מוצרי אוויר

הערה מנהלתית: זה הפוסט הראשון (?) שאני מפרסם במקביל אליו גם גירסא אנגלית שלו ב-medium. אתם מוזמנים גם לשם.

לפני קצת פחות משנה החלפתי עבודה. עברתי מעולם הציוד הרפואי לעולם התוכנה.

זה מעבר הרה פחות דרמטי ממה שניתן לדמיין. העבודה היומיומית שלי לא השתנתה יותר מדי. אני עדיין יושב מול מחשב ומפתח אלגוריתמים לניתוח של נתונים במטרה לחלץ מתוכם מידע אמין ומעניין. הנתונים השתנו מעט, סביבת העבודה שאני משתמש בה לפתח את האלגוריתמים התחלפה, אבל בסופו של דבר, מבחינת רוב האנושות קשה לראות הבדל משמעותי.

אני, מנגד, נתקלתי מהר מאוד בהבדל משמעותי אחד בולט במיוחד – הנוכחות חובקת-כל של “המוצר”.

Dubai-Manufacturing-Companies-Yellow-Pages-Directory

וזה היה מוזר, אני חייב להודות. במשך שנים עבדתי על פיתוח של “מוצר”, הוא תמיד היה ברקע, בישיבות חשובות במיוחד הוא הוזכר במפורש תחת השם הזה. אבל בדרך כלל קראנו לו בשם מדוייק יותר, כזה שתיאר את התפקוד המיועד לו. באותה קומה ישבו גם חברות אחיות, כאלה שכבר מכרו מוצרים לרופאים ולבתי-חולים, אם וכאשר הוחלט לפתח איזו וריאציה על המוצר הקיים היה מתמנה מישהו ל”מנהל פרוייקט” שיוביל את התהליך.

אבל עכשיו, גיליתי להפתעתי, אני מוקף ב”מנהלי מוצר” וב”מנהלי שיווק מוצר”. לקח לי לא מעט זמן להבין את התפקיד של כל אחד מאלה, לגלות את החשיבות שלו. היום אין לי שום בעיה לפנות למנהלת המוצר שלי, להתייעץ איתה בסוגיות עקרוניות ולסמוך באופן מלא על שיקול דעתה ועל המומחיות שלה בתחום האחריות שלה. זה רק השם הזה שממשיך לבלבל אותי קצת.

כי החברה שאני עובד בה עכשיו מוכרת ללקוחות שלה שירות מועיל וחשוב – גישה לאתר שמציג להם מידע רלוונטי, מידע שמתבסס על האלגוריתמים שאני משתתף בפיתוח שלהם ושעובר עיבוד נוסף כדי שיוצג בפניהם באופן ידידותי ומועיל יותר. השירות הזה, כך גיליתי, עובר חלוקה פנים-ארגונית שבסופה הוא מבותר למספר מוצרים, כעל כל אחד מהם מופקד מנהל מוצר.

ואז כמה שבועות אחרי תחילת העבודה זומנתי לפגישה עם סוכנת הביטוח שלנו ושוב צצו ועלו המוצרים האלה. ביטוח מנהלים וקרן פנסיה היו שני המוצרים שצריך לבחור את השילוב הנכון ביניהם, מסלולי חיסכון שונים היו מוצרים שיש להכריע ביניהם. הביטוחים הנוספים שהוצעו לי ולמשפחתי גם הם היו מוצרים.

ואז זה הכה בי.

אנחנו חיים בתקופה שנשלטת, אולי אפילו מוגדרת, בידי שתי תעשיות ענק שבהיעדר אפשרות מוצלחת יותר חייבים להגדירן כלופט גשעפט – תעשיית התוכנה והמגזר הפיננסי. אלה שני המנועים הגדולים של הכלכלה המערבית כבר שני עשורים בערך. מי שמועסק באחד משני התחומים האלה מודע לחשיבות העצומה שלהם, סביר להניח שהוא אפילו גאה במידה כזו או אחרת להשתייך אליהם. אבל שני התחומים האלה, אני טוען, ממשיכים לסבול, באופן אנכרוניסטי אולי, גם מתסביך נחיתות ארוך שנים.

כשאני קונה טלוויזיה או סנדוויץ’, לדוגמא, אני יודע מה בדיוק אני אמור לקבל, לפעמים אני יודע בדיוק איך זה עובד (סנדוויץ’) ולפעמים אני רק סומך על הטכנולוגיה (טלוויזיה), אבל אני יודע בדיוק מה קניתי. קניתי טלוויזיה. קניתי סנדוויץ’. לא “מוצר”. אבל כשאני נדרש לשלם על כמה שורות קוד שרצות על שרת מרוחק אל מול איזה מסד נתונים מסתורי משהו בקשר המיידי הזה מתפוגג. זה קורה ביתר שאת כשאני קונה, בתמורה להפרשה חודשית של סכומי כסף משמעותיים איזו הבטחה ערטילאית וכמעט בלתי ניתנת להבנה לכך שבבוא אירוע כזה או אחר אקבל משהו.

את הבלבול והניתוק האלה שאני חש, כצרכן, מול יועץ ההשקעות או מול חברת התוכנה מרגיש גם הצד המוכר, אולי אפילו ביתר שאת.

בפוסט שפורסם לא מזמן בבלוג הכלכלה של הניו יורקר תהה גרי סרנוביץ על פשר הערגה האמריקאית לימים הלא מאוד רחוקים של כלכלה שבמרכזה עמד הייצור (manufacturing). חלק משמעותי מהערגה הזו, הוא טוען, נובע מגעגוע פשוט למציאות כלכלית שכבר לא תחזור. מציאות כלכלית שבה הורה יחיד (כלומר אבא, ככל הנראה לבן) עם משרה יציבה במפעל יכול היה לפרנס בכבוד משפחה שלמה בפרבר שקט. לכך הוא מוסיף גם:

Another reason for this, I suspect, is some subconscious unease with our digitized post-material economy. Many of us sigh when we see a two-year-old reach for an iPad instead of a crayon, or a musician reach for a laptop instead of a guitar. This angst bleeds into a worry that our economy, and our national existence, is following suit. Making a truck is real work. Adding numbers to a database is invisible—and try explaining it to your great-grandmother. It is also “unmanly,” and a macho celebration of “makers” has found its extreme in the form of Trump, a real man, an honorary blue-collar billionaire, a builder of things—skyscrapers, walls.

והתחושה הזו, החשש ממציאות כלכלית שאיבדה קשר עם הדברים האמיתיים שבתי החרושת של הימים ההם היו מייצרים, התחושה הזו ממשיכה לרדוף את תעשיית התוכנה ואת המגזר הפיננסי.

בשני המקומות, מסתבר, בחרו להתמודד עם התחושה הזו באמצעות אותו תעלול לשוני בדיוק. הנה, הם אומרים לנו, הנה מוצר! ועליו מופקד מנהל מוצר! והנה עוד מוצר שתוכלו לבחור בו! ואם יש להם מוצר להציג לנו הרי שהוסרה החרדה הקיומית מפני האפשרות המאיימת שהם בסך הכל לופט גשעפט.

3 תגובות ל“מוצרי אוויר”

  1. מאת מודי תולששש:

    איזה כיף שאתה כותב.

    מה שאתה אומר על "מוצר" מתחבר לי גם לרעיונות של "כלכלת המחסור". כשהמוצר הוא דבר פיזי, הוא עקרונית מוגבל בכמותו. אם אתה מייצר 100000 תקליטים, אתה מוכר אותם ל 100000 אנשים, וזהו. אבל אתה יכול לייצר קובץ MP3 יחיד ולמכור אותו לכולם.

    הלופט גישפט מבוסס על המצאת מחסור במקום שאין בו בעצם מחסור, כי אחרת לא תוכל למכור כלום.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת שחר אבן-דר מאנדל:

    קודם כל תודה.
    אתה צודק כמובן, אבל במקרה הזה, כמו שניסיתי להגיד, אני חושב שמדובר יותר במהלך שנובע ממניעים פנימיים של חרדה קיומית (לפחות בתעשיית התוכנה) ולא ממניעים שיווקיים. השימוש התכוף ב"מוצר" ובהטיותיו הוא משהו פנים-ארגוני, הלקוחות, או לפחות חלקם הגדול, לא נחשפים אליו כל כך.
    במקרה של המגזר הפיננסי אני די בטוח שזה אכן גם עניין שיווקי מאוד משמעותי כי כלקוח באמת קשה לי מאוד עם הרעיון להוציא עוד סכום כסף על עוד הבטחה מופשטת, והשימוש ב"מוצר" יכול להרגיע מעט את החששות האלה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מנהלי המוצר של היום הם בעצם מנהלי המפעלים של פעם – הם אחראים על כל האספקטים הכוללים של התהליך מרגע התממשקות של המשתמש, הזנת הנתונים/אינטרקציה, ההזמנה, משוב וסיום תהליך ועידוד לפעולה/רכישה נוספת/שיתוף

    תחשוב על AirBNB כעל מפעל וירטואלי שבו יש "מפעל" (מלון בינ"ל עצום) שלם שמחבר בין משכיר ושוכר

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting