דרמכונית)ניגרשנהג(
6 ביולי, 2008
פעם, קצת אחרי תחילת השרות הצבאי שלי, היתה לצירוף האותיות התמוה שבכותרת הפוסט הזה משמעות (אני מקווה ומאמין שאני לא חושף בכך סודות מדינה). עצם ההיכרות איתם וההבנה של המשמעות שלהם במערכת המחשוב שעליה למדתי לעבוד אז, היה בהם להעיד על רמה כזו או אחרת, גבוהה למדי, של מקצועיות.
לילה אחד, במהלך משמרת ארוכה של סיור מונוטוני בבסיס הממאיר שבלב תל אביב, בעודי משקיף על מכוניות של צעירים בדרך אל או אולי בדרך חזרה ממקום בילוי, מצאתי את עצמי מגלגל את הצירוף הזה על הלשון, תחילה בגאווה ברורה על התקדמותי המקצועית המהירה. אבל ככל שעבר הזמן התחילו רגשות אחרים לערער על תחושת הגאווה הזו. לרגע חזרתי להיות מי שהייתי חודש או שניים מוקדם יותר, והצירוף הזה כבר לא נשמע מרשים, הוא נשמע מגוחך, הוא נשמע מלאכותי, חסר משמעות, הוא נשמע כמו הדרך של קבוצת ג'ובניקים להרגיש חשובים בעיני עצמם, כמו דרך לטעון, ואולי אפילו להאמין בזה, ש"אנחנו סיירת מטכ"ל של העורף".
בכל פעם שאני פוקד כנס אקדמי, בכל פעם שהרצאה אחרי הרצאה יש מי שמדבר על Mackay Clusters או על C*-Algebras, משהו מהתחושה ההיא חוזר ועולה בי.
Related posts:
6 ביולי, 2008 בשעה 12:06
יש בזה משהו. ישבתי פעם עם חברה בקורס אלגברה לתואר שני (שנינו ממדמ"ח) והמרצה דיבר וכתב, כתב ודיבר. ואנחנו בהינו בו חמש דקות, לא הבנו מה הוא רוצה, ואז הבנו בבת אחת: "אה, הוא מגדיר רוטציות", אמרתי לה. זה היה משעשע, אבל סוף סוף הבנו, אז המשכנו להקשיב. עוד חמש דקות סתומות, ואז "אה, זאת הזזה", "אה, זאת הטלה". וכן הלאה.
[להגיב לתגובה זו]
6 ביולי, 2008 בשעה 12:15
אלעד: חשוב לי לציין שאני לא מזלזל באף אחד מהמושגים שהזכרתי, ושאני מבין בהחלט את הצורך בהם, גם אם לא את מלוא המשמעות שלהם. אבל גם חשוב היה לי לא להוסיף את ההסתייגות הזו בפוסט עצמו, אלא רק בתגובות.
כי הסתייגות כזו בתוך הפוסט נראתה לי כמו פחדנות מסויימת, חוסר נכונות לתת לתחושת הבטן שלי לדבר בשם עצמה.
אבל ברור לי למה מתמטיקאים מתעקשים להגדיר דברים בצורה מדוייקת, גם אם זה מצריך הגדרה ארוכה ומפותלת למראה למשהו שאמור להיות טריוויאלי, וברור לי למה כימאים נדרשים להמציא שמות ולסווג כל מיני מבנים מולקולריים. רק שעם כל כמה שהדברים ברורים לי הם גם מעוררים בי אי-נוחות, בעיקר בגלל הקלות שבה אפשר להישאב אל העולם הזה, לדבר בז'רגון שהוא כל כך זר ומנותק, ובנוסף לכל, להתמלא גם באיזו תחושת עליונות בגלל זה.
[להגיב לתגובה זו]
6 ביולי, 2008 בשעה 12:34
אה, גם אני בכלל לא מזלזל. הקורס ההוא הגדיר משהו שהוא הגדרה קיצונית של אלגברה לינארית, שלזכרוני גם התגלתה כמועילה להרבה צרכים אחרים (שכחתי את הפרטים). בכלל לא אמרתי שמדובר בשטויות: כשאמרנו "אה, רוטציה" התכוונו שמה שהוא הגדיר היתה הכללה קיצונית של רוטציה באיזו אלדברה משונה, אבל בסופו של יום, המתימטיקאי מצפה שהיא תתנהג כרוטציה, ופועל בהתאם. התלונה שלנו היתה רק שהמרתה לא טרח להגיד "עכשיו נגדיר משהו שהוא הכללה של רוטציה ושאנחנו מצפים שיתנהג כמו רוטציה".
יש שתי סיטואציות שמביאות לתחושת אי-נוחות: אחת היא כשאנשים משתמשים בטרמינולוגיה מורכבת בלי להסביר את האנלוג הפסוט שלה (כמו בדוגמה שאני הבאתי), או כשמשתמשים בטרמינולוגיה מורכבת _כאשר היא לא נחוצה_. למשל, כשמדברים על "החבורה הסימטרית מסדר n", כאשר רק הולכים לדבר על פרמוטציות אבל לא משתמשים בתכונה שהן מהוות חבורה ובלי להשתמש אפילו בפעולת הכפל עליהן. יש עוד הרבה דוגמאות, אבל זאת היחידה שעלתה לי לראש כרגע. מדי פעם אני פותח מאמר במתימטיקה שעוסק בנושאים דומים לאילו שאני מתעסק בהם, ומגלה להפתעתי שהם משתמשים במושגים מתקדמים ומסובכים כדי לעשות דברים שאחרי התעמקות של שעה אני מגלה שאפשר היה לעשות בצורה אלמנטרית עם הגדרות בסיסיות.
[להגיב לתגובה זו]
6 ביולי, 2008 בשעה 19:22
לא הבנתי כלום מהתגובה שמעלי. זה מעורר בי אי-נוחות…
המתמטיקאים האלה…
[להגיב לתגובה זו]
7 ביולי, 2008 בשעה 6:11
בתחום שלי (בלשנות חישובית) אנשים כותבים שהם משתמשים במודל מרקובי מסדר ראשון כשלמעשה הם מתכוונים שהם סופרים מופעים של מילים. סתם סופרים. מופעים של מילים בודדות. אפילו בלי לבדוק הקשר או תלות.
ויש כמובן את מי שמשתמש ב-dot product על ווקטורים עם מימד אחד על המרחב הממשי ר"ל שהוא מכפיל שני מספרים.
חסכת לי כאן פוסט מתוכנן על ג'יבריש מדעי והעמדת פנים.
(אבל אולי אפשר לסייג ולומר שהשימוש במושגים המנופחים האלה מאפשר בשלב מאוחר יותר להרחיב ולהכליל את המודל או להרחיב את קשת היישומים שמוגנת בפטנט כך שיש בזה רווח מסויים מעבר לארשת החשיבות שבכתיבה של מושגים שכאלה)
[להגיב לתגובה זו]
7 ביולי, 2008 בשעה 19:52
היי אורן,
קודם כל סליחה על כל ה-typos בתגובה האחרונה. היה מאוחר.בשעון סין. הדוגמאות של מודל מרקוב מסדר 0 ושל מפכלה פנימית חד0-מימדית הן מצויינות. (אגב, זה לא אמור להיקרא מודל מרקוב מסדר 0?).
אכן, זה מאפשר להכליל את המודל מאוחר יותר, אבל מן הראוי לומר זאת מראש, ואז יודעים למה לצפות.
[להגיב לתגובה זו]
8 ביולי, 2008 בשעה 6:29
נדמה לי שיש כאלה שקוראים לזה מודל מרקובי מסדר ראשון ויש כאלה שקוראים לזה סדר אפס. נדמה לי שכולם משתמשים במילה n-gram להכללה ו-unigram לסדר הנמוך ביותר.
[להגיב לתגובה זו]