תודעה כוזבת

20 תגובות ל“שנה. רודוס. קפצתי.”

1. מאת הכלכלן המתוסכל:
   11 בפברואר, 2008 בשעה 22:37

   מזל טוב. העיקר שתמשיך לכתוב, לא כל כך חשוב איפה.

   [להגיב לתגובה זו]
2. מאת מיטל:
   11 בפברואר, 2008 בשעה 23:37

   1. תמיד שמחה לעזור

   2. אני אחליף אתך ספרים מתי שתרצה. אבל באמת. שלי עומדים בארגזים, מחכים ליום הדין.

   3. אם חשקה נפשך ברגע קומי, אתה מוזמן להזכיר את מועדון הספר ליד האיתמר.

   4. אני נוטה להאמין שכל עניין האיפה לכתוב על מה משנה הרבה יותר לכותב מאשר לקוראים. איכשהו קוראים מגיעים בגלל איזה וויב ("ערכי מותג" או משהו דומה) והוא בא לידי ביטוי בכל דבר שתעשה. אז אני מאמינה שכל דבר שעליו תכתוב, אתה יכול לכתוב אותו במקום שהכי נוח לך, בלי להתלבט אם הקוראים ירצו לקרוא את זה.

   [להגיב לתגובה זו]
3. מאת מרמיט:
   11 בפברואר, 2008 בשעה 23:50

   מה הבעיה? הקוראים כבר יודעים לזהות, לרוב לפי הכותרת או הרסס, אם נושא הפוסט מדבר אליהם.

   מקסימום נחשפים למשהו חדש, מה רע?

   מזל טוב. מי ייתן וירבו פוסטיך ופרוייקטיך כרימון.

   [להגיב לתגובה זו]
4. מאת שמרלינג:
   12 בפברואר, 2008 בשעה 0:50

   בהזדמנות זו רציתי להגיד שאני מאוד מחבב את הבלוג שלך. אין לי מושג איך הגעתי אליו ומה משך אותי לעשות פה מנוי, אבל נשארתי.

   אני ממליץ שתכתוב את כל התחמושת שלך במקום מרכזי אחד בשלב הראשון ורק על פי פידבקים ונפח תגובות וצפיות תחליט על אכסניות חדשות. אולי בכותרת הפוסטים תכתוב בהתחלה לאיזה 'מדור' הפוסט שייך.

   רק טוב בינתיים.

   [להגיב לתגובה זו]
5. מאת muyaman:
   12 בפברואר, 2008 בשעה 1:17

   האמת שברגע מסויים חשבתי (ללא ספק בהשראת רב-התרבותיות של הבלוג שלך) למזג גם כן את בלוג התרגול (ואולי גם איזה בלוג פוליטי זנוח שהיה לי) אל תוך הבלוג האישי שלי. אני בכלל לא בטוח שלא מדובר ברעיון טוב גם עכשיו, אבל בינתיים דחיתי את כל העניין מכל מיני סיבות, העיקרית מביניהן היא ההיכרות שלי עם הנטיה שיש לי להעדיף התחלה נקיה ומסודרת על השקעה בתחזוק משהו קיים ולא בהכרח מושלם, נטיה לא שלילית בהכרח אבל קצת מוגזמת לפעמים.

   [ בהערת אגב, מעניין שלמרות שאת פוסט הפתיחה של המדריך לתלמידי מחקר קראתי די מזמן (אצל "ההם"), לשאר המדריך הגעתי די במקרה (ויותר מאוחר בצורה ניכרת) כשנכנסתי לבלוג שלך דרך העמוד הראשי בבלוגלי. ]

   אז מה שאני מנסה להגיד הוא שדווקא מאוד יפה בעיני השילוב הזה של בלוג אחד עם כמה "מדורים" שבאים והולכים לפי החשק או הנסיבות…

   [להגיב לתגובה זו]
6. מאת איתמר שאלתיאל:
   12 בפברואר, 2008 בשעה 8:20

   מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. מועדון הספר. גררר.

   [להגיב לתגובה זו]
7. מאת יובל:
   12 בפברואר, 2008 בשעה 9:05

   כאחד שהגיע לבלוג בשל המדריך לתלמידי המחקר – ואפילו מתחיל כעת מחקר באותו תחום בו אתה, אם הצלחתי לפענח נכון, עשית את המחקר שלך – אני חייב להגיד שאני דווקא שמח מאוד לקרוא גם את הפוסטים האחרים, במידה לא פחותה של הנאה.
   תמשיך לכתוב על מה שבא לך – אני אמשיך לקרוא (גם מהאוניברסיטה, כמו עכשיו…).
   ואני מצטרף לאיתמר – מועדון הספר נשמע כמו משהו נחמד במיוחד.

   [להגיב לתגובה זו]
8. מאת שחר:
   12 בפברואר, 2008 בשעה 9:17

   קודם כל תודה לכולם.
   שנית, נכון לעכשיו, אני ממשיך עם הכל כאן ועוד מוסיף אי אלו דברים בהמשך, אולי. למעט עניין האוכל שאני עוד לא ממש סגור עליו, אבל מסתמן יותר כסוג של לינק-בלוג.
   מיטל: אני עוד מהרהר מה תהיה הדרך הנכונה ביותר לממש את פרויקט משוחררים, אבל לא בטוח שהחלפות ספרים יהיו מתאימות.
   איתמר: אכן, גררר. מצד שני, פרויקט כזה דורש איזה אורך נשימה שלא תמיד תואם את הרצון שלנו לפידבקים מיידיים, מה גם שהבחירה דווקא בבלוויל ליריית הפתיחה היתה אולי יומרנית. מצד שלישי יומרנות היא חלק מהרטע שלנו, לא?
   יובל: איתמר דווקא לא ממש מרוצה מרעיון מועדון הספר, וקשה לי להאשים אותו, אחרי שהוא זה שנכווה ממנו ולא אני. בכל מקרה, אולי פעם.

   [להגיב לתגובה זו]
9. מאת איתמר שאלתיאל:
   12 בפברואר, 2008 בשעה 11:30

   אני לא מאוד עצבני, רק קצת. אבל אני לא חושב שבלוויל היה יריית פתיחה יומרנית, כמו שעצם רעיון מועדון הספר הוא בעייתי. לא בגלל שהוא לא רעיון טוב, אלא בגלל שהוא תלוי ברצונם הטוב ובזמנם הרע של יותר מדי אנשים.

   ויומרנות, אכן, היא חלק מהקטע

   [להגיב לתגובה זו]
10. מאת אורן:
    12 בפברואר, 2008 בשעה 11:50

    אם עוד לא אמרתי את זה קודם – זה יופי של בלוג שאתה כותב כאן. זה הסגנון ולא רק הנושא כך שכל כיוון שלא תיקח יהיה טוב

    [להגיב לתגובה זו]
11. מאת שחר:
    12 בפברואר, 2008 בשעה 15:16

    איתמר: מועדוני ספר עובדים לא רע בכל מיני מסגרות, גם רשתיות (לגרדיאן יש אחד כזה) וגם לא. נכון שזה תלוי קצת יותר מידי ברצון ובזמן (ולכן הגרדיאן עם יותר קוראים מהסיפור האמיתי והמזעזע כנראה מצליח להגיע למסה קריטית של קוראים).
    אבל כמו שאמרתי גם בקטן יותר אפשר להצליח, גם אם זה אומר שבלוויל היא בחירה יומרנית לפתיחה, ושעדיף לבחור משהו קצת יותר צייטגייסטי ומושך לאותו רגע, כזה שהקוראים שלך בכל מקרה מעוניינים בו וההכרזה רק תדחוף אותם לקרוא אותו קצת קודם.
    בין כך ובין כך, חייבים סבלנות, בלי סבלנות זה לא ממש זז.
    אורן: תודה.

    [להגיב לתגובה זו]
12. מאת dolly:
    12 בפברואר, 2008 בשעה 17:14

    הממ. השאלה היא באמת האם אתה כותב עבור קוראים או עבורך. לדעתי כדאי להיזהר מכתיבה שהיא יותר מדי מוכוונת קורא. או, במילים אחרות: תכתוב מה שבא לך, ושהקוראים יתמודדו – זה הבלוג שלך, לא שלהם.

    [להגיב לתגובה זו]
13. מאת מיטל:
    12 בפברואר, 2008 בשעה 19:34

    כן, רק אחרי שהשארתי את התגובה פתחתי את הקישור של bookcrossing, והבנתי שלא בזה בדיוק מדובר. נו, לא הבטחתי להתנהג בהיגיון כל הזמן. הרעיון שם באמת נשמע הרבה יותר מגניב. אם כי קצת מפחיד. מה אם אתה תשאיר את הספרים באיזה מקום, ואיש לא ייקח אותם וייבוא איש הזבל וייקח אותם לזבל? זה גורל קצת אכזרי.

    [להגיב לתגובה זו]
14. מאת shahar_0:
    3 במרץ, 2010 בשעה 9:29

    @ednago בעניין בוק-קרוסינג וישראל, דברים שכתבתי בפוסטולדת שנה של הבלוג שלי http://hahem.co.il/false/archives/189

    [להגיב לתגובה זו]

    

    ednago Reply:
    מרץ 3rd, 2010 at 1:33

    @shahar_0 אתה יכול להעלות את הקישור בתגובות, שיגיעו לשם

    [להגיב לתגובה זו]

    

    shahar_0 Reply:
    מרץ 3rd, 2010 at 11:35

    @ednago צודקת, כך אעשה – האמת היא שאני שונא את האופן שבו טוויטר הורס את תרבות הדיון בבלוגים לאחרונה

    [להגיב לתגובה זו]

    

    El_i Reply:
    מרץ 3rd, 2010 at 11:37

    @shahar_0 כבר דיברנו על זה בעבר, אבל אני לא יודע עד כמה טוויטר הורס את תרבות הדיון או תורם לה. בסופו של דבר יותר אנשים נחשפים לבלוגים וגם

    

    El_i Reply:
    מרץ 3rd, 2010 at 11:38

    @shahar_0 הרבה פעמים נוח לאנשים להגיב לבלוגר בטוויטר, במיוחד כשהם לא רגילים להגיב בבלוג שלו. אז במקרים כאלה זה בוודאי עדיף על כלום

    

    shahar_0 Reply:
    מרץ 3rd, 2010 at 11:45

    @ednago עוד רגע, אבל בינתיים – מנסיוני האישי, אם מישהו מחזיר ספר אחרי יומיים סביר יותר להניח שקרא בשקיקה. מי שמחזיר בדדליין דווקא לא

    [להגיב לתגובה זו]

    

    ednago Reply:
    מרץ 3rd, 2010 at 1:53

    @shahar_0 אני נוטה היום להחזיר בדדליין כדי להשאיר לי מרווח לקרוא ספרים שלא-מהספרייה בלי לחץ זמן

השארת תגובה

שם (חובה)

דוא"ל (לא יפורסם) (חובה)

אתר

הודע לי על תגובות חדשות

Click to cancel reply

Subscribe without commenting
E-Mail: