Ever Get the Feeling You’ve been Cheated? 2

ב-1989 הייתי בדיוק בגיל המתאים למהפכת הרוק שהתחילה כאן אז. הייתי חלק מדור הרוקסן, רק שלקח לי עוד כמה שנים טובות עד שגם העזתי לצאת מהבית להופעות, והמקדש ההוא הספיק להיסגר עד אז. את הרוק שלי קיבלתי מתווך דרך צה”ל 2, האלטר-אגו המוזיקלי של גלי צה”ל ששודר אז על אותם תדרים שלימים יהפכו לגלגל”צ. מיכל ניב, יואב קוטנר, תמיר קמחי, אמיר אשר, גיל קומר (וכן, גם ארז ואברי ואחרים שאני לא זוכר כרגע) היו המתווכים.

שני אלבומים שיצאו אז, כמעט בצמוד זה לזה, עמדו במרכז טקס החניכה המוזיקלי שלי, הייתי גאה ביכולת שלי לזהות כל שיר מתוכם כבר עם צלילי הפתיחה חודשים לפני שיצאו, הרגשתי (כמו הרבה מאוד אחרים כמובן) שהם נכתבו במיוחד בשבילי. “כמה פעמים ספרת עד עשר” של פרסקי היה הראשון, “החברים של נטאשה" היה השני. כמה הרבה פרשנויות יכולתי לתלות אז על הגניחות של פרסקי ועל הצעקה מפלחת הלבבות מתוך “זקוק לך”, ועל הדיוק המושלם ברשימת ה”כמה פעמים”, ועל הזונות ועל הירקון.

ככה זה אמור להיות בגיל הזה, לא?

הם לא חייבים לי כלום, אני יודע. בטח לא לצעיר הדכאוני שהייתי אז, אפילו אני (כלומר בעיקר אני) כבר הספקתי לאכזב אותו די הרבה פעמים. והם צריכים להתפרנס, אני יודע. ואפילו ג’וני רוטן אמר לגרדיאן לא מזמן שאנרכיזם הוא שעשוע אינטלקטואלי של הבורגנות ושראסל ברנד הוא אידיוט.

הכל ברור וידוע, ובעצם אני גם לא ממש סובל שום דבר שהחברים של נטאשה ויוצאיהם עשו מאז רדיו בלה בלה (כולל).

באנר סקר

אז למה אני בכל זאת מרגיש מרומה?

3 תגובות ל“Ever Get the Feeling You’ve been Cheated? 2”

  1. רק אומר שאם הייתה בארץ איזושהי להקת ביבים זו החברים של נטשה שבאמת התגוללו ברחוב עם סיפור חיים קשה.
    ומה שמוזר בפרסומת הזו (מה זה, זה קשור לבנק המזרחי? למה זה כתום ועם דביר?) זה שהיא פונה לפלח אוכלוסיה מאוד מסויים שמתחיל בגיל שלך ונגמר בגיל שלי כי מי עוד זוכר את מלנכולי על הגג?

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני די בטוח שמלנכולי הוא חלק מהפלייליסט המורחב של גלגל"צ ושל שיבוטיה, כך שכולם מכירים אותו.
    אנחנו ככל הנראה אלה שמספיק זקנים בשביל להיפגע מזילותו של הגימיק ולזכור את העוצמה המקורית שהיתה לשיר הזה פעם.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אני דווקא אוהב חלק מהחומר של שטרית. אלבום הסולו הראשון של דוכין עוד היה חביב, אבל אז הוא עשה את כוכב האהבה המגוחך ומגלומני, ומשם הוא רק המשיך לשקוע. לא נעים להגיד, אבל מסתבר שברגע שנהיה לדוכין טוב בחייו הפרטיים, הוא לא היה מסוגל לייצר מוזיקה טובה. מה שאומר דברים בעיתיים על כל המוזיקה שלו שקדמה לכך. אף פעם לא הבנתי את ההתייחסות אליו כאל מלחין גדול, ונראה לי שקריירות הסולו של דוכין ושטרית די מוכיחות שמי שהחזיק את נטאשה היה שטרית דווקא.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting