חשבון נפש הייפרטקסטי

אני לא זוכר מתי בדיוק זה היה, אני חושב שלפני עשר שנים פחות או יותר, היה לי רעיון למשהו באינטרנט. לא, זה לא היה איזה סטארט-אפ מטורף שהייתי יכול לעשות איתו מכה מטורפת (למרות שגם כאלה היו כמובן, ובזמנו גם תועדו כאן בימיו המוקדמים של הבלוג). רציתי לפתוח “עין הדג לספרים”, והיה לי גם שם דבילי (מועדון קרא).

אני זוכר את עצמי עם פנקס קטן, מרכיב לעצמי רשימה של מדורים קבועים שיהיו שם, אני זוכר את המחשבה לא להגביל את עצמי דווקא לספרים, להתייחס יותר לעצם פעולת הקריאה, לכלול גם מגזינים מעניינים אולי אפילו דברים מהרשת.

כשפתחתי את הבלוג הזה פתחתי במקביל אליו עוד שלושה (!) בלוגים בבלוגלי. אחד מהם היה “מועדון קרא”, והוא נשאר ריק ומיותם עד לסגירה של בלוגלי.

בינתיים, אם להודות על האמת, השתנה המודל, כשחזרתי מעת לעת למחשבות הבוסריות ההן, הוא הפך ל”עונג שבת לספרים”. אבל למי יש זמן וכוח למחוייבות כזו? אני, נוח לי כאן, עם החופש לשקוע בשבועות או חודשים של דממה כשלא מסתדר לי לכתוב.

קורא בספרים

מסתבר שיש מי שיש לו זמן וכוח.

קוראים לו ירין כץ, ול”עונג שבת לספרים” שלו קוראים “קורא בספרים” (שזה הרבה פחות מתחכם ומתאמץ והרבה יותר מוצלח ממועדון קרא) ועכשיו הוא מציין שנתיים רצופות של פעילות.

בזכות הבלוג שלו ירין הוא שם מוכר בשלולית הספרותית של ישראל, סופרים ומו”לים רוצים להיות חברים שלו בפייסבוק, הם שולחים לו ספרים והודעות לעיתונות. הוא עדיין חשוב פחות מעורכי המוספים הספרותיים, בטח ממי שמכתיב את סדר הספרים על שולחנות צומטסקי, אבל הוא שם, בכלל לא בטוח שהרבה מאחוריהם.

אז כן, לפעמים אני מצטער קצת ומקנא בירין, אבל היי, היו לי שמונה שנים להתחיל עם זה לפניו וויתרתי, כי אחרי הכל, באמת שאין לי כוח וזמן. טוב שלמישהו אחר יש.

זמן וכוח זה חשוב, אבל למי שמתפרנס מכתיבה בימינו זה לא ממש מספיק, כך שלאחרונה פנה ירין לקוראי הבלוג שלו בבקשה לתמוך בו דרך patreon.

וכל הפוסט הזה בעצם בא לומר שהיום הצטרפתי גם אני לרשימת התומכים. דולר אחד בחודש כדי לראות מישהו מגשים רעיון ישן שפעם שיחקתי איתו ועושה את זה הרבה יותר טוב משיכולתי לקוות.

קורא בספרים הוא לא הבלוג הראשון שיצא לי להתלבט לגבי תמיכה כספית בו, הדילמה הזה התעוררה עוד בימים הרחוקים של בלוגלי כשכל מיני אנשים טובים הפריחו רעיונות טובים ונאיביים בנושא ובאוויר היה דיבור על פרו-בלוגינג. הוא צץ ועלה אחת לכמה זמן, בדרך כלל בצמוד לאיזו מהומת רשת (ע”ע חורימבה). אבל אני די בטוח שקורא בספרים הוא הבלוג הראשון ששכנע אותי לתמוך בו (אם לא סופרים את אחר של מיברג). אני משער שבעיתוי אחר הייתי מחליט לתמוך בעין הדג או במסך המפוצל או בעונג שבת, כולם מונעים מאהבה עצומה, כמעט אובססיבית לנושא העיסוק שלהם, וכולם מצריכים המון עבודה על בסיס יומי ושבועי, עבודה שראויה לזכות להכרה, גם כספית אם צריך. אבל את כל אלה זנחתי מעט עם השנים. כבר אין לי כוח נפשי להיות מעודכן בקולנוע, בטלוויזיה או במוזיקה, נשארתי עם הספרים.

patreon

גילוי נאות: זה כמה שבועות שירין מפרסם אצלו רשימות שכתבתי למדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות, כך שאפשר לטעון שיש לי אינטרס אישי בהמשך פעילותו של הבלוג (אבל למען הסר ספק, הכסף יילך כולו לירין ולתחזוקת הבלוג).

תגובה אחת ל“חשבון נפש הייפרטקסטי”

  1. […] בבלוגרים שהם חברים של "קורא בספרים": הבלוגר "תודעה כוזבת" פרגן, ועמית שביט מ"מחסום קריאה" כבר הפכה את זה […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting