חמש יחידות למלכי סטארטאפים במרומם

לפני קרוב לארבע שנים ישבתי בלילה מול המחשב, ספון בחדר מלון מבודד, הלום יעפת, סביר להניח שגם מעט שיכור, מחכה לטיסה שתחזיר אותי לארץ ו למערכת הבחירות שסערה בה אז.

אני זוכר שמצאתי אז את הנמסיס שלי, שהחלטתי להתעמת איתו. ישבתי מול טקטסטים שלו ושליתי מתוכם את מה שהכעיס אותי, בחרתי ציטוטים, הדבקתי אותם לתמונה, הוספתי משהו משלי.

אני לא יכול למצוא היום את כל מה שיצרתי אז, עקב כל מיני נסיבות טכניות, רק קובץ אחד שרד על ספרייה מיותמת באותו מחשב.

בנט

כן. הנמסיס שמצאתי אז היה נפתלי בנט, והטקסטים שנברתי בהם לאורך הלילה ההוא היו ראיון האקזיט שלו בגלובס והספר/מצגת הפאוורפוינט שלו, “אקזיט”.

בנט הוא בחירה מתבקשת כמובן, כמעט מיותרת, הוא הרי עומד בראש המפלגה הקוטבית לכל מה שאני דוגל בו, הוא גם ביקש להעמיד פנים אז ש”משהו חדש מתחיל”, שהוא מביא עימו איזו רוח של שינוי ושל פתיחות.

אבל לא בגלל המשיחיות הציונית-דתית, וגם לא בגלל הצביעות החנפנית של “תראו תראו! שמנו אישה! צעירה! תל אביבית! חילונית! ברשימה אז אנחנו בכלל לא המפד”ל של ההורים שלכם!!!” חשבתי שבנט ראוי לתואר הנמסיס שלי.

בנט, ניסיתי לטעון אז, מסמל עבורי את כל מה שפסול בתרבות ההיי-טק והסטארטאפ הישראלית.

בנט של 99, כפי שהוא עצמו העיד, ידע שהוא רוצה סטארט-אפ, אבל לא היה לא מושג במה לעזאזל הוא יעסוק. זה לא באמת היה חשוב, אתם מבינים, העיקר שיהיה סטארט-אפ!

בנט של 2015 הוא שר החינוך.

יש לא מעט אנשים שחששו מהמינוי הזה, אנשים שדאגו מהפקדתו של שמרן לאומני-דתי על חינוך ילדינו. אותי זה פחות הדאיג, אני חייב להודות. ראיתי כבר שרי חינוך חילוניים תל אביביים למהדרין ששלחו ילדים לטיולי מורשת במערת המכפלה.

אבל בנט כשר חינוך מדאיג אותי דווקא כי הוא אותו בנט של 99, כי מערכת החינוך שלו היא מערכת לגידול סטארטאפיסטים, כאלה שלא ממש חשוב שיהיה להם רעיון במה הם יעסקו, כל עוד אפשר לסמן גם איזה אקזיט בקצה.

אני, בדיוק כמו בנט, אשמח על כל תלמיד נוסף שיבחר לגשת לחמש יחידות מתמטיקה בבגרות. אני חושב שמתמטיקה היא תחום מרתק ועמוק, אני חושב שהיא רלוונטית לחיים שלנו לא פחות מכל נושא אחר שאותו תלמיד ייבחן עליו בבגרות.

אבל אני לא חושב עליהם כ”נכס אסטרטגי”, ואני לא חושב על חסרונם כעל “איום אסטרטגי”, בדיוק כשם שאני לא חושב על  חינוך להומניזם ולאהבת אדם כ”יתרון מוסרי”.

תגובה אחת ל“חמש יחידות למלכי סטארטאפים במרומם”

  1. מאת אמיר מי-ם:

    אבל אני לא חושב עליהם כ”נכס אסטרטגי”, ואני לא חושב על חסרונם כעל “איום אסטרטגי”, בדיוק כשם שאני לא חושב על חינוך להומניזם ולאהבת אדם כ”יתרון מוסרי”.

    אולי כדאי, ההבדל בין נורווגיה לתימן מלבד מזג אוויר זה תרבות.
    והתרבות הפינית היא נכס – בין אם השכלה או חינוך לכבוד האדם.
    והתרבות הקונגואית היא איום אסטרטגי – בין בורות, לערך חיי אדם, לערך דמוקרטיה.

    הומניזם ליברלי זה אחלה, אבל צריך לזכור שאדם הוא חופשי בגלל החברה שהוא מוקף בה (או חסר חופש וזכויות בגלל אותה חברה)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting