדיוק מה הם עושים, ולו רק בגלל שגם הם נתונים באותו מצב בדיוק. למעט סמינר מחלקתי מזדמן וכנס או שניים בשנה לא יוצא לחוקרים לדבר על המחקר שלהם עם אנשים חיצוניים, ולכן, גם אם לא תבחרו בהם בסופו של דבר להנחיה, גם אם תצאו מהמשרד שלהם ותשליכו את המאמר שקיבלתם לעיון היישר לסל המחזור הקרוב, הם ישמחו לדבר אתכם, להפליג לרגע בתאורים של תחומי העיסוק שלהם, לדמיין פרוייקטים עתידיים שבהם תוכלו לשתף פעולה. מי יודע, אולי תגלו פתאום איזה חבר סגל ותיק שכבר שנים מתעקש להעביר רק קורס בחירה לתלמידי פקולטות אחרות כדי להקל על עצמו את העומס שתחום המקר שלו קורץ לכם, שכבר בשיחה ראשונה אפשר להבחין שיש ביניכם כימיה. אז כן, אל תוותרו על אף מועמד פוטנציאלי, אין כל כך הרבה, ובמקרה הגרוע ביותר שמעתם הרצאה קצרה על תחום שלא תעסקו בו לעולם. בסופו של דבר אתם עתידים לעבוד אצלם, אבל לפחות ברגע הזה שני הצדדים בוחנים זה את זה מעמדות כוח שקולות כמעט (בלא מעט מקרים, למעשה, דווקא הסטודנט הוא בעל הכוח בשלב הזה).

אחרי שצמצמתם מעט את הרשימה מגיע שלב התחקיר השני, והחשוב לא פחות, הניחו ידיים על רשימת הסטודנטים של המנחים הפוטנציאליים שלכם, גם הנוכחיים וגם אלה שהשלימו אצלם תואר בשנים האחרונות (עיון ברשימת הפרסומים שלהם הוא מקור לא רע להשגת הרשימה), ודברו איתם. נסו לברר מהי שגרת העבודה עם כל מנחה, אצל חלקם תשמעו סיפורים מסמרי שיער על פגישה שבועית קשיחה שבה תצטרכו להציג דו"ח התקדמות מאז הפגישה הקודמת, אם אתם חוששים מהנטייה למסמס את המטלות ולבזבז את הזמן שלכם יכול להיות שכדאי להתרחק ממנחים כאלה, אבל באותה מידה גם מאלה שמניחים לסטודנטים שלהם להיעלם לתקופה של חודשים ומסתפקים באימייל קצר ששואל מה נשמע אחת לחודשיים. נסו לענות לעצמכם בכנות על השאלה מהי שגרת העבודה שתשרת על הצד הטוב ביותר את תהליך ההתקדמות שלכם, וזכרו שזו לא חייבת להיות שגרת העבודה שאיתה תרגישו נוח ביותר. בררו גם כמה שנים לקח לכל אחד מהתלמידים להשלים את התואר שלו, ואל תזלזלו בשיקול הזה. יכול להיות שזה שכל המסטרנטים שלו בילו ארבע שנים בלימודי תואר שני אכן הפיק מהם עבודות מופתיות, אבל סביר להניח שאפשר היה לקצר את התהליכים באופן משמעותי, וסביר להניח שכמעט אף אחד לא יידע לעולם להעריך את הכגולה של אותן עבודות כשיעלו אבק בספריה. נו, כן, ויש גם את עניין הכסף, אין מה לעשות, לא כל המנחים נולדו שווים, וקרנות מחקר בינלאומיות עם נטייה להשקעה בתחומים סקסיים לרגע נוטות להגדיל את הפערים בתחום הזה. קחו בחשבון שיום אחד אולי תזדקקו לגב כלכלי מהמנחה שלכם, אם זה לצורך נסיעה לכנס חשוב בקצה העולם אחרי שתקציב קשרי המחקר שלכם נשרף, ואם זה כיוון שהלימודים שלכם חרגו ממכסת הזמן שבה הפקולטה מוכנה לשלם לכם מלגה. אין מה לעשות, חייבים לברר גם את הנושא הזה, ושוב, המקור המוצלח ביותר הוא סטודנטים של אותו מנחה.

Related posts:

1. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – על מחקר כהילוך אקראי
2. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – ת"ג בצצ"ת
3. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – זה שועל? לא. זה קיפוד? לא. זה דוקטורנט.
4. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – מחקר הוא עבודה
5. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – על קסמם הכוזב של קווים מאספים