גרמת לי לחשוב. שוב.
תודה

[...] | מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – ת"ג בצצ"ת מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – זה שועל? לא. זה קיפוד? לא. [...]

גיא: אין ספק שאתה צודק, למזלי הרב, בין הטעויות שעשיתי בדרכי המחקרית אי אפשר למנות בחירה שגויה של מנחה, ולכן חלק מהפוסטים כאן כתובים מנקודת הנחה שהמנחה הוא טוב ושהסטודנט חייב לדעת "להפעיל" את המנחה באותה מידה שבה המנחה "מפעיל" אותו.
אשמח כמובן לקבל גם פוסט אורח (והוא יכול כמובן להיות בעילום שם אם יש חשש שהשמועה עליו תתגלגל למקומות הלא נכונים) בנוגע לבחירה שגויה. כרגע גם התחלתי לחשוב על האפשרות לאגד יחד כמה נסיונות מרים של עמיתים שבחרו מנחה לא נכון לפוסט.
בכל מקרה, תודה על המחמאות, תיאר בסביבה, אני מבטיח לנסות ולהשאיר את הבלוג מעניין.

אך מה עושים עם מנחה… רעה?

קודם כל תודה על הבלוג המקסים. אני לא בטוח אם זו הרשומה המתאימה לתגובה שכזאת – אבל אכניס אותה בכל זאת כי חשוב לי שאנשים יקראו את זה.

בתואר ה- Honours שלי (שנה רביעית לתואר ראשון בשיטה הבריטית, כולל תיזה מחקרית, תנאי לקבלה לדוקטורט) היתה לי מנחה שהיא שם בתחום, נראית מאוד נחמדה וטובה, ובשלב שבו כבר חקרתי מספיק בשביל 3 תיזות לא ידעתי איך לגשת לכתיבה – והיא אמרה לי מאוד בבירור "תבנה את התיזה בצורה הזאת" ונתנה פירוט ספציפי. עבדתי לפי השיטה שלה, וכשהיו לי ספקות היא ביטלה אותם בלי להתייחס אליהן יותר מדי. אז מה סטודנט צעיר שכמוני יעשה? הנחתי שהיא יודעת יותר ממני – היא שם מאוד גדול בתחום – ועשיתי את הכל לפי מה שהיא אמרה.

בסוף, קיבלתי ציון נמוך. בדו"חות של שני הבוחנים, שניהם כתבו שזה בגלל המבנה של התיזה. כשפגשתי אותה אחר-כך היא נתנה לי פרצוף חצי עקום של "כן, גם אני התאכזבתי מהציון, ניסיתי לשכנע אותם שזה מבנה טוב" וכו'.

למזלי הרב (מאוד), בגלל תואר ראשון בהצטיינות, המלצות טובות, ניסיון בתחום והצעת מחקר שנוגעת בנושא מאוד אקטואלי קיבלתי מלגה לדוקטורט – למרות שציון ה- Honours שלי היה נמוך ממה שהוא בדרך-כלל המינימום.

המסקנה? אל תקחו את כל מה שהמנחה אומר\ת כתורה משיעור מבוא. אם יש לכם ספקות, ובמיוחד אם אתם מרגישים שהמנחה לא ממש שמה לב לשאלות שלכם, תתייעצו עם אחרים, ואל תזלזלו באינסטינקט שלכם.

כן.
הביטוי 'נאצים' נאמר בחיבה יתרה, בידיעה שאם המנחה שלי לא הייתה כזו יש להניח שלא הייתי מתהדר היום בתואר שני.
(מצד שני, כנראה שזה לא הביטוי הכי מוצלח לעניין)

אה, ולרגעי המבוכה האלה יש פתרון פשוט. אל תעבדו באוניברסיטה. בשביל זה המציאו את המכללות, לא?

אורן: שוב תודה על תרומתך המתמשכת לסדרה הזו. אגב, אחד הפוסטים הקרובים עתיד לעסוק בהבדלים ובדמיון שבין מחקר לבין "עבודה", והתגובה שלך הוסיפה לי נקודה מעניינת לפוסט העתידי הזה.
דובי: הייתי צריך לסייג ככל הנראה, נדב אמנם דיבר על "מנחים נאצים" אבל המליץ בתוקף לבחור לך דווקא מנחה שכזה, בדיוק מהסיבות הברורות לנו עכשיו.

הוי, מוכר. שני מנחים שלי אני שרפתי ככה. עם אחד מהם לא דיברתי במשך כחצי שנה מהיום שהוא הסכים להיות המנחה שלי, עד שהייתי צריך חתימה של המנחה על משיכת התואר שלי לעוד שנה. השארתי לו את הטפסים בתא הדואר שלי ושלחתי לו דוא"ל. וכשבאתי למזכירות אחרי כשבוע ושאלתי אם זה אושר המזכירה אמרה לי שהוא אמר שהוא לא זוכר מי אני. הרפ…

מי שבסוף הסכים להיות המנחה שלי ודחף אותי לסיים את התואר הוא איש נפלא וטוב לב, שלא קשור בשום צורה לתחום המחקר שלי, אבל יצא לנו לעבוד ביחד, וכשהגעתי לנקודת המשבר שלעיל, פניתי אליו לעצה, והוא הסכים להיות הקרציה שתכריח אותי לעבוד.
נאצים? להיפך. בלעדיו לא היה לי היום תואר שני.

חוץ מהעובדה שאתה צודק בכל מילה, אני החלטתי לעצמי למלא (לעצמי) וויקלי עם המטרות של השבוע ומה הספקתי – מזכרת מהעבודה בהייטק.

זה כמובן לא עובד. יש שבועות בהם אני לא כותב וויקלי כי אני בשוונג מחקרי ואין זמן לשטויות ויש שבועות שמטלות מתגלגלות משבוע לשבוע ואני בכלל מפחד להסתכל על הרשימה המתארכת שמציינת את כל מה שלא עשיתי.