תודעה כוזבת

לארכיון המדריך

את הקול הקורא כבר ראיתם?

בשיחה מזדמנת עם בוגרי תואר מחקרי תצוץ לא אחת וריאציה כזו או אחרת של מיתוס החודשיים. אחוזי יאוש תספרו איך כבר כמה חודשים לא התקדמתם, איך המנחה כבר נשמע קצר רוח, תוהה מה קורה עם המשימות שהוטלו עליכם, ואז בתערובת מורכבת של שחצנות והצטנעות יפטיר בן שיחכם משפט כמו "אל תשאלו, אני שנה וחצי לא עשיתי כלום ואז בחודשיים של עבודה גמרתי את כל המחקר הזה". המשפט הזה, סביר להניח, ימשיך לרדוף אתכם במחקר שלכם, תמיד משאיר איזה פתח צר של תקווה שאולי תעמדו בדדליינים שנראים כבר אבודים, תמיד מטיל צל כבד על ההתקדמות שלכם, שגם ברגעי השיא שלה לא מזכירה את הקצב המיתי הזה של דחיסת המחקר כולו לחודשיים של עבודה מאומצת שבהם ניצוצות של גאונות ואשדי זיעה מתערבבים בימים ולילות של יעילות דחוסה.

את מיתוס החודשיים, כמעט כמו כל מיתוס אחר, ראוי לכבד, ובאותה עת, וחשוב לא פחות, ראוי גם להפריך ולנתץ. יש בו הרי יסוד, לא קטן, של אמת, כזה שנעוץ בצידה המצטנע של האמירה, כזה שיש בו כדי להקנות לנו פרספקטיבה ראויה על חשיבותה של עבודת המחקר שלנו (אפסית) ועל מקומה במבנה הענק והמורכב של הידע האנושי (זניח). כן, בהרבה מובנים מתמצה כל המחקר הזה שעמלתם ועוד תעמלו עליו בחודשיים של עבודה מרוכזת, לא יותר מפסיק קטן אפילו בתוך תחום המחקר הפרטי שלכם. אבל יש במיתוס החודשיים, ובאופן שבו הוא משמר את עצמו גם יסוד של יוהרה מסוכנת, כזו שיכולה בקלות לגרור אתכם לעצלנות אקדמית מתוך הנחה שבבוא היום, והיום הרי יבוא, תוכלו לשנס מותניים, לגייס את עצמכם ברצינות למשימה, ולעמוד בה בכבוד, זו אשליה שדינה להתנפץ.

אפשר, בהכללה גסה, ובקווים כלליים מאוד, לדבר על שני סוגים עיקריים של עבודת מחקר סטודנטיאלית. אחת היא השלמה של ספיחים ממחקרים קודמים של המנחה או של עמיתים שלו, במקרים כאלה מדובר על פי רוב במחקר שהוא טכני יותר במהותו, כזה שבו התשובה, או לפחות הדרך להגיע אליה, כבר נהירה למנחה שלכם מראש, אלא שהדרך הזו יכולה להיות ארוכה ומשעממת, והתגמול שבקצהה נמוך מכדי שהמנחה שלכם יקדיש לה את הזמן המועט והיקר שלו. בדיוק בשביל להאיר את הפינות החשוכות והקטנות האלה הוא זקוק לסטודנטים. הסוג השני של מחקר הוא שונה בתכלית, והוא עוסק בהתמודדות עם שאלות פתוחות שנקרו בדרכו של המנחה שלכם, לא תמיד ברור מראש אם יש לשאלות תשובה, אם התשובה שתימצא היא מספקת, ודאי שלא ברור מה הדרך בה יש לצעוד בדרך אל התשובה הזו. במחקרים מהסוג השני תמצאו את עצמכם אובדים בתחום שבו המנחה יתקשה לייעץ לכם ולהגיש עזרה כשתזדקקו לה.

בהכללה גסה מעט יותר אפשר לטעון שעבודה מהסוג הראשון ראויה להוות נושא מחקר לתואר שני בעוד עבודה מהסוג השני ראויה להתגלם בדוקטורט. בכל אחד משני המקרים אפשר יהיה בדיעבד לטעון שהמחקר האמיתי, או לפחות עיקר ההתקדמות בו התמצו לכדי חודשיים, אבל אפשר כבר עכשיו לאתר בתיאור שלעיל רמזים לסיבות שבגינן נכונותו של מיתוס החודשיים היא חלקית מאוד. בשני המקרים תידרשו לעבודה אמיתית וחשובה לפני שתוכלו להגיע לאותם חודשיים מופלאים, והעבודה הזו היא שונה לחלוטין באופיה בין שני המקרים. יתר על כן, כדאי לזכור שסופו של המחקר הוא רק תחילתו של פרק חשוב לא פחות – הכתיבה.

על מה שקודם לאותם חודשיים ועל מה שבא אחריהם – בפרקי המדריך הבאים.

Related posts:

1. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – על מחקר כהילוך אקראי
2. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – צעדים בוני אמון
3. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – כתוב כשד משחת*
4. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – מחקר הוא עבודה
5. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – בנוגע לקורסים