שחר: יש סיבה שלא ענית על שתי השאלות בתגובה שלי?

אני לא מכיר כל כך את מדעי הטבע חוץ מביולוגיה אבל אתה כנראה צודק. בתואר ראשון במדעי החברה לומדים למשל הרבה סטטיסטיקה שתשמש אותך בעתיד. גם קוראים די הרבה מאמרים כך שזה לא ממש שונה ממה שתיתקל בו בתואר שני, למרות שהוא כמובן יותר מעמיק.

אני דווקא הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת בפוסט אחר על בחירת מנחים. אנשים מבלבלים הרבה פעמים בין חוקרים טובים, מרצים מעולים ומנחה טוב. אלו שלוש תכונות שונות שאין ביניהן בהכרח קשר. הכי טוב בהקשר הזה זה להסתכל על סטודנטים אחרים עם אותו מנחה או סטודנטים לשעבר ולראות מה קרה איתם.

גיל: מובן מאליו שגם אנשי מדעי החברה מסיימים את התואר הראשון עם לא מעט ידע שלא יהיה רלוונטי למחקר שלהם. השאלה, ואני באמת תוהה ואשמח לשמוע עוד, היא האם יש להם גם ידע שהוא רלוונטי ישירות למחקר שלהם ושחוסך מהם חלק משלבי ההתאקלמות במעבר מלימודי תואר ראשון לעבודה מחקרית ביחס למדעי הטבע. אני יכול להעיד שהתואר הראשון שלי (בפיזיקה) היה כמובן נדבך הכרחי בדרך לעבודה המחקרית אבל עם הידע שצברתי במהלכו לא יכולתי לקרוא ולהבין אף לא מאמר אחד שהיה רלוונטי למחקר שלי.
בכל מקרה, לא התכוונתי שהתאור יישמע שלילי, אם כך אכן יצא. הבעיה היא ששגרת התסכול הזו, שיש לה את הקסם שלה, ושיש בה להדגיש את רגעי ההתקדמות ולהעצים את שמחת הגילוי שמתלווה אליהם, מגיעה הרבה פעמים בהפתעה שמצליחה לרפות את ידיהם של חוקרים צעירים.
כמו שכבר אמרתי פעם, לשמחתי הרבה בחירת מנחה רע לא נמנית על הטעויות שעשיתי ולכן אני יכול להעיד שהמנחה שלי תמיד סמך על הסטודנטים שלו ונתן להם להתעקש על כיוונים שהם בחרו. כאשר גרדנו את הראש ביחד זה היה מתוך ניסיון שלו לנסות ולמצוא דרך להכווין אותי גם כאשר הכיוון שבו בחרתי לתקוף את הבעיה היה מרוחק מהכיוונים שאליהם הוא התרגל.

גם אנשי מדעי החברה מסיימים תואר ראשון עם הרבה ידע לא רלוונטי במקרים רבים.

מה שאתה מתאר מאוד נכון אבל הייתי רוצה לקחת אותו לכיוון קצת יותר חיובי. לדעתי זה כל היופי במחקר. אתה הולך לאיזו הרצאה שבכלל לא רצית ללכת ואז פתאום יש לך הארה שמובילה את המחקר שלך למקום אחר לגמרי. זה כמובן מאוד מבאס לתלמיד דוקטורט אבל מאוד חשוב לחוקר.

אגב, בנוגע לזה שגם אתה וגם המנחה מגרדים בראש לנוכח המחקר שלך, אני למדתי לסמוך בעיקר על עצמך. אתה זה שמשקיע ימים כלילות (תיאורטית) במחקר שלך ולכן אתה מכיר אותו הכי טוב. סטודנטים לא צריכים להתבייש להתעקש אם מה שהם חושבים הוא נכון ולא לתת למנחה שלהם להוביל אותם למקומות שהם לא רוצים להיות בהם.

גיא: הדיון כאן הוא בעצם המשך לדיון מהפוסט הקודם בסדרה, מובן שבכל תחום קצב ההתקדמות לא קבוע, אבל במהלך הדיון עם דרומי עלה בדעתי הרעיון שאולי אנשי מדעי החברה (ובעקבות ההערה של אורן גם מדעי המחשב) מסיימים את התואר הראשון שלהם עם ידע עדכני שמאפשר להם להשתלב במחקר בעוד סטודנטים במדעי הטבע גומרים את התואר הראשון עם ידע בסיסי ודי ישן, וכדי להשתלב בעבודת מחקר אמיתית חייבים לעבור תקופת "סטאז'" ארוכה למדי, שאני בחרתי לדבר עליה כעל בניית אמון אצל המנחה.

אמנם אני מכיר רק את מדעי החברה מקרוב, אבל נדמה שהעקרון זהה, והוא מאוד הגיוני: ההתקדמות לא יכולה להיות בקצב זהה לאורך כל הדוקטורט. זה פשוט לא הגיוני. הך טבעי שיהיו תקופות ארוכות של דשדוש, ואז פתאום התקדמות מואצת, וחוזר חלילה.

שחר ודרומי -
אני לא כל כך מכיר את המחקר והלימודים בפיזיקה (ועוד בחות במדעי החברה) אבל אני מכיר את המחקר ואת תוכנית הלימודים במדעי המחשב ובכל קורס מתקדם מדברים בעיקר על חידושים מהשנים האחרונות שזה אפילו שנת 2000 והלאה. אני יודע שזה כך גם בלא מעט קורסים בבלשנות.

שחר: תודה רבה על הפוסט. זה נגע קצת בשאלה שמטרידה אותי כ(אולי) תלמידת מחקר לעתיד – אני עכשיו עוזרת מחקר במשרה חלקית מינוס ורוב הזמן אני מוצאת את עצמי ואת התלמידים סביבי בעיקר דופקים לעצמנו את הראש בקיר בתסכול אינסופי. מתרגלים מתישהו לדבר הזה? כי הגעתי לנקודות שפל שבהן פשוט רציתי לעוף לכל הרוחות מהמחקר הזה, וזה כשאני לא עוסקת בזה יום יום.

מעבר לכך, רציתי לדעת אם לטובת אנשי המדעים שבינינו יש סיכוי לפוסט עתידי שיסביר לי, ואולי לעוד תלמידי מדעים, מה זה מודל, על מה מבססים אותו ואיך מחליטים אם להתמקד בעבודה ניסויית "אמיתית" או בעבודה "תיאורטית" בתואר מתקדם. מאחר ובתואר הראשון כמעט ולא מדברים על מחקרים תיאורטיים, קשה מאוד לדעת איזו דרך לבחור…

דרומי: את ההבדל העקרוני הזה בין מדעי הטבע לבין מדעי האדם היכרתי, אבל רק לאחרונה, ובעקבות התגובות שלך כאן הבנתי שיש לו השלכות משמעותיות על האופן שבו מתנהל מחקר (יותר נכון, על האופן שבו סטודנט מחליק מלימודי התואר הראשון אל תוך העבודה המחקרית) בתחומים השונים האלה.

שחר – זה נובע באופן ישיר ממבנה הידע במדעי החברה לעומת מדעי הטבע.
במדעי הטבע – לפחות לפי המיתוס – הטבע בנוי בצורה של קיר, קרי – לבנה על גבי לבנה, החל מניוטון ועד המחקר העדכני. כדי להבין את המחקר העדכני אתה צריך להתחיל במאה ה-17 ולהתקדם לאט לאט עד לימינו.
במדעי החברה, לעומת זאת, הידע בנוי בצורה הרבה יותר 'קונית', אם אפשר לומר זאת – כל כמה שנים באה מהפכה ומוחקת, פחות או יותר, את מה שהיה קודם.
למעט בקורסי המבוא, שבהם למדנו הוגים שפעלו לפני 1950 (דורקהיים, ובר, מרקס ופארסונס, נניח), בכל הקורסים שלמדתי – אפילו בתואר הראשון – לימדו אותנו דברים שנכתבו לפני 20 ו-30 שנה רק כדי שאפשר יהיה להתקיף אותם בצורה נוחה. מה שרלוונטי זה מה שנכתב ב15 השנים האחרונות.