תודעה כוזבת

סוג של תגובה מאוחרת לפוסט הזה של הכלכלן המתוסכל.

פעם הדברים היו אחרים.

פעם אנשים היו מוחאים כפיים כשמטוס היה נוחת. אם הוא היה נוחת בארץ הם אפילו היו פוצחים בשירה. פעם טיסה היתה ארוע חריג. משפחות היו מתארגנות לקראת טיול בחוצלארץ כאילו מדובר במבצע צבאי. אבות בכירים במילואים היו משרטטים מסלולי ניווט על מפות שעברו מיד ליד, המלצות היו נאספות בקדחתנות. פעם לא היו כאן כל כך הרבה הייטקיסטים ומשיקיעים ואנשי שיווק ויבואנים שמכירים את הקפה הכי טוב בכל שדה תעופה בעולם. בימים ההם, שלמעט כמה סממנים שוליים (כמו השירה בנחיתה) לא היו כל כך ייחודיים לישראל, גם לא היתה תעשיית תיירות עולמית כמו זו שאנחנו מכירים היום.

הסיפור הפותח את "אף אחד לא מת בהליכה" של יצחק בן-נר הוא יומן פרטני מאוד של טיול מהסוג שהיה נפוץ מאוד בימים ההם (סוף שנות השבעים, מייד אחרי המהפך). חבורה של אנש ההתיישבות העובדת שוכרת מכונית ועוברת על פני כל מערב אירופה בכמה ימים. עד כדי כך מפורט התאור עד שאנחנו למדים גם כמה כסף שילמו בני החבורה על הארוחות ועל חדרי המלון שלהם. הסכומים המדוייקים כבר פרחו מזכרוני, אבל גם אם נביא בחשבון את האינפלציה על פני שלושים שנים, מדובר בסכומים שהם מגוחכים בעליל היום.

לפני כמה חודשים, חלקכם אולי זוכרים, נסעתי בענייני עבודה לפרבר קטן של בוסטון. אין לי מידע מדוייק, אבל אני מעריך שלפני עשרים שנים בפרבר כזה היה מקום למוטל שגרתי ומשובט של אחת הרשתות שפרוסות בכל ארצות הברית. היום בזכות הריכוז של חברות היי-טק אפשר למצוא שם הכל, ממלונות בוטיק למשקיעים, דרך מלונות מרווחים ונעימים לעורכי דין, מתכנתים ומהנדסים, ועד למלונות זולים לסטארטאפיסטים רעבים ולאורחים ממדינות עולם שלישי. מדובר היה בנסיעה לא ארוכה במיוחד, ובמיקום זול יחסית למרכזים עירוניים שמושכים אליהם הרבה נסיעות עסקים, ובכל זאת מחיר הלינה עלה על זה של הטיסה. גם עכשיו בנסיעה אקדמית, למרות שמסלול הטיסה שנבחר הוא בעייתי ויקר, ולמרות שספירת הכוכבים המצטברת של שני המלונות שאני ישן בהם היא שלושה, למרות כל זאת הטיסה היא רק שליש מתקציב הנסיעה הזו בערך.

אם נזכור רגע שרוב נסיעות העבודה נעשות בתוך אירופה או בתוך ארצות הברית (או בין שתיהן) נקבל שמחיר הטיסה נמוך משמעותית מזה ששולם עבורי והוא מרכיב זניח בעלות הכוללת שלהן היום. זה נכון גם לטיסות פרטיות. אם פעם הטיסה היתה חלק משמעותי מאוד מתקציב הטיול היום אפשר למצוא הרבה מטיילים שיודעים בדיוק לאיזו מסעדה הם רוצים ללכת בלונדון ולהוציא בה על ארוחת ערב אחת מחיר שהוא לא מאוד רחוק מזה של הטיסה.

כל זה בא לומר שקשה לי להאמין שיש דרך חזרה. יותר מידי גורמים תלויים לפרנסתם בהמשך קיומן של טיסות סדירות במחירים שפויים. בהשראת חזון החינם כריס אנדרסון אני יכול לראות בטווח הבינוני הרבה יותר מכירה של חבילות מלון+טיסה כשהמלונות סופגים חלק ניכר מעליית מחירי הדלק לטיסות. בטווח מעט ארוך יותר ברור לי שיימצאו מקורות אנרגיה חליפיים להפעלה של מטוסים, ואני יכול גם לראות מצב שבו המטוסים הראשונים שישתמשו במקורות חליפיים שכאלה לא יהיו של אף אחת מחברות התעופה הקיימות אלא של רשתות מלונות גדולות, כך שכל טיסה בהם, שתהיה זולה יותר מאשר טיסה קונבנציונלית, תותנה בלינה במלונות הרשת.

שיקולים דומים אפשר להפעיל גם בנוגע למכוניות, החברה והכלכלה המערביות מושתתות על הנחה של ניידות גבוהה. ערים שלמות עתידות להתייבש ולהפוך לערי רפאים שוממות בלי דלק במחיר סביר, רשתות שיווק שמתבססות על חנויות ענק מחוץ למרכזי הערים תאבדנה את ההצדקה לקיומן, ואלה רק דוגמאות מיידיות. לכן, באותו אופן, אני יכול להאמין שענקי נדל"ן וקברניטי איקאה ייקחו חלק בפיתוח המכוניות העתידיות רק כדי שיוכלו להמשיך ולהתקיים.

מצד שני, כל זה אולי מתבסס על איזו יוהרה אנושית מוגזמת, על האמונה שאנחנו כל כך מתקדמים עד שלא יכול להיות שמלאי הגופות המתרוקן של אורגניזמים פרה-היסטוריים הוא מה שיצליח למוטט את כל מה שבנינו.

Related posts:

1. עוד כמה הערות מהחזית
2. סוגיה הלכתית
3. This is Hardcore*
4. משלי טיסות 1
5. But then a strange fear gripped me*