בני כמה אתם?
אצלנו בגיל חמש זה להיט היסטרי (כמו שאפשר להבין מתיאורי האדם הקדמון של ניתאי אצלנו). הקטנים פחות מתלהבים, אבל רואים בחדווה ומשחקים אחר כך עם הגדולים.

שגיא: אין ספק, וגם ציינתי, שהפקות התיאטרון שלנו עולות על הרבה ממה שמוגש לילדינו. אבל דווקא בגלל זה אני רגיש מעט יותר למה שיכול להישמע כניואנסים. באופן דומה אני מרגיש לא אחת צרימות בסיפורים שאמורים ללמד אותנו על סובלנות ועל קבלת האחר, אבל חוטאים במגוון חטאים בדרך (פוסט עתידי: מהברווזון המכוער ועד האריה הרעמתן). הם מרגיזים אותי כי על פניו הם נראים חיוביים ולכן כשמסר בעייתי מתגנב לתוכם אני רגיש הרבה יותר. מפסטיבל גיבורי על אין לי ציפיות של ממש מלכתחילה (ובכל זאת הבדיחה של ציפי שביט היא פריצה של כל גבולות ההגינות וההגיון).
נדב: "היה היה" מחכה אצלנו לגיל מתקדם מעט יותר, בינתיים לא תפס.

זה בטח עדיף מ"פסטיבל גיבורי על":
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41853&blogcode=9379372

מצויין (כמה אינטואיטיבי). כבר חודשים שאני מוותר על התגיות בגלל העצלות שמנעה ממני פתיחה מחודשת של הפוסטים המפורסמים לעריכה.

אני יוצא כאן הקטנוני וחסר התרבות, אבל אחרי שנתת לי כל כך הרבה קרדיט מותר:
בווינדוז לייב רייטר, יש למטה מימין – ליד Set Publish Date – שני חיצים קטנים שמצביעים למעלה. לוחצים עליהם ונפתחים 'שדות נוספים'. אחד מהם הוא Keywords, ובוורדפרס הוא הופך לתגיות.

אבל פוסט מעולה. ואני חייב לנסות את הסדרה הזו – היא נשמעת טובה.
(למרות שעכשיו אנחנו בענייני החיים\היה היה, שהם רמה בפני עצמם, אבל הם יכולים לפרנס גדוד של מבקרי תרבות במשרה מלאה, במיוחד בהיבט המגדרי)