33
27 באפר', 2008
כל מיני סיבות התחברו זו לזו וגרמו לפוסט הזה שייכתב באיחור מתסכל של כמה ימים, ובכל זאת, מוטב מאוחר.
חתיכת גיל שלושים ושלוש, כבר כתבתי פעם, ולא הוספתי. עכשיו הגיע הזמן.
A man told me to beware of thirty three
He said: "it was not an easy time for me" but I'll get through
Even though I've got no miracles to show you
Pulp, Dishes
לאורך כל השיר ג'ארוויס קוקר מותח ומפריך הקבלות בינו לבין ישוע הנוצרי, ולא במקרה. עבור הנוצרי המאמין גיל שלושים ושלוש הוא הזמנה למשבר קיומי עמוק. זה הגיל שבו נצלב ישוע, זה הגיל שעד אליו הוא הספיק, לפי האמונה הנוצרית להביא בשורה לעולם ולייסד את אחת הדתות הגדולות. הספק מרשים לכל הדיעות. בדיוק מסוג ההשוואות שגורמות לך לתהות מה לעזאזל הספקת אתה לעשות עד עכשיו, ולצאת כשידך על התחתונה, גם אם כבר יש לך שורת תארים מרשימה, אפילו אם עשית את המיליון הראשון שלך.
אז לא שישוע משחק איזה תפקיד משמעותי, או אפילו זניח, בחיים שלי, רק שעם או בלי קשר של ממש יצא ששתיים מהמיתולוגיות הפרטיות שמלוות אותי כבר שנים טענו את הגיל הזה בלא מעט משמעות עבורי.
שלושים ושלוש הוא הגיל המדוייק שבו אנחנו מתוודעים לראשונה לאחד, פרודו באגינס (עם קשר הדוק, יש להניח למשמעויות הנוצריות) ושרשרת האירועים שנפתחת ביום הולדתו זה היא שהופכת אותו בסופו של דבר לאחת הדמויות החשובות בתולדות הארץ התיכונה.
שלושים ושלוש הוא גם הגיל שבו מצא עצמו (בלי קשר) אחד אחר, ביל דראמונד*, פוסע ביומה הראשון של 1987 (בגרסאות מסויימות של האגדה נועדה הפסיעה הזו להפיג את החמרמורת) ומהרהר. כמה חודשים קודם לכן, אחרי שהיה פעיל מרכזי בסצינת האינדי של ליוורפול החליט לפרוש מעולם המוזיקה, ולהיפרד ממנו בתקליט מהותל. דראמונד יצא לטיול הזה כמוזיקאי לשעבר שמתעתד להיות סופר, וחזר ממנו עם רעיון לתקליט חדש, רעיון שהתגלגל בסופו של דבר למכונת הלהיטים של ה-KLF, לאחד התרגילים המבריקים ביותר במיתולוגוזיציה עצמית, לאמירות חתרניות על תעשיית המוזיקה ועל האמנות הבריטית, וכן, גם לשריפה של מיליון ליש"ט על אי סקוטי נידח.
רחוקים ככל שיהיו פרודו ודראמונד זה מזה הם הפכו, עבורי, את גיל שלושים ושלוש לציון דרך משמעותי, להזמנה לבחינה עצמית, ולהזדמנות לעשות את הדבר המפחיד והמשמח יותר מכל, לנסות ולהמציא את עצמך מחדש.
מזל טוב.
*בגיל שבע עשרה, משלים בחופזה ובדחיסות השכלה מוזיקלית שפוספסה עד לאותו רגע בבית של חווה אלברשטיין ובנסיעות של יודית ושלום, יצא לי לשמוע את הסיפור המדהים על סטינג שפצח בקריירה המוזיקלית שלו רק אחרי שכבר למד חינוך ועבד כמורה. קוטנר, או אולי מישהו אחר, הדגיש אז את הגיל המופלג שבו בוצע המעבר. חשבתי, לקראת הכתיבה, לעשות איזו בדיקה קצרה, האמנתי שהמאזן הקוסמי הגדול יחייך אליי, ואגלה שגם הוא עשה את הצעד הגורלי בגיל שלושים ושלוש. פחחחח. עשרים ושש, זה מופלג זה? איך זה נשמע לי אז כמו נס בלתי אפשרי, כמו היחלצות מגורל שכבר סגר עליך מכל הכיוונים.
Related posts:
27 באפריל, 2008 בשעה 16:09
כך או כך, שיהיה במזל טוב! ועד 123!
[להגיב לתגובה זו]
27 באפריל, 2008 בשעה 16:38
מזל טוב.
[להגיב לתגובה זו]
27 באפריל, 2008 בשעה 16:56
מזל טוב
[להגיב לתגובה זו]
27 באפריל, 2008 בשעה 16:59
שוב זה קורה לי. אני שוכח להבהיר שיש כמובן יום הולדת אמיתי שהפוסט הזה נכתב לכבודו, רק שהוא לא שלי. איחולי מזל טוב ימשיכו להתקבל בברכה ויועברו למי שהם מגיעים לה באמת.
תודה.
[להגיב לתגובה זו]
27 באפריל, 2008 בשעה 17:00
33 בהקסה זה 21. נראה הרבה יותר טוב.
[להגיב לתגובה זו]
27 באפריל, 2008 בשעה 17:29
לא שלך? של ישוע, אם כן?
(הערה גיקית מתבקשת: 33 בבינארית זה 100001 וחוץ מזה שזה פלינדרום זה גם גיל מופלג וראוי להערכה וכבוד)
[להגיב לתגובה זו]
28 באפריל, 2008 בשעה 17:15
מזל טוב!
[להגיב לתגובה זו]
28 באפריל, 2008 בשעה 22:42
לא באמת קשור לכל המזלטובים- ובאמת, מזל טוב-
http://www.justsomelyrics.com/1729296/פרוייקט-הגומיה-באמת-מזל-טוב-Lyrics
- אבל ביל דראמונד זכור לי בעיקר בזכות התגרה המשעשעת שהתחילה בשיר של Julian Cope בשם Bill Drummond Says ונגמרה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בשיר בשם Julian Cope Is Dead שהופיע ב-The Man שהזכרת. פנינים של ארס, אם כי אצלנו ביבנה זה כנראה היה נגמר אחרת.
[להגיב לתגובה זו]
29 באפריל, 2008 בשעה 10:22
אני מצטער על האיחור, אבל, בהמשך למה שאורן אמר:
לפני כמה חודשים ישבתי בירושלים בבית קפה וראיתי על מישהו חולצה ממש מצחיקה בזה הכיתוב:
There are 10 kinds of people in the world. Those who understand binari and those who don't.
אותי זה הצחיק, משום מה.
[להגיב לתגובה זו]
29 באפריל, 2008 בשעה 15:23
לא ממש באופן מתוכנן, אבל מסתבר שביל דראמונד קשישא חוגג היום 55, אז שיהיה גם לו במזל טוב. אחרי שבגיל 33 עשה מהפכה מוזיקלית, אחרי שבגיל 45 פרסם ספר אוטוביוגרפי מופלא (שגם נקרא 45), התחנה הבאה היא גיל 78, רק עוד 23 שנים (שגם הוא מספר מרכזי במיתולוגיה של דראמונד והאילומינטי).
איתיי: כבר שנים שהספר האוטוביוגרפי הכפול של Julian Cope, שחציו עוסק בתקופת The Teardrop Explodes מחכה על המדף שלי לקריאה.
הכלכלן: אכן מצחיק.
[להגיב לתגובה זו]