מה רוצה הבורסה?
13 באוק', 2008
כל מי שלמד מדעים מדוייקים יודע כמה קל לחטוא בהאנשה של כוחות טבע, קל וחומר מי שלימד. הכוח המגנטי והכוח החשמלי בספקטרומטר מסות לא "רוצים" שום דבר, אבל נוח לנו כשאנחנו מפגישים תלמידים עם הנושא לראשונה לתאר את התהליך כתחרות רצונות. נוח לנו לטעון גם את התנועה המעגלית בתיאור אנושי שכזה, עם גוף שמעוניין להשלים תנועה מעגלית ועם מערכת שחלקיה מתארגנים כדי "לספק" לו את הדרוש. יש בהאנשה הזו רווח פדגוגי לא מבוטל, ואף על פי כן, לאורך שנות ההוראה שלי, חשוב היה לי לסייג מעת לעת, להזכיר לתלמידים שלמרות התיאור הציורי האלקטרון שבו אנחנו דנים לא באמת רוצה שום דבר – מגוון כוחות פועלים עליו ומשפיעים על תנועתו, לרצון אין שום קשר לעניין.
אם נעבור רגע למדע נסיוני הרי שאפשר לשוב ולהעלות לדיון את שאלת הרצון, או לפחות המטרה. מה רוצה המעבדה? (המעבדה, לא מבצע הניסוי) לייצר סביבה נקייה ככל הניתן מהשפעות חיצוניות כדי למדוד במדוייק את התופעה שבה אנחנו רוצים לעסוק. בשלב הבא אפשר לפשפש מעט במניעיהם של מבצעי הניסוי עצמם. אפשר לנצל את הפשפוש הזה כדי לנסות ולמוטט את כל המבנה של מדע אמפירי, אבל ברוב המקרים מטרת מבצעי הניסוי מתלכדת עם "רצונה" של המעבדה – לבצע מדידה מדוייקת ככל הניתן. המדידה אולי מתוכננת כדי לאשש תיאוריה קיימת, אבל כדאי לזכור שהפרכה של תיאוריה היא מטרה נכספת לא פחות (ובדרך כלל אף יותר) מאישושה, כך שאין טעם לנסות ולייחס לניסוי רצונות חיצוניים.
במידה רבה התרגלנו לחשוב על הבורסה כעל כוח טבע, כזה שברור לנו שאין טעם לייחס לו רצון משלו, לעתים רחוקות אנחנו טורחים לחשוב קצת יותר על המנגנון הזה ואז אנחנו נסוגים מעט, משווים את הבורסה למעבדה, כפי שעולה מהתגובה של ענר בפוסט הזה שלי
תפקיד הבורסה היא לשמש כזירת מסחר למניות ומכשירים פיננסיים. זהו. ככל שהיא יותר מהירה ומבוססת זמן אמיתי כך היא מתפקדת כזירת מסחר יותר יעילה ושינוי אלגוריתמי לא ממש ישנה.
כלומר – מטרת הבורסה היא למזער את ההשפעות החיצוניות ולאפשר מסחר חלק ככל הניתן במניות ומכשירים פיננסיים, ממש כמו מעבדת הלייזר במרתפי האוניברסיטה.
אבל התיאור הזה לוקה בחסר, הוא שוכח נקודה עקרונית אחת, נקודה שעד לאחרונה לא חשבתי עליה מעולם, ולא הייתי מודע לה. הבורסה, כל בורסה, היא גם חברה מסחרית. חברה שהעסק שלה הוא לתווך בין קונים למוכרים ולאפשר להם מסחר. כמו כל מתווך הבורסה מרוויחה מקיומן של עסקאות, ולכן לבורסה, כחברה מסחרית יש אינטרס שאינו קשור לאינטרסים של הסוחרים בה לבצע כמה שיותר עסקאות. בהינתן יום סוער של מסחר תנודתי שיסתיים בעליית שערים של אחוז ויום מנומנם של מסחר שבו תירשמנה עליות הדרגתיות ומתונות שתגענה לאותה תוצאה הבורסה תעדיף את האפשרות הראשונה.
התרגלנו לתנודות שער על סקאלת זמן של דקות עד שקשה לנו לדמיין אפשרות אחרת, אבל מעבר לסיפוק הצורך של סוחרי הבורסה בהעלאת רמת האדרנלין שלהם קשה לי להבין את ההגיון שבמסחר כזה. בהנחה שגובי חובות אימתניים מהשוק האפור לא התדפקו על דלתכם כשהם מצויידים בלום ובחיוך ידידותי סביר להניח שמעולם לא היה לכם צורך לממש את תיק ההשקעות שלכם תוך דקות ספורות. לכם לא, לבורסה כן. אז האלגוריתמים של הבורסה מתוכננים כדי להפיק מקסימיזציה של נפח המסחר, שהיא גם, לגמרי במקרה, מקסימיזציה של רווחי הבורסה. אבל הבורסה, כדאי לזכור, היא לא כוח טבע והיא אפילו לא מעבדה, אין טעם להתייחס אליה כאילו היא אחד משניהם.
Related posts:
13 באוקטובר, 2008 בשעה 16:56
נדמה לי שכופפת יותר מדי את המציאות בשביל שתתאים לאידאולוגיה. הבורסה היא לא חנות אלא שוק שבו הסוחרים מוכרים וקונים רק מוצר אחד – מניות (בעצם יותר מאחד אבל זה לא ממש משנה). למרות שבישראל יש רק שוק אחד למניות זו אינה עבירה פלילית לקנות ולמכור מניות מחוץ לשוק הזה. הסיבה העיקרית ש"כולם" מוכרים וקונים בבורסה היא כי יהיה לך קשה למצוא קונה למניות בנק פועלים שלך אם תסתובב ברחוב ותשאל עוברי אורח אם הם רוצים לקנות. אנשים עשירים יותר מבני תמותה כמונו יכולים למצוא קונים דרך מתווכים אחרים.
כמו כל שוק, הבורסה עצמה מתקימת על ידי גבית כסף מהסוחרים. כסף ניתן לגבות בכל מיני צורות אז אם הוא לא יגבה כעמלה ממחזור או פעולה אז הבורסה תגבה עמלה אחרת שבסופו של דבר יביא לה בדיוק את אותו רווח, לכן אין שום פואנטה בלהמציא שיקולים אפלים לשיטת המסחר…
ההגיון שבמסחר הרציף דומה להגיון בקניות בסופר. תחשוב על כל האנשים שקונים קרטון אחד של חלב כאשר יש מבצע על שניים, האם הם לא יכלו להתאגד לפני הקופה בשביל לחסוך לעצמם כסף ופעולות בקופה?
אני לא בטוח עד כמה זה נכון היום אבל למיטב זכרוני הבנקים בהחלט מנהלים התחשבנות פנימית בין הלקוחות שלהם שרוצים לקנות ולמכור מניות ורק את העודפים הם מוציאים למסחר עצמו.
[להגיב לתגובה זו]
14 באוקטובר, 2008 בשעה 0:01
שחר – מבריק.
מרק – דבריך רק תומכים בטענה של שחר. הבורסה היא מונופול.
[להגיב לתגובה זו]
15 באוקטובר, 2008 בשעה 7:35
מודי, הבורסה היא מונופול כמו שהסופר ליד הבית שלך הוא מונופול. לא מתאים לך לסחור במניות של טבע בבורסה הישראלית – סחור בהן מחוץ לבורסה, או בבורסה בניו יורק. ואולי אנחנו מפרשים אחרת את המילה מונופול?
[להגיב לתגובה זו]
15 באוקטובר, 2008 בשעה 9:08
מודי: תודה רבה.
מרק: קצת באשמתי, וקצת באשמת הציפיות המוקדמות שלך אני משער, קראת לתוך מה שכתבתי קצת מעבר למה שהתכוונתי.
אני לא חושב שעצם העובדה שהבורסה מרוויחה מהמסחר היא פסולה, ואני אפילו לא בטוח שאני חושב שמודל הרווח הנוכחי הוא פסול. אני כן חושב שאנחנו נוטים לקבל את התנודות בבורסה כמבטאות של "כוחות טבע" בתוך ההקשר הכלכלי, ושהתפישה הזו היא מוטעית.
כמו שהזכרת יש גם דרכים אחרות לסחור במניות, ואלה שמורות על-פי רוב לאנשים עשירים ממך וממני, ובעצם בעיקר לתאגידי ענק. יש לי חבר שהשקיע לא מעט במניות של חברת אלקטרוניקה מסויימת, כזו שמייצרת רכיבים שיישארו אטרקטיביים בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות אם המשבר לא יביא לקריסה מוחלטת של כל כלכלת המערב. לשמחתו של אותו חבר קצת לפני המשבר הונחה על שולחנה של החברה המדוברת הצעת רכישה מתאגיד אלקטרוניקה ענק. התוצאה היא, שלמרות כל המפולת, שער המניה של אותה חברה סרב לצנוח משמעותית, כיוון שעסקה גדולה קבעה ערך ברור לאותן מניות. בזמן שחברות אחרות, דומות מאוד, ראו את שערי המניות שלהן צונחות בעשרות אחוזים, המשיך ערך המניה הנ"ל לרחף מעט מתחת לערך הנקוב של העסקה מתוך ציפייה להתממשותה.
מה כל זה אומר? זה אומר ששיטת המסחר בבורסה גרמה לתנודות קיצוניות שאין להן סיבה אמיתית בערכי המניות של חברות שמפעליהן ממשיכים לייצר מוצרים שאנשים ימשיכו לרכוש. לכן הטענה שלי היא בסך הכל שלא הגיוני להתייחס למסחר בבורסה כאל מדד אובייקטיבי ושיש לזכור את ההטיות שמובנות לתוכו. יכול להיות שיש גם לשקול מחדש את עצם המודל של המסחר, אני לא בטוח, וזה ממש לא תחום ההתמחות שלי. אני כן בטוח שהתקשורת מציגה, והציבור תופש, את התנודות בבורסות ככוח טבע, ולא בצדק.
[להגיב לתגובה זו]
18 באוקטובר, 2008 בשעה 1:38
אני מסכים איתך שהבורסה מספקת מגרש משחקים שעומד מאחוריו אינטרס, אבל אני לא חושב שקיומו של האינטרס הזה מכתיב את המציאות או מהלך המסחר. קשה לי לקבל את הטענות לגבי אלגוריתמים שמבצעים מקסימיזציה של נפח המסחר. אולי תוכל להאיר את עיניי לגבי אלגוריתמים כאלה. למיטב ידיעתי, כל מה שהבורסה עושה היא התאמה בזמן אמת, בצורה שקופה (ראה ההסבר על מערכת הרצף באתר הבורסה) ובלי משוא פנים בין קונים למוכרים. As simple as that. יש לה אינטרס שנפח המסחר יהיה גבוה, אבל אין לה דרך ישירה להביא לזה. גם אם איזה גאון בבורסה היה מוצא דרך לעשות את זה, אל תשכח שהיא והגופים הנסחרים בה פועלים תחת עינה הפקוחה והביקורתית של הרשות לניירות ערך, ושבדירקטוריון שלה יושבים נציגים מטעם הציבור.
יום מסחר תנודתי לאו דווקא מרמז על נפחים גבוהים של מסחר, שהם אכן האינטרס של הבורסה כחברה מסחרית. הוא בסך הכל מרמז על שטף של אינפורמציה או סנטימנט לכיוון זה או אחר במהלך היום או השבוע. בדיוק כמו עם כל מוצר סחיר, המחיר לא משליך על כמות העסקאות שיתבצעו.
אם כבר לרתום את התנודות לאיזה טיעון, אפשר לומר שהעיסוק האובססיבי של העיתונות בבורסה והבלאגן בשווקים לאחרונה הוא זה שדוחף הרבה יותר אנשים להתעניין ולכן גם לסחור בבורסה או לפדות קרנות בימים אלה (עמלה א') ולהשקיע בהן שוב בעתיד (עמלה ב'). על זה הבורסה כחברה מסחרית יכולה לשמוח.
[להגיב לתגובה זו]
22 באוקטובר, 2008 בשעה 13:49
אגד הוא לא מונופול. לא רוצה? סע במונית.
חברת החשמל אינה מונופול. לא רוצה? שים קולטי שמש על הגג והרבה בטריות במרתף.
[להגיב לתגובה זו]