תודעה כוזבת

דולי הפנתה לטור מוצלח (יש בעיה עם קישור ישיר לטורים שם, אז אחרי הקלקה תקבלו רק את התגובות ותתבקשו ללחוץ על הצג\י כדי שגם תוכן הטור יופיע) של יוסי דהאן ב'העוקץ' על גיבוריה החדשים והסקסיים של העיתונות הכלכלית – מנהלי תיקי ההשקעות, אלה שצצים עם פינות פרשנות בכל מיני תכניות כלכליות ומספקים הסברים מופרכים וסותרים לתנודות שערי הבורסות בעולם. בעיקר קבל דהאן על העובדה שלא אחת מסתתרת מאחורי החזות הנוצצת הזו נטייה לניהול הרפתקני וחסר אחריות של תיקי השקעות, ובין השאר, כמובן, גם של קרנות הפנסיה של כולנו.

הטור של דהאן הזכיר לי טור מעט ישן יותר של ג'יימס סורוויצקי (האיש וחוכמת ההמונים) בניו יורקר שבו הוא מנתח בפיכחון ובחדות את המנגנון שמעודד הלכה למעשה את הניהול ההרפתקני וחסר האחריות. כדי לעודד מנהלים לפעול לטובת האינטרס של בעלי המניות הונהגה שיטה של תגמול באמצעות חלוקת אופציות, ממש כשם שמנהלי תיקי השקעות מתוגמלים על בסיס הביצועים שלהם. לכאורה מדובר במתכון פשוט ליצירת זהות אינטרסים בין המנהלים לבין המשקיעים, בפועל המצב הוא כמעט הפוך. ומסיבות שנשמעות ברורות מאליו מרגע שסורוויצקי מנתח אותן.

לפעמים כסף דווקא צומח על עצים, מתוך Myths and Legends of China/E.T.C. Werner

כשמנכ"ל מחזיק בידיו חבילת אופציות שמנה יש לו הזדמנות להתעשרות מהירה מאוד אם יצליח להביא את החברה למצב שבו שער המניה גבוה בעשרות אחוזים מזה שננקב באופציה, מכאן שהמנכ"ל מעוניין באופן טבעי, להעלות את ערכה של החברה. עד כאן נכון. הבעיה מתעוררת כיוון שלאותו מנכ"ל בדיוק כבר לא משנה* אם ביום פקיעת האופציות נסחרת המניה בשער שהוא נמוך באחוז בודד מזה שננקב באופציות שלו או בשער הנמוך ממנה בחמישים אחוזים, זאת בניגוד מוחלט כמובן לבעלי המניה. מכאן שאחדות האינטרסים בין המנכ"ל לבין בעלי המניות נכונה רק בכיוון אחד.

אותו היגיון, פחות או יותר, תקף גם למנהלי תיקי השקעות המתוגמלים על פי ביצועים. נכון אמנם שקיימים מנגנונים שנועדו לתקן את העיוות הזה, לפי סורוויצקי מנהלי תיקי השקעות לא אמורים לקבל את הבונוסים שלהם על רווחי שנה מסויימת אם זאת באה אחרי שנה שבה הם הובילו להפסדים, עד שלא יחזירו את המשקיעים לאיזון. אבל האפקטיביות של מנגנוני ההגנה האלה מוגבלת מאוד, מסיבות שסורוויצקי עמד עליהן בטור ישן עוד יותר שלו – המנהלים האלה, שפועלים בשוק דינמי, בכל מקרה לא נוטים להישאר באותו תפקיד לאורך שנים.

השורה התחתונה היא שמנכ"לים ומנהלי תיקי השקעות, כמעט בעל כורחם, נדחפים על ידי שיטות התגמול האלה להתנהגות הרפתקנית ולהימורים נועזים, כאלה שיכולים להפיק הון עצום גם להם וגם למשקיעים, מצד אחד, אבל יכולים לעלות למשקיעים ביוקר ולהותיר אותם ללא פגע.

*כן, מובן שיש כאן הפשטה, ואף מנכ"ל לא יישאר אדיש אחרי שמחק חמישים אחוזים מערך החברה שעל ניהולה הופקד.

Related posts:

1. היוממות ההפוכה
2. פרדוקסים אמריקאיים פוסט-בחירות
3. או סתם-ככה
4. עוד כמה הערות מהחזית
5. מה חד"ש?