תודעה כוזבת

טוב, אז הגיליון השני דווקא הגיע ליעדו וחיכה לי הבוקר בתיבת הדואר.

המעבר הראשון, החפוז, התנהל במטרה למפות את השטח, לזהות את השמות, להבין על מה מופקד כל אחד, כמה שטח ובאילו עמודים הוא מקבל.

מעבר שני קצת יותר בענייני תוכן.

עמוד 12, כתבה אינפורמטיבית ולא נטולת עניין של דורון פישלר על שיתוף פעולה בין טאטא ההודית לבין אורבן איירונאוטיקס הישראלית לפיתוח "מכונית מעופפת".

את דורון פישלר לא צריך להציג כאן אני משער, מי שהשם לא מצלצל לו מוכר ודאי מכיר אותו כרד פיש, כן, ההוא מעין הדג.

לא ממש עקבתי אחרי הקריירה של פישלר, כך שאולי אני מפספס תחנות בדרך, אבל ברור שפועלו המרשים בעין הדג, והכתיבה המקורית, הרעננה ובעיקר המצחיקה עד כאב שלו על קולנוע, היא שהובילה אותו למשרת מבקר קולנוע בטיימאאוט (משרה שלמיטב הבנתי כבר ננטשה), אין ספק שזה גם היה כרטיס הכניסה שלו לכתיבה על אינטרנט ב-nrg ולתפקידו הנוכחי ככתב טכנולוגיה (אולי אני לא מדייק בטייטל) ב'כלכליסט'.

פישלר הוא אחד האנשים שאני יכול לומר בלב שלם שאני מעריץ את פועלם. עין הדג היה אחד האתרים האהובים עליי במשך תקופה ארוכה, גם אם נזנח מעט לטובת בלוגים בשנים האחרונות. לנצח אזכור לטובה את הלילות הארוכים שעשיתי בקריאת הדיונים המפותלים והמבריקים שהתפתחו שם, כמו גם את תחושת הקהילה שהאתר היקנה לי (למרות שלא הייתי משתתף פעיל על פי רוב). אני שמח בשמחתו של פישלר (אם הוא אכן שמח) על תפקידו החדש ב'כלכליסט', ומתרגש איתו (אם הוא אכן מתרגש) לראות עיתון חדש צומח ומחפש את דרכו.

אבל, והרי חייב היה לבוא אבל, קראתי את הכתבה בעניין, בעניין כפול למען האמת. פעם אחת התעניינתי בנושא הכתבה, ופעם שנייה התעניינתי בשאלה לאן נעלם רד פיש?

ברור לי שיש הבדל בין כתיבה משוחררת באתר שאולי אינו אישי לגמרי אבל הוא כן פרי עבודה אישית וחזון מקורי*, לבין כתיבה בעיתון מיינסטרים שמנסה לתפוס מקום מרכזי בתקשורת הישראלית ובשיח הכלכלי שלה, אני לא מצפה מפישלר לבדיחות פנימיות ולהברקות עין הדג בכל משפט שני. ובכל זאת, הרי פישלר הגיע לאן שהגיע דווקא בזכות אותן הברקות (לא רק, ברור לי, עין הדג הוכיח עוד הרבה מאוד כישורים של פישלר וכמעט כולם רלוונטיים למקומו הנוכחי), הרי מי שפנה אליו מטעם 'כלכליסט' עשה את זה מן הסתם בגלל הערכה אמיתית לכתיבה שלו. רק שבסוף הדרך פישלר חתום על עוד ידיעה כלכלית מרתקת, כתובה היטב, ומנוסחת לפי כל כללי הז'אנר.

בעיתון החלומות שלי מישהו היה מטיל על פישלר את תפקיד דורון רוזנבלום, או אולי את זה של גל אוחובסקי, ונותן לו עמוד או שניים להתפרע בהם ולכתוב ככל העולה על רוחו. לא כך עובדת התקשורת. מי יודע, אולי הם צודקים, אולי הברק של פישלר זקוק לכמה שנים של צינון כרפורטר מן השורה, שנים שבהן ילמד מעט ענווה, שנים שבהן ייגמל ממחלות ילדות של כתיבה ויצליח למצוא איזה שביל זהב.

לא נראה לי, ממש לא. אבל כאמור, אולי הם צודקים.

(אה כן, באתר כלכליסט עשו צעד מביך קדימה וכעת אפשר לראות בו תמונות של שערי ארבעת חלקי העיתון במקום התמונה הבודדת של אתמול. אז לא שהם צריכים אותי בשביל זה, אבל אם האתר הנוצץ והמושקע שבטח כולל אפשרויות פרסונליזציה מתקדמות, מערכת תוכן גולשים, ורשת חברתית כלכליסטית מהודרת עדיין לא מוכן להשקה זה לא צריך להיות מורכב מאוד להעלות תמונות של כל עמודי העיתון לאתר הקיים. אתם יודעים מה, אולי אפילו להסביר מה מתוכנן בהמשך הדרך של האתר, בהנחה שתכנון כזה קיים.)

* ההתמקדות בפישלר אינה באה להמעיט בערך התרומה של אחרים לעין הדג, ובראשם לונג ג'ון כמובן (ועוד רבים וטובים)

לקריאה נוספת:

הטעות הראשונה של כלכליסט

חלומות, ג'אנק פוד, מדפים, כלכליסט

כן, קהילה – על המקטרת של יוסי גורביץ

Related posts:

1. אאוטבובלילד, עוד פעם
2. הטעות הראשונה של כלכליסט
3. חלומות, ג'אנק פוד, מדפים, כלכליסט
4. עוד 6,000 מלים על הפרסונליזציה של הכלכלה
5. לא יודע מה עוד