‫תגובות לפוסט: "חלומות, ג'אנק פוד, מדפים, כלכליסט"‬

‫מאת: חורים ברשת » שנאת חינם (מלחמת המשובטים)‬

‫חורים ברשת » שנאת חינם (מלחמת המשובטים)‬ — Tue, 30 Jun 2009 07:54:17 +0000

[...] (בעייתית מאוד בלא מעט תחומים) והן בהשלכות המוסריות שלו (בעייתיות מאוד כמעט בכל תחום). אבל דיון כזה ייאלץ להמתין לקריאה [...]

‫מאת: כותבים‬

‫כותבים‬ — Wed, 27 Feb 2008 20:12:53 +0000

קפיטל-איכס-ט…

קפיטליזם. מצד אחד השיטה הזאת מאוד קוסמת. לתת לשוק לעשות את שלו ולהאמין שהוא תמיד שואף להגיע לאיזון. להגביל את הכוח של המדינה ולדאוג לכך שהע….

‫מאת: גל‬

‫גל‬ — Fri, 22 Feb 2008 00:46:16 +0000

בתור מי שמתפרנסת, לעתים בעל כורחה, מניתוח התנהגות צרכנים ומבניית אסטרטגיות שיווקיות ומיתוגיות.. אביוז של פסיכולוגיה עם כאבי בטן.. אני משתדלת שנים רבות להעלות על נס את הצורך לתת מענה לצרכים האמיתיים העמוקים ולהתיחס לטובת הצרכנים גם כהשקעה כלכלית מיתוגית לטווח ארוך ולא רק כמראית עין טרנדית – הנה אנחנו ירוקים, עכשיו אנחנו בריאים והעיקר צבעוניים צעירים רזים וקוליים

הנורא הוא הציניות שפעמים כה רבות נתקלתי בה בחברות עימן אני עובדת, העובדה המזעזעת שרבים פיקחים ומוכשרים שמגלגלים את מהלכי המיליונים לא עוצרים לחשוב מעבר להצדקת הישגי תפקידם בשנת התקציב הזו ואולי זו שאחריה, מעבר לאתגר או ליעד הבא,
וכן, לפעמים אני מבינה, את אנדרסון ודומיו, גם אני נלהבת פעמים רבות מההברקות שלי ושל אחרים בפיצוח יצירתי ובבניית אסטרטגיות חכמות.. היבריס? ליטוף של האגו השביר? צורך בכיבוש? ואולי תחושת ערעור וחוסר בטחון במעמדינו הארעי כל כך?

שנים אני מול החברות, ממשיכה לרשום חשבוניות ולהעביר דוחות ופרזנטציות, ובכל פעם מחדש לתהות איך רבים מדי אינם חושבים על אחיהם בני האדם המשועבדים ללא רחם למעגל הדורסני, ואז אני רצה לכתוב משהו, נגד, בעד, לרסס קירות, לנתץ פסילים, להרצות על שיווק ואתיקה או לטמון את הראש בחול ולצאת לבלות

אבל.. יש שיפור, קיימת הרבה יותר ספקנות, בקורתיות ומודעות חברתית וסביבתית בשנים האחרונות יחסית ללפני שני עשורים… אז יש תקווה

בלוג בקפה
http://cafe.themarker.com/view.php?u=96899&tOver=0
האתר שלי
http://www.brand-in.com/

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Mon, 18 Feb 2008 09:31:48 +0000

ענר: עשיתי כמיטב יכולתי בפוסט הזה להימנע מנובו-שמאלנות, גם אם באופן כללי אני מסכים עם חלק ניכר מטענותיה. עשיתי כמיטב יכולתי דווקא בגלל שאני חושב שגם בלי לגלוש לנאומים על מקדונלד'ס כשליח-שטן אפשר לשמור על ביקורתיות.
אני מבין למה אנדרסון מתלהב, באמת ובתמים, ואני לא רואה משהו פסול בהתלהבות כשלעצמה. אבל אני באמת מצטער כשאני רואה את ההתלהבות הזו משתקת את הביקורתיות. אפשר היה לכתוב את הקטע של אנדרסון בשבחי המדפים באותה מידה של התפעלות, אבל עם שמץ של ביקורת, אולי רק בטון, אולי בכמה משפטים מסוייגים.
לא ממש אכפת לי מאנדרסון, אבל כן אכפת לי מאנשים אחרים שיכולים, בקלות רבה, למצוא את עצמם במצבו.
קח לדוגמה את עניין נוקה-TV שהתפוצצה לאחרונה. ברור לי איך כתב כלכלי יכול להסתנוור ולהתלהב מהעבדה שהוא מוזמן לשיחת רקע עם אנשים שכבר הפכו לאגדה טכנולוגית ועסקית, וברור לי איך ההתלהבות הזו חייבת לבוא לידי ביטוי במאמר שיופק מהשיחה הזו בסופו של דבר. אתה יודע מה, ברורים לי גם השיקולים המערכתיים שלא יכולים לשרוף קשרים וגשרים בשביל לאפשר ביקורתיות ונשכנות. אז בסדר, אני מבין את כל אלה, ולכן כמו שאמרתי כמה וכמה פעמים, אין לי ציפייה מכלכליסט להיות עיתון חברתי. אבל אני לא רוצה לראות את השגרה הזו מעקרת את הביקורתיות שקיימת היום אצל רבים מהמצטרפים לעיתון החדש.

‫מאת: ענר רבון‬

‫ענר רבון‬ — Mon, 18 Feb 2008 09:19:42 +0000

אנדרסון מתרגש כי מדובר בליבת מקצועו. אני מניח שהמדען שגילה את התפלגות פואסון עבר תהליך דומה, ולא משנה אם מושא התצפית היה קצב הגלים הנשברים על החוף או קצב חלוקת תאים. מקדונלדס (שלילי), טיסות (חיובי), מוזיקה (חיובי) – כל אלו אלמנטים שאין סיבה שלא יינתנו לנו חינם אם יש מודל שמצדיק זאת.

ייתכן שנתפשתי מהר מדי למקדונלדס אך אני באמת עייף מהטרנד הנובו-שמאלני והשטחי כך כך המתבטא בג'יאהד אשכנזי מגלגל עיניים כנגד מקדונלנס. גם אני חושב שהמערב השחית את העולם עם ג'אנק פוד ולכן אני משתדל למנוע אותו מילדיי ומעצמי (והפלא ופלא, זה עובד ללא הרבה מאמץ ובלי הרבה מדי ססמאות). ומאידך התהליך שמקדונלדס עוברת היום ומעברה לתפריט בריא הוא חיובי, בטח ככזה שנולד כתוצאה מדעת קהל צרכנית שלילית. מעבר כה מהיר יכול להתקיים רק בחברה צרכנית ובשוק משוכלל, קל לדמיין איך בחברה אחרת כל נסיון שכזה היה נופל עקב התנגדות איגוד מגדלי הבקר ותפוחי האדמה, אם כל הצער שבדבר.

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Sun, 17 Feb 2008 09:24:13 +0000

‫ענר: האמת היא שהייתי מעדיף להיתקל בפוסט של אנדרסון דווקא בהקשר של חברה אחרת, כיוון שבאמת לא היה לי כאן עניין לעסוק בדמוניזציה והשמצה של מקדונלד'ס, מה שהטריד אותי הרבה יותר הוא ההתבטלות של מסקרי התחום בפני מושאי הסיקור שלהם והיכולת להדחיק ביקורתיות ושיפוט לנוכח מה שנתפס, בין אם בצדק ובין אם לאו, כצעדים עסקיים מבריקים (לצורך העניין אפשר גם להסתכל על סערת מודו, למרות שהיא פחות מעניינת לטעמי, כי אין לה השלכות מוסריות). אבל מרגע שהזכרתי את מקדונלד'ס נכנסים למשחק כל מיני שיקולים שלא ממש עניינו אותי, ושבגללם אולי נדמה כאילו תקפתי גם את חברות התעופה הזולות, למרות שלא התכוונתי לעשות משהו כזה. נהפוך הוא, אני שותף לאנדרסון בתחושת הפליאה מול התופעה הזו, אחרי שגדלנו בשנים שבהן טיסה היתה ארוע חריג ומרגש, והיום אפשר לטוס באירופה כמעט בחינם. הבעיה היא שאנדרסון עסוק יותר מידי בלהתרגש, ולכן במקרים מסויימים נדמה שהוא שוכח להפעיל גם ביקורת, או לפחות לנסות לשמור על פרופורציות.‬

‫מאת: ענר רבון‬

‫ענר רבון‬ — Sun, 17 Feb 2008 06:03:51 +0000

אהבתי את הפוסט, כמובן, אם כי מעט עייפתי מכל אותן אנלוגיות המשוות את מקדונלדס לאס.אס. מעניין שכה הרבה נכתב על חברות הצריכה האמריקאיות ועל הניצול / התמכרות להן הן אחראיות וכה מעט נכתב על חברות הנשק הישראליות (אולי כי רגישות ללקטוז לא סותרת רגישות לכדורי 9ממ מתוצרת תע"ש)

יזמות עסקית היא לא רק למטרת הרעבת אפריקאים. בזכות היזמות העסקית הומצאו נורת החשמל והטלפון. המפתח, כמו בכל דבר, הוא במידתיות ובהקשר.

תרגילי שווק יכולים להיות מבריקים ובסתירה מוחלטת למוצר. אם המוצר טוב (טיסות זולות?)הרי שלא נתנגד לשווק מבריק ואילו אם המוצר רע הרי שהשווק עושה אותו רע אף יותר.

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Fri, 15 Feb 2008 14:33:43 +0000

באמת נהיה כאן אחלה דיון.
איתמר: שמע, אני יכול להבין את זה, כעובד היי-טק היו לי תקופות שבהן התרגשתי מהאפשרויות של הבוסים שלי לסגור עסקאות ענק (ולא בגלל שיצא לי משהו מזה), ודי ברור לי כמה קל להחליק בכיוון הזה.
דרומי, מרגוליס, הכלכלן: אני שוב אומר, אני לא מצפה מהכלכליסט להפוך לסוכן לשינוי חברתי, או להיות חתרני במיוחד, למרות שכמו שאמרתי לכלכלן יש לי הערכה ליואל אסתרון עוד מימיו ככתב 'חדשות' בוושינגטון ואני מקווה לעיתון מוצלח. הדאגה שהבעתי היתה, באמת ובתמים, לאנשים הביקורתיים והטובים שמתחילים לעבוד שם. אם ניקח את הכלכלן כדוגמה, ברור לי כמה קל לכתב פרלמנטרי למצוא את עצמו מתפעל מהיכולת של פוליטיקאים לייצר ספינים, זה בסך הכל חלק לגיטימי מהמשחק הפוליטי, וברור לי גם שבלי לשים לב אתה יכול למצוא את עצמך כמה שנים אחרי שנכנסת לתחום שוכח את כל מה שעניין אותך בו פעם ומסתכל על הספינים ועל הרכילות הפוליטית כעל מרכז העניין. ברור לי איך עבודה בעיתון כלכלי, ומגע שוטף עם אנשי עסקים בכירים יכולים לסחרר את ראשם של כתבים.
אגב, כלכלן, אתה תמיד יכול להגיד ליואל שיקפוץ להשתתף ברב שיח הזה, למרות שאני חושד שהוא כבר מכיר אותו בעל פה. בכל מקרה, דרוש בתוקף כתבת שער למוסף השבועי על עובד, זה יזניק את המכירות.
טל: כן, יש כנראה איזה קו שכשאתה חוצה אותו מותר לך להיות ביקורתי רק אם בחרת את תפקיד "הילד הרע". ותודה על המחמאה המוגזמת.
יובל: שמע, האמת היא שניחשתי שעניין הכלכליסט יגזול את עיקר תשומת הלב כאן אבל בגדול אתה צודק וזו בערך הנקודה המרכזית שלי גם אם אני הייתי בוחר בתיאור קצת יותר תקיף. כלומר אנדרסון ואחרים שעוסקים בתיאור העולם שלנו, ובעיקר בתיאור הכלכלה החדשה נוטים להסתחרר ולהתפעל מהמציאות הבאמת מרתקת שהם מתארים עד שהם נוטים, יותר מידי בקלות, להתעלם מהשלכות מוסריות מפוקפקות שלה.

‫מאת: yuvalf‬

‫yuvalf‬ — Fri, 15 Feb 2008 14:12:12 +0000

שחר, אחלה פוסט. קודם כל. ואחרי שהחלטנו שכולנו רוצים להיות כריס אנדסן (יש אחד פנוי ליוסי ורדי – תראו ב nrg, מי לוקח ?), בואו נראה למי יש זנב יותר ארוך !
נדמה לי שהנקודה שלך היא כזו: כריס אנדרסן מתייחס לכל העניין – זנב או חינמיות – כאילו העולם שבחוץ נייטראלי (לא טוב, לא רע), יענו מודל כלכלי נטו. אני לא יודע אם יש מודל כלכלי נטו, אבל ברור שהעולם לא מתנהג נטו. ולכן מה שיכול להשמע נורא מפתה בהתחלה (הלקוח משפיע, הדמוקרטיה הגיעה, שעתה של הנישה) מסתבר כמאוד מתסכל, ולפעמים (כמו שאתה כותב) אפילו – איך אומרים בעברית דרק ? או במילים אחרות – הטכנולוגיה והמודלים הסטטיסטים לא מבטלים את הצורך לחשוב, להרגיש, או סתם להיות בני אדם …

‫מאת: הכלכלן המתוסכל‬

‫הכלכלן המתוסכל‬ — Fri, 15 Feb 2008 09:54:41 +0000

האם אתה יכול להגיד בלב שלם שהדגש הסיקורי בעיתונות הכלכלית של היום היא על האקזיטים? אני לא חושב. אני מסכים שיש המון דגש על הפרסונות, ואני מסכים שיש בסיקור משום דברי שבח על התעשרויות מהירות, או על התעשרויות בכלל. אבל זה חלק מהמשחק. עיתון כלכלי-חברתי, או חברתי-כלכלי, שמנסה לפנות לקהל קוראים רחב יחסית, מוכרח לתת להם ערך מוסף של "איך אפשר לעשות קצת כסף מכל הכלכלה הזו". אם במקביל תוכל למצוא ידיעות או – וזה סביר יותר להניח – כתבות שעוסקות בנושאים כמו אחריות חברתית ודברים מסוג זה, הרי שלטעמי המטרה הושגה. מה שהכי מעצבן אותי בעיתונות הכלכלית זה העיסוק בפרסונות הנשגבות הללו. אני מעדיף לעסוק בעובד, מהסביח של עובד, שעשה גם הוא את המיליונים שלו, מאשר בכל הלבייבים. אבל יכול להיות שזה רק אני.