טיוטה לחיים

לפעמים, באופן שהולך ונעשה תכוף וצפוף מדי, החיים הם רק טיוטה לפוסט.

הנה משהו יפה, והנה זווית טובה לצלם אותה ממנו לאינסטגרם.
מעניין מה שקרה כאן עכשיו, איך אפשר לתמצת אותו במאה וארבעים תווים?
אני לא מאמין שזה קרה לי כרגע, מעניין כמה לייקים זה שווה.

ולפעמים, לעתים נדירות יותר, פוסטים מתגלים כטיוטה לחיים.
את אחד הפרקים המתקדמים של יש לך את זה? בסופה של התנצחות סביב שולחן ארוחת הערב המשפחתית, חתמתי כך

“אבל למה אתה כל הזמן קורא לזה שוק הרעיונות?” שואל האחיין שלך כשהשיחה גוועת לבסוף.

“זה בסך הכל מונח מקצועי שעוזר לנו להבין את שדה הקרב”, אתה עונה.

“אז זו בעצם מלחמה?” הוא מקשה עליך.

“לא ממש, אלה רק מטאפורות” אתה עונה לעצמך והולך למטבח להביא את קופסת המקרונים.

הגיבור, כלומר אתה, ביקש לחגוג נצחון על הביקורת שהוטחה בו, לסמן וי על עוד משימה שהוא התכונן אליה כראוי, למד אותה היטב מכל הכיוונים ויצא ממנה כשידו על העליונה. אז למה לעזאזל צץ האחיין הזה עם שאלות טורדניות כל כך.

כיוון שלא כל כך מזמן עברתי מקום עבודה וכיוון שעבור הבנות זה אירוע משמעותי במיוחד – תשע שנים עבדתי באותו מקום, הן לא יכולות לזכור שום דבר אחר – הן שואלות אותי על העבודה החדשה מעת לעת, מנסות להבין מה בדיוק.
"זה נחמד", עניתי להן על איזה רעיון שהן העלו, "אבל השוק הישראלי קטן מכדי להצדיק משהו כזה".
"קראת לזה שוק?" גיחכה אחת והשנייה הצטרפה אליה בצחוק. במטבח, למרבה הצער, לא חיכו מקרונים.

דממה דקה ל“טיוטה לחיים”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה

Subscribe without commenting