‫תגובות לפוסט: "מדריך מפוכח לתלמידי מחקר: המומחה מתעצבן"‬

‫מאת: אהוד אמיר‬

‫אהוד אמיר‬ — Mon, 20 Jun 2011 12:52:13 +0000

וחסרונם של מדעי הרוח הוא בהיעדר הכשרה במחשבים, מה שגורם למגיב פה (עבדכם) לחשוב שהוא הצליח להכניס את הלינק שביקש, בה-בשעה שרק עשה מעצמו תמהוני לא מזיק. מקווה שעכשיו זה יעבוד.

http://cafe.themarker.com/post/1825798/

‫מאת: אהוד אמיר‬

‫אהוד אמיר‬ — Mon, 20 Jun 2011 12:49:12 +0000

‫יתרונו של דיון בנושא מדעי הוא שאפשר להצטרף גם מאוחר. זה לא פוליטיקה. ‬

‫מאת: מחול אחרון ופרידה‬

‫מחול אחרון ופרידה‬ — Mon, 14 Jun 2010 09:02:35 +0000

[...] האמת העירומה. שחר, כדרכו, כתב באופן מעמיק הרבה יותר: המומחה מתעצבן. למעשה, התיאור הקרוב ביותר למחקר נמצא בדגש קל (באופן [...]

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Sun, 30 Mar 2008 09:27:47 +0000

אסא: יש לי הרגשה, ולמעשה כבר ציינתי אותה בשלב מוקדם מאוד של התגובות כאן, שחלק ניכר מהויכוח בינינו נובע מהפרדה שאני עושה בין מדע לבין טכנולוגיה. הפרדה שאתה מוצא אותה בלתי קבילה. אני יכול להבין את השקפת העולם שלך בדבר אי-קבילותה של הפרדה כזו, אבל אני לא יכול להסכים לה.
שוב אחזור לדוגמא מתחום המקר הצר מאוד שלי. תחום המחקר הזה נולד לפני 25 שנים כשמדען ישראלי ערך סדרת ניסויים משעממים להחריד. על מנת לקבל מידע על מבנה פנימי של סגסוגות מתכתיות הוא ערבב מתכות בריכוזים משתנים, קרר את התערובת ואז חקר את המבנה הפנימי בו הסתדרו האטומים. בטווח מסויים של ריכוזים הוא קיבל מבנה שאמור היה להיות בלתי-אפשרי לפי כל התיאוריה שהיתה קיימת עד אז. הסתבר שהתיאוריה הניחה הנחה מתמטית פשטנית ושגויה, ותחום חדש ומסעיר למחקר נולד.
אבל נניח לרגע שהניסוי היה נותן תוצאה אחרת, נניח שהוא היה מוצא איזה יחס ריכוזים בין מתכות שהיה מקנה לסגסוגת תכונה כלשהי עם שימושים הרסניים אפשריים. האם היית מצפה ממנו לגנוז את התוצאות? להשמיד ראיות ולקוות שאף אחד לא יחזור על הניסוי? אני הייתי מצפה ממנו לפרסם את התוצאות במלואן, ולקרוא לקהילה המדעית או לממשלות העולם לאסור בחוק על שימוש כזה.
אני מעריך שזה בעצם (למעט נושא הניסויים בבעלי חיים) מרכז הויכוח בינינו. אני מאמין שניסיון לכפות על המחקר המדעי התיאורטי (למרות שמבחינתי יש הבחנה חשובה אחרת בין תיאורטי לניסיוני שאינה רלוונטית כאן) גם אחריות אידיאולוגית מהסוג שאתה מתאר יש פתח למשטרת מחשבות ולפגיעה אנושה ביכולת ההתקדמות של המין האנושי.

‫מאת: אור‬

‫אור‬ — Sun, 30 Mar 2008 09:24:29 +0000

קוריוזון ..

קראתי שהמומחה מתעצבן, ואז פעם אחרת פתחתי הרבה טאבים בשועל אש וזה התקצר ל"המומחה מת" -חשבתי בואנה הוא ממש התעצבן.
חשבתי שזה פוסט חדש ואז הבנתי שסביר להניח שFF אחראי לזה ולא העצבנות של המומחה.

‫מאת: אסא‬

‫אסא‬ — Sat, 29 Mar 2008 17:05:12 +0000

שחר:
קודם כל לא נפגעתי כלל מהשימוש שעשית בשם המשפחה שלי. זה אפילו היה די מגניב, איכשהו. תודה על הבדיקה.
חוץ מזה, אני חושב דווקא שהכחדה עצמית היא תסריט אפשרי לחלוטין. אבל גם אם נוריד אותה מהשולחן, כפי שאמרת, התמונה עדיין די עגומה. אני מסכים שהאנשים העיקריים המתמודדים עם הבעיות שנגרמו משימוש לא זהיר בתוצרים מדעיים, הם מדענים. כמובן שאלו אינם האנשים שיש לי עליהם ביקורת. הם גם מיעוט. למרות שלאחרונה הם מתרבים בעזרת הטרנד.

לגבי עניין הניילון. אני חושב שאתה מבצע הפרדה שהינה בלתי קבילה בעיני, בין מדענים שעוסקים במחקר תיאורטי "טהור" ובין מפתחי מוצרים וטכנולוגיה. בעיני אלו רמות שונות של אותה העשייה.

לגבי הידע התפעולי, הבנתי אותך לא נכון כנראה.

‫מאת: ליאור‬

‫ליאור‬ — Fri, 28 Mar 2008 13:44:48 +0000

תודה שחר. אני מניח שיש כל מיני קבועי זמן אופייניים לתהליכים כלכליים, גם כאלה שנמדדים בדקות, גם כאלה שנמדדים בימים ובחודשים (תשקיפים רבעוניים) וגם כאלה שנמדדים בשנים. אם מקבלים החלטות (או סתם לחץ דם גבוה) לפי שינויים רגעיים בשערי המניות, מפספסים את קבועי הזמן הללו.

אין לי מושג עד כמה המחזוריות בתהליכים הללו משמעותית ביחס לתנודות האקראיות, להן תמיד ניתן למצוא הסברים משכנעים בדיעבד בעיתונות הכלכלית. נדמה לי שיצחק בן-ישראל מתייחס לדיווחים הללו בספרו "הפילוסופיה של המודיעין", אך אולי הוא מסתפק בהתייחסות לעיתונות הספורט.

אין לי מושג גם עד כמה התהליכים המחזוריים מוגברים ע"י התנודות האקראיות הודות לתהודה אקראית (Stochastic Resonance). הערך על כך בוויקיפדיה (http://en.wikipedia.org/wiki/Stochastic_Resonance) די ראשוני, אז אפנה אותך לסקירה מוצלחת של רוברטו בנצי בנושא:

http://arxiv.org/abs/nlin/0702008

אני לא יודע אם יש טעם במחקר כלכלי בהינתן שהרעש דומיננטי. אני רק יודע שבשיטות אלקטרופיזיולוגיות לא פולשניות (EEG ו-MEG) הרעש דומיננטי והמחקר נמשך. אלה, אגב, אותן שיטות שאמורות כביכול לייתר את הניסויים הפולשניים בבעלי חיים. התייחסתי לכך בסמינר ביקורתי שהעברתי לאחרונה, אך את הקישור אליו אתה לא חייב לאשר

http://www.weizmann.ac.il/home/liorg/L.ppt

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Fri, 28 Mar 2008 10:24:35 +0000

ניסיון מאוחר להשלים עוד קצת תגובות (שוב אני נאלץ לקצר)
איתמר: אני לא מבין למה אתה חושב שמדענים עורכים ניסויים בבעלי חיים בלי להקדיש לכך מחשבה ושיקול דעת? לא אמרתי לך שאתה צריך לקבל את שיקול דעתם חס וחלילה. כל מה שטענתי, מתוך היכרות שטחית מעט עם התחום, הוא שעורכי הניסויים בבעלי חיים מודעים לפולמוס, שאף אחד מהם (כמעט, תמיד יש הפרעות נפשיות, בכל מקצוע) לא שואב הנאה מסבלם של בעלי החיים. אתה יכול, כאמור, לנהל איתם דיאלוג בנושא, אבל אל תניח שאתה מגיע עם יתרון מוסרי אל חבורת טכנוקרטים קרים וערלי לב.
אסא: אין ספק שיש תמונה עגומה, למרות שהכחדה עצמית נשמעת לי קצת מוגזמת. אבל לתחושתי, האנשים שמתריעים מפני תוצאותיה האפשריות של התמונה הזו הם בעיקר מדענים (אם נבחן את נושא ההתחממות הגלובלית לדוגמא). אם נחשוב על המצאת הניילון שאיתמר הזכיר אותה, הרבה זמן עבר מאז המצאת הניילון, ומדענים כמעט ולא היו מעורבים במה שקרה לניילון מאז. יכול להיות שראוי היה לצפות מממציאי הניילון להפגין יכולת חיזוי מדהימה ולהבין שהם עלולים לגרום לאסון אקולוגי, אבל זה נשמע לי מוגזם.
בקשר לידע התפעולי שלי הטענה היתה שמרבית המדענים רחוקים מידע תפעולי ברמה של אפשרות "ליידות את האבן" ולא שיש להם ידע עמוק יותר.

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Fri, 28 Mar 2008 10:09:29 +0000

ליאור: ראשית תודה על הלינקים, את מושג הרעש הורוד לא הכרתי (גם אם בתופעה עצמה נתקלתי פעם בעבר). בכל מקרה לא לחלוטין ברורה לי הטענה שלך. לתהליכים כלכליים יש סקאלת זמן אופיינית, יש זמן פרופגציה להפרעה שהתחילה עם איזו בעיה לא ברורה בשוק המשכנתאות האמריקאי, בסופו של דבר המשבר הזה מצליח לגרור את כל הבורסות בעולם למטה. אני לא ממש מבין בתחום, אבל ברור לי שיש כאן תהליך שאין טעם להסתכל עליו במרווחים של חצי שעה. מה שיש זה איבר רעש (אולי ורוד, אם אתה אומר) במשוואה עלומה שמתארת את מדד המעו"ף.
דווקא קיום של איבר רעש כזה מחזק את הטענה המקורית שלי (ולצורך העניין לא חשוב אם יש לאיבר הזה סקאלת זמן אופיינית או לא) כיוון שאם לתהליכים המשמעותיים יש סקאלת זמן ארוכה (ימים, שבועות, חודשים) כל מה שתצליח לראות במרווחים של חצי שעה יהיה רעש, לא?
מצד שני אולי אתה טוען שאין באמת תהליכים, שכל מה שאנחנו רואים הוא רק רעש ושתנודות בבורסה הן אקראיות לחלוטין. כיוון שהרעש הזה הוא ורוד אין לו סקאלת זמן אופיינית ולכן נטעה לראות תקופות ארוכות שבהן הרעש מצטבר לכיוון אחד כמשקפות תהליכי עומק כלכליים בעוד שהן בסך הכל רעש?
אתה יודע מה? אני דווקא מוכן לקנות את הפרשנות השנייה, אבל המשמעות שלה היא שאין טעם בדיווח מהבורסה או במחקר כלכלי בכלל, לא?

רק עכשיו שמתי לב שהתגובה שלך הצריכה אישור (בגלל הלינקים שנכללו בה), סליחה על העיכוב בפרסומה.

‫מאת: ליאור‬

‫ליאור‬ — Fri, 28 Mar 2008 04:07:37 +0000

"לכל תהליך יש סקאלת זמן אופיינית. (…) העובדה שחצי שעה, שלא לדבר על כמה דקות, מהווה פרק זמן זניח אל מול סקאלת הזמן הטבעית של תהליכים כלכליים הופכת חסרת חשיבות."

לתומי חשבתי שלתנודות בשער המעו"ף אין קבוע זמן אופייני, כשם שאין קבוע זמן אופייני לתנודות במשרעת גלי הים ובעוצמת רעידות האדמה. אני מניח ששעות הפתיחה והסגירה של הבורסות מכניסות מחזוריות יממית מסוימת לתנודות, אך היא עדיין אמורה להיות קטנה בהשוואה להספק התנודות האקראיות.

שקלתי לרוץ לגוגל סקולאר ולרענן את זכרוני לפני שאעיר זאת כאן, אך העדפתי להסתפק בשני קישורים לוויקיפדיה, בתקווה שהתשובה מונחת במרחק שני קליקים מהם (:

http://en.wikipedia.org/wiki/Scale_invariance

http://en.wikipedia.org/wiki/Pink_noise

שבת שלום,
ליאור