תודעה כוזבת

לארכיון המדור

מעשה שהיה כך היה: מתישהו, ככל הנראה בשנה השלישית ללימודי התואר הראשון שלי פסעתי במסדרונות בית הספר למתמטיקה וגלגלתי שיחה עם חבר שהיה אז בשלבי הסיום של הדוקטורט שלו. השיחה, עד כמה שאני יכול לשחזר, נגעה בעיקר למוזיקה, אולי קצת לטלוויזיה, ודאי שלא לשום עניין מקצועי. החבר, למיטב הבנתי אז, היה ילד פלא נערץ, כזה שאת הדוקטורט שלו לא יהיה לי סיכוי להבין לעולם (בזה לפחות צדקתי) ושישאיר חותם משמעותי על תחום העיסוק המצומצם אבל החשוב שלו (בזה ככל הנראה טעיתי, ועוד על כך בהמשך הסדרה). השיחה, כאמור, התגלגלה בנחת כשלפתע הרגשתי אותו תופס אותי בשרוול ומושך אותי אל מעבר לאחת הפינות המרובות שמסדרונות אקדמיים רצופים בהן.

כמה שניות של שתיקה דרוכה ומתח מאוחר יותר קיבלתי אות הרגעה, יצאנו מהפינה החבויה והמשכנו בדרך. הסבר להתנהגות החריגה סופק לי אמנם בהמשך השיחה, אבל כל תלמיד מחקר יכול לנחש בדיוק מה קרה באותן שניות הרות גורל – בקצהו השני של המסדרון, מסתבר, הופיע באותם רגעים המנחה של אותו חבר.

תהיתי אז על הנסיבות שהובילו לארוע הזה, הבטחתי לעצמי, גם אם לא במפורש, שלי זה לא יקרה, בעצם לא ממש הייתי צריך להבטיח, הנחתי שלי זה לא יכול לקרות, שמערכת היחסים שלי עם המנחה העתידי שלי לא תגיע לעולם למצב כזה. טעיתי, ברור שטעיתי.

כן, אחת המשימות הראשונות והדחופות ביותר של תלמיד מחקר היא לשנן היטב את מפת הבניין בו הוא עובד, להכיר כל יציאת חרום וכל מעבר נסתר, להכיר לפחות שתי דרכי יציאה מכל חלל שאליו הוא עלול להיקלע ולהימנע ככל האפשר מכניסה לחדרים שיש להם דלת אחת בלבד. ודאו שיש לכם נתיב סמוי שיאפשר לכם להגיע אל הקפטריה, לקנות בה את הסנדוויץ' לארוחת הצהריים ולחמוק חזרה אל מסדרון טחוב ונטול תאורה. יום אחד עוד תזדקקו לכל אלה כשעצם הופעת הצללית של המנחה תגרום לכם להתכווץ באי-נחת ולחפש את גומחת המסתור הקרובה ביותר. (נדמה לי אגב, שחלק משיקולי הארכיטקטים שהזו את המבנה העקלתוני של גילמן באוניברסיטת תל אביב היה בדיוק זה).

ועכשיו ברצינות. אל תיתנו לזה לקרות לכם.

זה יקרה, אם תרצו ואם לא.

ובכל זאת, אל תיתנו לזה לקרות.

כן, יום יבוא ותרגישו מבוכה למראה המנחה שלכם, תחשבו על השבועות שעברו מאז הפעם האחרונה שעשיתם משהו משמעותי (לפעמים משהו בכלל) בנוגע למחקר שלכם. ברגע הזה כל מה שתרצו יהיה להתנדף, אולי לזנק בחדות למסדרון הצדדי שלמדתם להכיר. אל תיתנו לדחף הזה להשתלט עליבם, זקפו את הגב, צעדו בשלווה מזוייפת לכיוונו של המנחה, חייכו חיוך מתוח, וקיבעו איתו פגישה, אם אפשר אפילו לאותו יום.

הזכרתי כבר את המנחים שיקבעו לכם פגישה שבועית ובה ידרשו באופן בלתי מתפשר דו"ח התקדמות (דרומי אף הרחיק וכינה אותם נאצים). לא כל המנחים הם כאלה, וגם על אלה שבקצה השני דיברתי (היכרתי פעם מנחה שאחרי חצי שנה של דממה מכיוון אחד הסטודנטים שלו נזכר להתקשר אליו הביתה רק כאשר זה שלח איזו הדפסה כבדה שתקעה את המדפסת). במקרה שהמנחה שלכם הוא מהצד הנינוח יותר של הסקלה היו אתם הקשוחים, התעקשו על פגישה שבועית, רצוי בשעה קבועה ששני הצדדים יפנו אותה מראש. כן, לא תמיד תספיקו להכין משהו חדש לקראת פגישה כזו, ועדיין חשוב שהיא תהיה שם. חשוב שתיאלצו להתקשר למנחה שלכם או לשלוח אימייל, להתנצל על השבוע שבוזבז, אולי להסביר מה קרה, יכול להיות אפילו שכדאי להגיע לפגישה בכל מקרה, לגמגם פנים אל פנים. בהיעדר מסגרת קל מאוד יהיה לגלוש לרצף מטושטש של שבועות כאלה, ואחרי שתגלו שכבר עבר חודש כזה תתביישו להגיע עם תוצאות עלובות של שבוע עבודה, הפער יילך ויתרחב, ובסופו של דבר תמצאו את עצמכם מזנקים בחרוף נפש אל מאחורי עציץ רק כדי להימנע מהמפגש. מנגד, אם בסופו של שבוע עמוס באמת תגיעו לפגישה, תתנצלו ותודו שלא ממש פתחתם את המאמר שהדפסתם הרי שעשיתם לעצמכם שרות עצום. ראשית איפסתם מחדש את רף הציפיות, שני הצדדים יודעים שהשבוע הזה ירד לטמיון, והמנחה לא יצפה מיכם להתקדמות של שבועיים במפגש הבא. שנית, ואולי חשוב יותר, את ההשפלה הקטנה הזו הרי תישאו איתכם, והיא תקשה עליכם מאוד לבוא ולתרץ חוסר התקדמות של עוד שבוע. המנחה הוא אמנם לא פסיכולוג או מאמן אישי, אבל גם הוא, בדיוק כמוכם, נאלץ לתמרן בין מחוייבויות מסוגים שונים וגם הוא, אולי לא כל כך מזמן, היה תלמיד מחקר, יכול להיות שיהיו לו כמה עצות מועילות, אולי בשבועות עמוסים במיוחד אפשר לטפל בעניינים שוליים יותר אבל עקרוניים, לנצל אותם לסקר ספרות לא מעמיק מידי, ללמוד קצת את התוכנה שעליה תצטרכו לעבוד בעתיד. ולבסוף, ואולי חשוב יותר מהכל, לפעמים די במשפט קצר אחד של מישהו עם מבט מעט שונה משלכם כדי לגלגל אתכם לכיוון מחשבה שונה אחרי שנדמה היה שכבר נתקעתם בנקודת אל-חזור קודרת במיוחד. את כל אלה יכולה לספק פגישה שבועית קבועה, אל תוותרו עליה. ולעולם, אבל ממש לעולם, אל תשחקו מחבואים עם המנחה שלכם במסדרונות האוניברסיטה, אין לכם מושג כמה מגוחך זה נראה.

Related posts:

1. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – עשה לך רב
2. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – על מחקר כהילוך אקראי
3. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – מיתוס החודשיים
4. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – בנוגע לקורסים
5. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – בואו נדבר על כסף 2