תודעה כוזבת

לארכיון המדריך

לקול הקורא

לא יודע למה, אבל יש אתרים, דווקא כאלה עם פיד רסס וקצב עדכון קבוע שאני מעדיף לא לכלול ברידר שלי, להיזכר בהם מעת לעת ואז להיכנס אליהם ולהשלים חוסרים לאחור. בדרך כלל זה היחס שלי לקומיקסי רשת, לרבות PhDComics המצויין שכבר הומלץ כאן בעבר.

דרך המרק של שרון קפץ אליי היום הסטריפ האחרון והזכיר לי פוסט שהיה בתכנון. אז קודם כל הנה הוא

הקליקו על התמונה לגירסה מוגדלת

וכעת לענייננו.

בימי טרום התואר הראשון, עת עלעלתי בחוברת המידע למועמדים וסקרתי את מסלולי הלימוד השונים ידעתי בוודאות שאני רוצה ללמוד פיזיקה, כך שנותרה לי התלבטות קלה בלבד, כמעט זניחה. בימים ההם טרם הונהגה באוניברסיטת תל אביב האפשרות ללמוד פיזיקה במסלול דו-חוגי, כך שיכולתי לבחור בין מסלול פיזיקה מורחב לבין מספר קטן מאוד של מסלולים המשלבים פיזיקה עם חוג לימוד אחר מתחום המדעים המדוייקים. הלב אמנם זעק לבחור במסלול התובעני מכולם – זה של פיזיקה ומתמטיקה, אבל כבר אז, ולמרות התחושה שבבוא היום אבחר בקריירה אקדמית ניקרו בי החששות שאמצא את עצמי מחוסר עבודה, וכך, בסופו של דבר נפל הפור על מסלול פיזיקה ומדעי המחשב. מדעי המחשב נבחרו כסוג של תעודת ביטוח למקרה שאחפש עבודה ביום מן הימים.

כל מי שלומד בחוג שאינו מבטיח מקצוע פרקטי בסיומו נתקל, החל מיום ההרשמה ודרך כל שנות לימודיו בשאלה המסוקרנת והמנומסת לכאורה "תגיד, יש מה לעשות עם זה אחר כך?" שאלה שמופנית אליכם מכיוונם של קרובי משפחה מוטרדים, כמו גם מצד מכרים ישנים שיופתעו לשמוע על מסלול הלימודים שלכם. לכל אורך שנות לימודי התואר הראשון שלי דחיתי את השאלה הזו בזלזול, קצת בגלל תעודת הביטוח של מדעי המחשב, אבל בעיקר בגלל התחושה שאני לומד את מה שבאמת מעניין אותי ואין לי כוונה להכניס שיקולים פרקטיים, קטנוניים וקרתניים, לתמונה.

גם היום, כפיזיקאי, יוצא לי לשמוע לא אחת אנשים שפונים אליי בחשש, מישהו במשפחה מתחיל ללמוד פיזיקה והם חרדים שמא לא ימצא עבודה הולמת בתום שלוש שנים של לימודים קשים. גם היום השאלה הזו נדמית לי מגוחכת. אבל מסיבות שונות לחלוטין. ממרום השנים אני יודע לומר בוודאות ש"יש מה לעשות עם זה אחר כך", ושלבוגר תואר ראשון בפיזיקה תימצאנה די והותר משרות מתאימות באגפים שונים של עולם ההיי-טק. יחד עם זאת, רבים מהסטודנטים לפיזיקה, בדיוק כמו שהייתי אני בזמנו, כמעט ואינם מודעים לעובדה הזו, ולא במקרה.

כדי להבהיר מעט את התמונה המבולבלת הזו חשוב להבין שבוגר תואר ראשון בפיזיקה אינו פיזיקאי, ממש כשם שבוגר תואר ראשון בסוציולוגיה אינו סוציולוג. זאת הסיבה בגללה כל מודעת דרושים שתחפש פיזיקאי באותיות גדולות תוסיף דרישה לתואר שני עם כיוון התמחות מסויים ואפילו דוקטורט באותיות הקטנות יותר. נכון, מי שמחפש פיזיקאי שונה ממי שמחפש מהנדס, ומי שמחפש סוציולוג שונה ממי שמחפש עורך דין. בשני המקרים קיים פער בין משרה שתתמקד במחקר ופיתוח לבין משרה שתסתפק, ודאי בשלב ראשון, במערך כישורים מקצועיים ידועים מראש. קל ליפול ולהסיק מהמצב הזה מסקנות שגויות, קל לחשוב שבתחומים כמו פיזיקה או סוציולוגיה תואר ראשון הוא כמעט חסר משמעות בבואכם לחפש עבודה. לפחות בנוגע לפיזיקה אני יכול להעיד בוודאות מלאה שהמסקנה הזו מוטעית בתכלית.

יש הרבה מאוד משרות מתאימות לבוגרי תואר ראשון בפיזיקה, רק שהן אינן "משרות פיזיקאים", הן יכולות להיות מוגדרות כמשרות מהנדס, או כמשרות תכנות, למשל. נכון שלבוגר התואר בפיזיקה יחסרו כמה מן הכלים הפרקטיים שהוענקו לבוגרי התארים האחרים, המתאימים יותר לכאורה, אבל חסרונות כאלה מתאזנים עם יתרונות אחרים. כל עבודה בתחום ההיי-טק תצריך הכשרה בחודשים הראשונים שלה, בין אם כקורס מסודר ובין עם תוך כדי כניסה לתפקיד. גם בוגר התואר בהנדסת אלקטרוניקה לא יוכל להתחיל את העבודה באינטל יום לאחר קבלת התואר, בדיוק כמו הפיזיקאי הוא ייאלץ לעבור השתלמות כזו או אחרת. בתחום התוכנה יש לא מעט חברות שעוסקות בפיתוח כלים מקצועיים למחקר, במקומות כאלה יש יתרון לבעלי תואר בפיזיקה או במתמטיקה, גם אם כישורי התכנות ההתחלתיים שלהם נמוכים מאלה של בוגר תואר במדעי המחשב. קל מאוד ללמד אותם תכנות, קשה הרבה יותר ללמד מתכנת, מוכשר ככל שיהיה, מה הן משוואות הגלים שאיתן מנסה התוכנה להתמודד.

כל זה נכון, ואולי במשנה תוקף, בבואכם לבחור את נושא המחקר שלכם. אלא אם תעבדו על פרויקט משותף למנחה שלכם ולחברה מסחרית שתחומי העניין שלהם חופפים ברגע נתון, הסיכוי שתמצאו עבודה שתתאים לנושא המחקר שלכם הוא זניח. כן, תמיד תהיה עדיפות כלשהי למי שעבד עם כלים נפוצים בתעשייה או למי שיש לו ניסיון בהקמת מערכת מעבדה, ואלה יתרונות לא מבוטלים. אבל במבט חטוף על אנשים שעימם יצא לי לעבוד לאחרונה מצאתי מנכ"לים ומנהלי פיתוח בתחומים מגוונים שאין קשר בינם לבין נושאי המחקר האקדמי שלהם.

דיסקליימר: הפוסט הזה אינו בא להטיל ספק בקושי האמיתי שבמציאת עבודה. הכרתי דוקטורנט מוצלח מאוד שהחליט לנסות את מזלו מחוץ לאקדמיה ובזבז חודשים ארוכים בראיונות עבודה עקרים. הפוסט הזה כן מנסה להבהיר שאין טעם לנסות ולתכנן את מסלול הלימודים לפי התאמתו העתידית לשוק העבודה, לא בתואר ראשון ולא בעבודת המחקר.

Related posts:

1. מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – על אשמת התואר הראשון
2. השמדה מוצלחת
3. שתי הערות קצרות מהחזית
4. sic transit III
5. שני סיפורים אישיים, בלי מוסר השכל