‫תגובות לפוסט: "דרמכונית)ניגרשנהג("‬

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Tue, 08 Jul 2008 03:29:50 +0000

נדמה לי שיש כאלה שקוראים לזה מודל מרקובי מסדר ראשון ויש כאלה שקוראים לזה סדר אפס. נדמה לי שכולם משתמשים במילה n-gram להכללה ו-unigram לסדר הנמוך ביותר.

‫מאת: אלעד-וו‬

‫אלעד-וו‬ — Mon, 07 Jul 2008 16:52:15 +0000

היי אורן,

קודם כל סליחה על כל ה-typos בתגובה האחרונה. היה מאוחר.בשעון סין. הדוגמאות של מודל מרקוב מסדר 0 ושל מפכלה פנימית חד0-מימדית הן מצויינות. (אגב, זה לא אמור להיקרא מודל מרקוב מסדר 0?).

אכן, זה מאפשר להכליל את המודל מאוחר יותר, אבל מן הראוי לומר זאת מראש, ואז יודעים למה לצפות.

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Mon, 07 Jul 2008 03:11:01 +0000

בתחום שלי (בלשנות חישובית) אנשים כותבים שהם משתמשים במודל מרקובי מסדר ראשון כשלמעשה הם מתכוונים שהם סופרים מופעים של מילים. סתם סופרים. מופעים של מילים בודדות. אפילו בלי לבדוק הקשר או תלות.
ויש כמובן את מי שמשתמש ב-dot product על ווקטורים עם מימד אחד על המרחב הממשי ר"ל שהוא מכפיל שני מספרים.

חסכת לי כאן פוסט מתוכנן על ג'יבריש מדעי והעמדת פנים.

(אבל אולי אפשר לסייג ולומר שהשימוש במושגים המנופחים האלה מאפשר בשלב מאוחר יותר להרחיב ולהכליל את המודל או להרחיב את קשת היישומים שמוגנת בפטנט כך שיש בזה רווח מסויים מעבר לארשת החשיבות שבכתיבה של מושגים שכאלה)

‫מאת: zosha‬

‫zosha‬ — Sun, 06 Jul 2008 16:22:55 +0000

לא הבנתי כלום מהתגובה שמעלי. זה מעורר בי אי-נוחות…

המתמטיקאים האלה…

‫מאת: אלעד-וו‬

‫אלעד-וו‬ — Sun, 06 Jul 2008 09:34:34 +0000

אה, גם אני בכלל לא מזלזל. הקורס ההוא הגדיר משהו שהוא הגדרה קיצונית של אלגברה לינארית, שלזכרוני גם התגלתה כמועילה להרבה צרכים אחרים (שכחתי את הפרטים). בכלל לא אמרתי שמדובר בשטויות: כשאמרנו "אה, רוטציה" התכוונו שמה שהוא הגדיר היתה הכללה קיצונית של רוטציה באיזו אלדברה משונה, אבל בסופו של יום, המתימטיקאי מצפה שהיא תתנהג כרוטציה, ופועל בהתאם. התלונה שלנו היתה רק שהמרתה לא טרח להגיד "עכשיו נגדיר משהו שהוא הכללה של רוטציה ושאנחנו מצפים שיתנהג כמו רוטציה".

יש שתי סיטואציות שמביאות לתחושת אי-נוחות: אחת היא כשאנשים משתמשים בטרמינולוגיה מורכבת בלי להסביר את האנלוג הפסוט שלה (כמו בדוגמה שאני הבאתי), או כשמשתמשים בטרמינולוגיה מורכבת _כאשר היא לא נחוצה_. למשל, כשמדברים על "החבורה הסימטרית מסדר n", כאשר רק הולכים לדבר על פרמוטציות אבל לא משתמשים בתכונה שהן מהוות חבורה ובלי להשתמש אפילו בפעולת הכפל עליהן. יש עוד הרבה דוגמאות, אבל זאת היחידה שעלתה לי לראש כרגע. מדי פעם אני פותח מאמר במתימטיקה שעוסק בנושאים דומים לאילו שאני מתעסק בהם, ומגלה להפתעתי שהם משתמשים במושגים מתקדמים ומסובכים כדי לעשות דברים שאחרי התעמקות של שעה אני מגלה שאפשר היה לעשות בצורה אלמנטרית עם הגדרות בסיסיות.

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Sun, 06 Jul 2008 09:15:08 +0000

אלעד: חשוב לי לציין שאני לא מזלזל באף אחד מהמושגים שהזכרתי, ושאני מבין בהחלט את הצורך בהם, גם אם לא את מלוא המשמעות שלהם. אבל גם חשוב היה לי לא להוסיף את ההסתייגות הזו בפוסט עצמו, אלא רק בתגובות.
כי הסתייגות כזו בתוך הפוסט נראתה לי כמו פחדנות מסויימת, חוסר נכונות לתת לתחושת הבטן שלי לדבר בשם עצמה.
אבל ברור לי למה מתמטיקאים מתעקשים להגדיר דברים בצורה מדוייקת, גם אם זה מצריך הגדרה ארוכה ומפותלת למראה למשהו שאמור להיות טריוויאלי, וברור לי למה כימאים נדרשים להמציא שמות ולסווג כל מיני מבנים מולקולריים. רק שעם כל כמה שהדברים ברורים לי הם גם מעוררים בי אי-נוחות, בעיקר בגלל הקלות שבה אפשר להישאב אל העולם הזה, לדבר בז'רגון שהוא כל כך זר ומנותק, ובנוסף לכל, להתמלא גם באיזו תחושת עליונות בגלל זה.

‫מאת: אלעד-וו‬

‫אלעד-וו‬ — Sun, 06 Jul 2008 09:06:22 +0000

יש בזה משהו. ישבתי פעם עם חברה בקורס אלגברה לתואר שני (שנינו ממדמ"ח) והמרצה דיבר וכתב, כתב ודיבר. ואנחנו בהינו בו חמש דקות, לא הבנו מה הוא רוצה, ואז הבנו בבת אחת: "אה, הוא מגדיר רוטציות", אמרתי לה. זה היה משעשע, אבל סוף סוף הבנו, אז המשכנו להקשיב. עוד חמש דקות סתומות, ואז "אה, זאת הזזה", "אה, זאת הטלה". וכן הלאה.