פיזיקה, היא בכל מקום

אחת לאיזה זמן יוצא לי להעביר הרצאה חצי מקצועית, משהו על התפר שבין העבודה שלי לבין הסבר כללי על פיזיקה ועל חשיבה מדעית. הדגשים משתנים בין פעם אחת לאחרת, אבל הרעיון הבסיסי הוא לנסות ולהפיח במקשיבים תקווה ואמונה שהתבוננות על העולם בעיניים מדעיות יכולה להיות יפה, מרגשת ומועילה. ההרצאה, מטבע הדברים, שזורה בכל מיני ממים רלוונטיים שליקטתי מהאינטרנט, כן, גם הכותרת שלה – “פיזיקה, היא בכל מקום”.

אני מודע, כמובן, למגבלות של נקודת המבט הזו, אני יודע שלא תמיד קל (או אפשרי בכלל) להשתמש בה כדי לפצח את הבעיות המדעיות בפניהן אני ניצב. ודאי שאני מתנגד בתוקף ליומרה של לא מעט כלכלנים לטעון שהם מיישמים את אותה נקודת מבט בדיוק על זירה אחרת, שבדיוק כמו הפיזיקאים, הם רק אנשי מחקר שמתבוננים על העולם ומנתחים אותו בשיטות מדעיות, בלי שום הטיה ערכית.

גם יוסי יונה שותף לביקורת הזו, כפי שהוא מדגיש בספרו החדש “סדקים בחומה”. אבל יונה מצליח להכעיס אותי בביקורת שלו.

יצא לי להתייחס כאן ליונה לקראת הבחירות, שמחתי על ההצלחה שלו להיכנס למקום ריאלי ברשימת המחנה הציוני לכנסת. קראתי בזמנו את “אפשר גם אחרת”, הספר שסיכם את המסקנות העיקריות של צוות ספיבק-יונה. הייתה לי לא מעט ביקורת על הספר, אבל הערכתי מאוד את הפרוייקט שמאחוריו.

כשגיליתי את הספר החדש של יונה העזתי לקוות שהנה הגיע הספר הראשון שיצליח לסכם את המחאה של 2011 באופן מוצלח, יתעלה מעל היבשושיות הטכנית של “אפשר גם אחרת”, מעל ההתלהבות והמיידיות המוגזמת של “רוטשילד – כרוניקה של מחאה” (מאת אשר שכטר) ומעל הברנז’איות האינטרנטית של “קריאת המחאה”*. אהבתי גם את בחירת השם, כבר כמה שנים שאני קורא לקיץ 2011 a glitch in the matrix, ואיכשהו סדקים בחומה נשמע לי כמו תיאור דומה.

לא יודע. יכול להיות שזה עוד יקרה.

אבל בינתיים (בסביבות עמוד 80) הספר הזה מצליח להרגיז אותי כאמור**.

ניכר בספר הזה שהוא הופק בחופזה, שמישהו בהוצאת כתר רצה לנצל את העובדה שיונה הפך לשם חם לרגע, לחלק מהמהפך הפוליטי שלא הגיע בסופו של דבר. אני יכול ללקט שגיאות הגהה מכל עמוד כמעט, חבל.

סדקים בחומה

אבל בואו נחזור לפיזיקה.

כדי להסיר ספק ולהבהיר את משמעותו של הביטוי “הכלכלה המודרנית”, הוסיף שר בכיר, שנמנה עם הקבינט החברתי-כלכלי, כי בשום אופן “לא נחזור לשיטות הקומוניזם ובניו שפשטו את הרגל. אי-אפשר לברוח מחוקי הפיזיקה של הכלכלה המודרנית. (עמ’ 63)

מצטט יונה, ועט על הציטוט הזה, הנבוב והנפוח כל כך, כמוצא שלל רב. הוא לא מרפה ממנו, חוזר עוד כמה פעמים בעמודים הבאים על הצירוף “חוקי הפיזיקה של הכלכלה המודרנית”, טורח להלעיג אותו כראוי.

אז למה הוא מרגיז אותי?

כי בסך הכל עשרים ואחד עמודים קודם, במסגרת דברי השבח שהוא מרעיף על ספרו של פיקטי (Capital in the 21st Century) כולל יונה גם את המשפט הבא

כפי שכותב חתן פרס נובל לכלכלה, פאול*** קרוגמן, פיקטי מציע “תיאוריית שדה מאוחדת של אי-שוויון”. (עמ’ 42)

כבר בקריאה הראשונה שלו הרגשתי צרימה. את המאמר המקורי של קרוגמן יצא לי לקרוא, אבל גם בלעדיו ברור היה לי שיונה מתרגם כאן באופן קלוקל את המושג שעליו הוא מדבר. לביטוי unified field theory יש תרגום מקובל לעברית  –“תורת שדה מאוחד”, האיחוד הוא של השדה ולא של התורה (או התיאורייה).

המושג הזה, חשוב לציין, מגיע מתחום הפיזיקה. לא רק שהוא מגיע מפיזיקה, אלא ששם הוא מציין שאיפה בלתי-מושגת, לעת עתה לפחות, להעמיד תיאור של כל הכוחות הבסיסיים בטבע כנובעים משדה יחיד (מאוחד).

מסתבר שליונה, שמתעקש לנעוץ סיכה ביומרה של הטכנוקרטים הכלכליים למתוח הקבלה בין הגישה האידאולוגית שלהם לבין חוקי הפיזיקה, אין בעיה לשבח חוקר כלכלי אחר, מהצד הנכון של המפה האידאולוגית הפעם, כאילו כבר הצליח להשיג מטרה מדעית רחוקה וספקולטיבית שספק רב אם אי-פעם תושג גם על-ידי הפיזיקאים.

ההגנה היחידה שאני יכול לנסות ולגייס לטובתו של יונה היא שהוא בסך הכל תרגם מילולית (ובאופן לקוי כזכור) ביטוי מרשים שהופיע אצל קרוגמן, בלי לדעת שהוא חוטא בדיוק באותה יוהרה שהוא מדביק ליריביו. אני לא חושב שצריך להסביר למה זו הגנה גרועה במיוחד.

הערה קצרה לסיום: חדי העין שביניכם ודאי הבחינו שהפוסט הזה משוייך לקטגוריית “כסף הוא האֶתֶר החדש”, מרחיקי הזכור שביניכם אולי מקשרים אותו לספר המונומנטלי בעל אותו שם שלעולם לא אכתוב. האתר, כדאי לזכור, היה מעין “תורת שדה מאוחדת” של העולם העתיק, עומס על עצמו עוד ועוד תכונות סותרות ולא הגיוניות ככל שהמציאות אותה ביקש לתאר התגלתה כסבוכה יותר.

* יש עוד לא מעט ספרים בתחום, אבל אלה השלושה שאני קראתי (ואת השלישי, יש להודות, לא במלואו).

** האפליקציה של e-vrit, אגב, דרכה אני קורא את הספר, מצליחה להרגיז אותי הרבה יותר. היא לא מאפשרת חיפוש בטקסט, לעזאזל! הערות השוליים מפוזרות בה באמצע העמוד עם כיווניות שבורה, הלינקים שמופיעים בהן מתים. האפליקציה הזו היא זוועה מוחלטת.

*** קרוגמן הוא כלכלן אמריקאי, אין לי מושג קלוש למה יונה מתעקש לתעתק את שמו (יותר מפעם אחת) כ”פאול” ולא כ”פול”.

5 תגובות ל“פיזיקה, היא בכל מקום”

  1. אם כבר ממים, אז: "פיזיקאי עילאי ומתנשא"

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    האמת היא שיש לי בהרצאה משהו על זה, עם הציטוט המפורסם של ראת׳רפורד
    Physics is the only real science. The rest are just stamp collecting

    [להגיב לתגובה זו]

  2. רגע, אני הבנתי את המאמר של קרוגמן אחרת: הוא לא טוען שחוקי הכלכלה הם כמו חוקי הפיזיקה, אלא שפיקטי מצליח לספק הסבר כוללני ומקיף לשלל תופעות שנראו בעלות קשר רופף זה לזה. כלומר השאילה של ה-UFT היא לטובת הדימוי הספרותי, לא?

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    והביטוי "חוקי הפיזיקה של הכלכלה המודרנית" שמובא כחלק מציטוט שבור של מישהו חצי אנונימי? היא לא רשאית ליהנות מהספק של דימוי ספרותי?
    אין לי בעיה של ממש עם המאמר של קרוגמן, הוא גם לא מותח את דימוי ה-UFT, זה בסך הכל משפט אחד במאמר שלו. יש לי בעיה עם הבחירה של יונה לדלות דווקא את הציטוט הזה כמגלם של השבח הכי גדול שהוא יכול לתת לפיקטי (נסה לדמיין אותו כותב במקום זה שפיקטי מניח יסודות ל"תורת היחסות של הכלכלה", אני משוכנע שהוא היה נרתע מקביעה כזו).

    [להגיב לתגובה זו]

    יובל Reply:

    דווקא את הציטוט הזה, בוודאי בהקשר שבו הוא נאמר, אני כן מבין כקביעה לפיה יש לכלכלה חוקים מוגדרים וקבועים אוניברסליים, שאין טעם לנסות להתנגד להם.

    אבל אחרי מחשבה מסוימת אני מבין את הנקודה הבעיתית (כי גם הטענה שאפשר לתת תיאור קוהרנטי ומקיף לשלל תופעות בכלכלה, סטייל UFT, מניחה את זה.)

    אגב, הפרדוקס האמיתי הוא שגם אם היתה לנו UFT הרי שהיא היתה רלבנטית רק בסקלות אנרגיה כל כך מופרכות, שהיא היא כמעט חסרת משמעות מבחינה מעשית. דווקא בפיזיקה היום-יומית השדה מתפרק להמון תחומי משנה, שלא ניתנים לאיחוד בכזו קלות.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting