רעיונות ב(אימ)פוטנציה 2 – NSSS

לארכיון המדור
הפסקאות הבאות מודבקות כאן מתוך גליון 276 של הקולקטיב

2. [ירדן] אחת הבעיות של שוק הבלוגים הישראלי היא שיש כבר הרבה תוכן שם
אבל רוב הציבור לא יודע שהוא שם, ואם הוא יודע הוא מתקשה למצוא אותו בתוך
הררי המילים שנשפכות. וובסטר של חנן כהן היה הראשון שניסה לפתור חלק
מהבעיה על ידי ריכוז של תוכן מעשרות בלוגים במקום אחד, ועכשיו כשהוא
נסגר, נפתחו במקומו עותקים לא זהים שמנסים לפתור את הבעיה בשיטות דומות.
אבל כל הפתרונות האלו הם פתרונות טכנולוגים לבעיה שאינה טכנולוגית. הבעיה
היא לא איך להביא את כל הבלוגים אל הקורא, אלא העובדה שלקורא יש זמן
מוגבל והוא לא יכול לקרוא את כל הבלוגים.אתר שמציג תוכן ממאות אתרים לא
פותר לי את בעיית חוסר התוכן אלא יוצר עודף תוכן . לצערי כל הפתרונות
שקיימים כרגע לא פותרים את הבעיה העיקרית של עולם הבלוגים (בארץ ובעולם):
ניהול תשומת לב.

3. [ירדן] הנה הבאזוורד הבא שצריך לרשום ביומן שלנו (תזכורת עבור האנשים
מסעיף 1). ניהול תשומת לב הוא העתיד שלנו.פתרונות ל Attention Managment
הם הדברים היחידים כמעט שיכולים לעזור לנו לצלוח בהצלחה את התפוצצות
המידע שאנחנו חווים. אדם ממוצע מקבל מידע מדואר אלקטרוני, סלולרי,
טלויזיה, רדיו, אתרי אינטרנט, חברים ומכרים. הוא מופצץ במידע כל הזמן וגם
אם הוא מצליח לעמוד בעומס אז זה כל מה שהוא מצליח – להחזיק מעמד. פתרונות
שיאפשרו לנו לתת סדרי עדיפויות באופן אוטומטי, לעזור לנו להבין איזה מידע
שאנחנו מקבלים דחוף יותר, חשוב יותר ולמקד את תשומת הלב שלנו הם הפתרונות
שאנחנו באמת צריכים. זו הסיבה שכל אוספי הבלוגים מהסעיף הקודם לא יעזרו
לכמעט אף גולש להנות מהתוכן העשיר שיש בעולם הבלוגים הישראלי. וזו כמו
שאומרים כמה מביני עניין, הזדמנות עסקית מצויינת.

לא רק שירדן צודק, אלא שמדובר רק בקצה הקרחון.

אם תתקיים אי פעם תחרות השם המטעה ביותר, אפשר כבר לשריין ל-RSS מקום ודאי בצמרת. כי אם להודות על האמת יש מעט מאוד פשטות ב-RSS ובדרכים ליישומו כיום. נדמה לי ש-NSSS יהיה שם מתאים הרבה יותר, Not So Simple Syndication, אם למישהו היה ספק.

האמת היא, בניגוד למה שירדן טוען, שהבעיה היא בהחלט טכנולוגית, ודווקא פתרונות הביניים בדמות אגרגטורים ציבוריים למיניהם מנסים להתחמק מהתמודדות עם הבעיה הטכנולוגית. קשה להאשים אותם, מדובר, ככל הנראה, בבעיה מורכבת מאוד. אבל הפתרון, לכשיגיע, יהיה טכנולוגי.

מי שעוקב אחרי דיווחים מחזית ה-2.0 (למשל כאן) יכול כבר מזמן לסבול ממנת יתר של כלים חדשניים ומהפכניים לניהול, איחוד, אריזה והצגה מחוכמת של פידים ממגוון מקורות. כל הפתרונות האלה נכון לעכשיו הם משחק פנימי של שכבה צרה ומצומצמת של יצרני וצרכני תוכן גולשים כבדים. הפאזה הנוכחית, זו שבה הקבוצה המצומצמת הזו אחראית לרוב באזז ה-2.0, היא בעייתית. נדמה שחלק ניכר מהמאמצים מושקעים במענה על צרכי הקבוצה הזו, ובצדק, מדובר בקבוצה של קובעי טעם ובעלי אמצעים, ובאופן טבעי היא גם קבוצת ההתייחסות המיידית של רבים מהמפתחים והוגי הרעיונות. יכול להיות שממש עכשיו מישהו עובד על היישום שישנה את כל מה שאני כותב פה, אבל התחושה שלי היא שהאוויר הדליל בפסגת הבלוגוספירה השכיח מהרבה אנשים את הציבור שנמצא למרגלותיה.

אתנחתא למשל שהיה באמת: בחלון שבין שני שיעורים ישבנו על הדשא של הפקולטה למדעים מדוייקים, מישהו שלקח איתנו כמה קורסים השתלב בשיחה וסיפר על התוכנה שהוא מפתח עם עוד כמה חברים. תוכנה שתאפשר לך לדעת מי מהחברים שלך מחובר לאינטרנט בכל רגע ולדבר איתו. צחקנו עליו. אמרתי שאני לא מבין מה הבעיה להריץ finger על השרת שאליו החברים שלך מתחברים, להריץ talk אם מי מהם מחובר ואתה רוצה לדבר איתו. הוא משך בכתפיו והודה שבעצם אין כאן שום חידוש מהפכני, שבסך הכל מדובר ביישום די שטותי. ויתרתי על ההזמנה להשתלב בניסוי הבטא של התוכנה. כמה חודשים אחר כך כבר כולם שמעו עליה. מיותר לציין, אבל קראו לה ICQ.

משהו דומה מאוד קורה עכשיו סביב הצריכה של תוכן גולשים. בדמיוני דאז משתמשי אינטרנט היו אנשים שלא יפריע להם לפתוח חלון טלנט ולהריץ עליו פקודות unix, האנשים של ICQ הבינו, אולי ניחשו, שכדאי לענות גם על הצרכים של ילדים בני 13, של טכנופובים בני 50 ושל אנשים שסתם לא רוצים לנבור בקרביים של הרשת כדי לשלוח סמיילי ואיחולי הצלחה לחבר. יותר מידי מאמצים מושקעים היום מתוך נקודת הנחה שהצרכן הממוצע מעוניין ויכול לנבור בערימות תוכן ולהרכיב לעצמו את הפיד האולטימטיבי שיתאים לטעמו האישי. עד שלא יונח על השולחן ה-ICQ של דור ה-RSS כל זה יישאר עיסוק אובססיבי של קוראי TechCrunch ודומיהם. אז נכון RSS הוא כלי חשוב מאוד, בדיוק כמו שהיו finger ו-talk. אבל רק כשילד בן 13 או טכנופוב בן 50 יוכלו להוריד ולהתקין תוכנה בכמה דקות, להשקיע מינימום של מאמץ בהגדרת טעם אישי ולהתחיל לצרוך תוכן ממגוון מקורות אפשר יהיה לדבר על שינוי אמיתי.

האתגר הוא קודם כל, ומעל הכל, טכנולוגי, כי תוכנה כזו תהיה חייבת לכלול אלגוריתמים חכמים ללמידה של הרגלים, כי היא תהיה חייבת להסיק על סמך היסטוריית ההחלטות של משתמשיה מה יהיה פריט המידע שיעניין אותם, וזה, בסופו של דבר, אתגר טכנולוגי מובהק. תוכנה כזו חייבת לאפשר למשתמש שלה לקבל עדכונים על תגובות נוספות בכל דיון שהוא השתתף בו בלי להתעסק בממשקים שונים ומשונים, בלי לנסות ולחנך את המשתמש שלה להבחין בין וורדפרס לטייפפד ובלי להטריד אותו בהבדל שבין טרקבק לפינגבק. בשביל תוכנה כזו צריך הרבה מאוד עבודה טכנית, אבל יום אחד היא תגיע.

בעקבות התגובה של אור כאן הוספתי פוסט עם נסיון הבהרה.

5 תגובות ל“רעיונות ב(אימ)פוטנציה 2 – NSSS”

  1. אני לא מסכים

    אני עדיין חושב שהבעייה אינה טכנולוגית (או לפחות אינה בעייה טכנולוגית) זאת מכיוון שאנו מדברים על ברירת התוכן לא על הדרך להגיע אליו – הRSS אולי אינו הכלי המושלם אבל הוא גם לא כל כך מסובך. בדרגת "כבדות השימוש" במחשבים אני מציב עצמי באמצע – מכור לאינטרנט אבל ידע טכנולוגי שנעצר בערך על 2 תגיות HTML – להעתיק כתובת לתוכנה אינה פעולה מסובכת – בהקבלה שלך היא לא אמורה להיות כל כך רחוקה מהICQ
    בניית אלגוריתם שיקלע לטעם המשתמש היא לדעתי פעולה קשה עד בלתי אפשרית – קשה לכמת טעם.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] אור הגיב לפוסט הקודם שלי בטענה החשובה לפיה הבעיה שניצבת בפנינו אל מול הצפת המידע אינה טכנולוגית כי קשה עד בלתי אפשרי לכמת טעם, וזה, בסופו של דבר מה שהגדרתי כחלק מרכזי מהבעיה הטכנולוגית שעומדת בין בועת ה-2.0 במצבה הנוכחי לבין חדירה אמיתית שלה לכל בית. […]

  3. פיירפוקס (ואני חושב שגם IE7 בעקבותיהם) נותנת כלי מאוד פשוט ואינטואיטיבי להוספת RSSים, וגם הכלי של גוגל חוסך המון מאמץ וכאב לב בתחום הזה. כן, צריך "לגלות" את הפיצ'רים האלה, אבל זה בלתי נמנע. גם את ICQ צריך לגלות, ולהתקין, ולקנפג. מינימום של אקטיביות מצד המשתמש היא סבירה. אני חושב שהכלים לניהול RSS כיום הם כבר מספיק בוגרים כדי לאפשר גם למי שלא מומחה במחשבים.

    הבעיה היא לא בטכנולוגיה. הבעיה היא ברצון – רוב האנשים, גם אלו שאינם חובבי מחשבים גדולים, מבינים מה הפונקציה של ICQ או של סקייפ. הם לא מבינים למה להם לקרוא בלוגים. זו הבעיה כולה במשפט אחד. בגלל זה הבעיה אינו טכנולוגית, ולמעשה אינה פתירה כלל. אנשים לא קוראים בלוגים מאותה סיבה שרובם לא קוראים ספרים, ואותה סיבה שרוב האנשים לא קוראים את מוסף הכלכלה, או את עמודי הדעות, או כל דבר אחר שלא מעניין אותם (או שהם חושבים שלא מעניין אותם, כי אין להם מושג מה יש שם). תצרוכת המילה הכתובה שלהם מסתפקת בעיתון היומי (או באתרי החדשות הגדולים). לדעתם, הם לא צריכים יותר מזה. לך תשכנע אותם אחרת.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. iod: אני לא מסכים עם הקביעה הראשונה, הכלים לניהול RSS הם נכון להיום מאוד מגבילים, ומצריכים הרבה יותר מידי מעורבות שלי בתהליך הבחירה של מה שאני רוצה לעקוב אחריו. יותר מזה, חסר לי כלי שיעשה משהו בדומה למה שתארתי בפוסט הבא בסדרה, כלומר כלי שיאפשר לי לקרוא בלוגים באופן מזדמן, בלי להתחייב לעקוב אחריהם ושיחד עם זאת יוכל לקלוע לטעמי.
    בנוגע לקביעה השניה, כדאי לזכור ש-ICQ יצא במציאות שבה חיבור לאינטרנט היה כרוך בתפיסה של קו טלפון ותשלום לדקת שיחה. הרבה גבות הורמו והיו כאלה שלא הבינו מה היתרון על שיחת טלפון, שלא לדבר על מתקפת הצדקנות של מה יקרה לפגישות פנים אל פנים. גם לדבי בלוגים העובדה שהרבה אנשים לא מבינים מה יש לקרוא שם היא, אולי, מחלת ילדות של התחום. אני לא חושב שלבלוגים צריך להיות מעמד מיוחד ביחס למקורות תוכן אחרים, לא לרעה כמו עכשיו, ולא לטובה כמו שיש כאלה שהיו רוצים.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. […] של הקולקטיב, ואני יצאתי משם לשני פוסטים (כלומר פוסט אחד ואחריו פוסט הבהרה) על מה שנראה לי בעייתי ב-RSS, ערוץ […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting