תודעה כוזבת

דרך גם-שם הגעתי לציטוט הבא מהפוסט הזה של אריק גלסנר

סְמוך על האינסטינקט שלך. והאינסטינקט שלך נרתע, מואס, בוחל ברתימתם, בהירתמם, של אנשי תרבות מוערכים לקמפיין של תאגידים, גם אם הקמפיין הזה נועד "לקדם" את "התרבות". יהונתן גפן, אדם שאני מכבד, "מקדם" את "התרבות" תחת חסות חברת סלולר. אבל חברת הסלולר, מתעקש האינסטינקט שלך – למרות ש"במחשבה שנייה"… – אינה המקבילה למצנטים של הרנסנס או העת החדשה המוקדמת (המאוחרת גם?). המצנטים ביקשו לעצמם תהילה – וחברת הסלולר רווח. כלומר, המצנטים העריכו את התרבות שתמכו בה, וחברת הסלולר את הרווח שתוכל להפיק מההערכה שיש עדיין לאנשים כלפי התרבות.   

חשבתי שיש לי משהו להגיד עליו, ונזכרתי שיש לי גם איזה חוב ישן בענייני סלולר.

1. נתחיל מגלסנר: מצטער, אבל אני לא סומך על האינסטינקט הגלסנרי שלי (ויש לי כזה, בהחלט). לא הפעם לפחות. למי שמעריך את גפן אולי קצת קשה לראות אותו מככב בפרסומת, לחברה סלולרית, ועוד כתוצאה מאיזה נפוטיזם מעוות. כן, גם לי לא ממש נוח כשאני רואה מישהו מוערך מבצבץ בפרסומת. רתיעה טבעית שכזו, אתם יודעים, הנה עוד אחד שעבר צד, עכשיו גם הוא מהרעים.

האינסטינקט הגלסנרי נחרד ביום שבו סלקום הוציאה את התקליט השני של סינרגיה, מייד קפצו לראשי מחשבות אפוקליפטיות על קץ התרבות, או לכל הפחות על הרס יסודי שלה. רק שאז חשבתי עוד קצת, והבנתי שאם לא סלקום היה התקליט הזה יוצא בחסות 'הד ארצי' או NMC או חברת תקליטים אחרת. כן, הוא היה יוצא בפורמט עגול שטוח ומסתובב, אפשר להירגע. חברות התקליטים, כמו הוצאות הספרים, כמו אולפני הקולנוע, כולם, בדיוק כמו חברות הסלולר, מבקשים לעצמם רווח. וגם תהילה. אבל אם שחקן מוערך יקרא לנו לבקר בקולנוע או בתיאטרון האינסטינקט שלנו הרי לא יתעורר.

הטלפונים הסלולריים, עם כל שנה שעוברת, עם כל התפתחות טכנולוגית הופכים גם לאחד הערוצים המרכזיים דרכם אנשים צורכים תרבות. חברה סלולרית, נכון להיום, מספקת ללקוחותיה אפשרות לצרוך מוזיקה, טלוויזיה, קולנוע ועיתונים דרך הטלפון שלהם. סביר להניח שגם ספרים יצטרפו בקרוב (אולי כבר הצטרפו בלי ידיעתי). ברור שהאינטרס של החברה הסלולרית הוא רווח. אבל בתפקידה כערוץ צריכה מרכזי של תרבות הפרסומת הזו היא לגיטימית.

בלי שום קשר, הפרסומת של גפן היא מתחת לכל ביקורת.

2. עכשיו לחוב: הזכרתי לא כל כך מזמן כתבת מגזין של הניו יורק טיימס על המקצוע החדש של User anthropology. התחלתי לקרוא את הכתבה הזו שטוף באינסטינקט גלסנרי. חשבתי לצאת ממנה מוצף בזעם קדוש על נוקיה ועל המזימות שלה להשתלטות על העולם, על אנשים טובים ומשכילים שמבזבזים את כוחותיהם ואת כישוריהם כדי להצליח ולשעבד גם את אחרוני הכיסים האוטונומיים באפריקה לשלטון הסלולרי. יצאתי מהכתבה הזו בדיעה הפוכה כמעט לחלוטין. אני אוהב הפתעות כאלה.

התמונה מתוך אתר הבנק העולמי (גם שם אפשר למצוא נתונים מעניינים על טלפונים סלולריים והעולם השלישי)

יש בכתבה הזו נתון מזעזע: לפי הערכות של האו"ם עד ל-2020 רבע מאוכלוסיית העולם תגור בסלאמס. יש בכתבה הזו, בין השורות, נתון מזעזע לא פחות, נדמה שנוקיה היא בין הגופים היחידם בעולם שמנסים להתכונן ברצינות למציאות הזו. רק שיש לנתון הזה גם צדדים חיוביים, משיקולי רווח אמנם, אבל לפחות יש מישהו שמנסה להתכונן למציאות הזו.

כן, קל לצקצק בלשון, להירתע מאובדן התמימות בתיאור של מנזר בודהיסטי שכל חבריו מצויידים בדגמים חדישים של טלפונים סלולריים. אבל כדאי לשים לב לתמונה הרחבה יותר. במדינות עולם שלישי שאוכלוסייתן נעקרת ממקום מושבה שוב ושוב, בין אם בעקבות אסונות טבע ובין אם בעקבות מלחמות, טלפון סלולרי הוא כמעט הדבר היחיד שיכול להישאר כעוגן יציב. נסו לחשוב על פליטים שיוכלו להתאחד שוב עם משפחותיהם. יש בכתבה גם תיאור מפתיע של כלכלה חדשה שפורחת באפריקה עם חדירת הטלפונים הסלולריים. כרטיסי חיוג משמשים להעברת כסף ממקום למקום. צעיר שעזב את הכפר שבו משפחתו גרה כדי לעבוד בעיר קונה כרטיס חיוג, את קוד הגישה הוא מעביר עכשיו למרכזנית של הכפר, אישה שקנתה טלפון סלולרי ודרכה מתנהלת התקשורת של אנשי הכפר עם העולם החיצוני, היא גובה לעצמה עמלת תיווך, ואת יתרת הכסף מפקידה בידי בני המשפחה. בלי בנקים, בלי כרטיסי אשראי, בלי סניף דואר, רק טלפון סלולרי וכרטיס חיוג.

הטלפון הסלולרי, כותבים שם, הוא טכנולוגיה קניבלית, היא מייתרת הרבה מאוד טכנולוגיות שקדמו לה. עבורנו מדובר בעיקר בגימיקים, האפשרות לראות עוד מערכון של ארץ נהדרת, להעלות קטע ליוטיוב. עבור לא מעט אנשים בעולם השלישי הטכנולוגיה הזו היא תחליף זמין יחסית לטכנולוגיות אחרות שמעולם לא הגיעו אליהם.

Related posts:

1. על בורגנות ועל אורבניות – פוסט יורם מלצרי
2. זה הוא כלל חשוב, חשוב הוא במיוחד
3. ההווה על-פי אינו
4. שקול מלים
5. שתי הערות מוטוריות קצרות