דממה
28 במאי, 2008
יש משפט של שלום גד שכבר הרבה זמן מחכה לשימוש כאן בבלוג הזה, לפני כמה חודשים, כשהבלוג שקע בלי כוונה מוקדמת לחודש של הפסקה שקלתי לשלוף אותו, ולא יצא. אז הנה הגיע הרגע
זה נראה כמו שלווה, אבל זו רק עייפות.
עייפות טבעית, לילות בלי שינה, דדליין אמיתי וסופי כדי להניח, אחת ולתמיד את הפאזה הסטודנטיאלית הזו שנמתחה לה אל מעבר לגבולות הסביר מאחוריי. החלפת חיתולים, עיבוד נתונים, כתיבה קדחתנית באנגלית מדעית רצוצה, שתי הרצאות חשובות. אין זמן, ואין ממש כוח.
לא, זו לא סגירה של הבלוג, אפילו לא הכרזה על הפסקה, רק הכרה בעובדה שלא הרבה יקרה כאן בחודשים הקרובים. מה כן יהיה? אין לי עניין לפתוח חשבון בטוויטר, אפילו לא להוסיף כאן בצד ווידג'ט למיניפוסטים, אבל אם יהיה לי משהו קצר וקולע להגיד הוא ימצא את דרכו לכאן. גם סדרת מדריך מפוכח לתלמידי מחקר צפויה לעבור החייאה מתוקף הנסיבות, ואפשר בהחלט לצפות לכמה פוסטים חדשים בעניין. חוץ מזה, אם יקרה משהו שאי-אפשר לשתוק עליו, מי יודע, ימים יגידו.
אז אל תעזבו, בבקשה, אני מבטיח שיום אחד עוד יהיה פה שמח.
Related posts:
28 במאי, 2008 בשעה 14:03
הסיטואציה מוכרת (פחות או יותר) והופסט מעורר הזדהות.
מבטיחה להשאר בסביבה ולקפוץ לבקר כשה RSS יאותת…
תחזיק מעמד.
[להגיב לתגובה זו]
28 במאי, 2008 בשעה 20:12
כן! עוד מדריך מפוכח! (ושמישהו ממדעי הרוח יכתוב פוסטי אורח, בבקשהההה).
[להגיב לתגובה זו]