על מתלבטי-על
9 בפבר', 2009
הרבה כבר נאמר על אחוז המתלבטים הגבוה בבחירות הקרובות. כיוון שגם אני עוד במתלבטים (יש לי פוסט החלטה בטיוטות שהשורה התחתונה שלו עדיין ממשיכה להשתנות) אין לי יותר מידי סיבות להתלונן על קיומם של מתלבטים אחרים. אני יכול להבין איך קורה שמישהו עדיין מתלבט בין קדימה לבין העבודה, או בין קדימה לבין הליכוד, בין הליכוד לבין ישראל ביתנו, אני יכול להבין גם התלבטות בין שלוש המפלגות הגדולות (לשעבר). אני לא מצליח בשום פנים ואופן להבין את האופנה של מתלבטי-על. אלה שטוענים שעבורם כל האפשרויות פתוחות.
בימים האחרונים קיבלנו שתי דוגמאות למתלבטי-על שכאלה, ושתיהן, כל אחת בדרכה, הצליחו להרגיז אותי.
הספינאז' של ההתלבטותאז'
קובי אוז, בצעד מגוחך ומעצבן החליט לדרג את כל הרשימות המתמודדות (למעשה את כל אלה שיש להן סיכוי סביר לעבור את אחוז החסימה ועוד שתיים – ישראל חזקה ודע"ם) כשהוא מוליך אותנו בסולם ההעדפות שלו, מהשנואה ביותר (בל"ד) ועד לבחירה האישית שלו (התי"מ).
אוז מתחיל את הרשימה שלו בזגזוג בין קצות המפה הפוליטית, לגיטימי, הוא מצהיר בכך שהוא מתעב את שני הקצוות במידה שווה, לכן את המקום השני מסוף הרשימה מאכלסת רשימת האיחוד הלאומי. בתמונת מראה משעשעת, את המקום השני מראש הרשימה תופסת רשימת הבית היהודי. שתי הרשימות שהתפצלו זו מזו ברגע האחרון, שתי נציגותיה הנאמנות של תנועת ההתנחלות בכנסת זוכות מאוז ליחס קוטבי. למה?
הבית היהודי – אני אוהב אותם – ירחמיאלים במידה – מצע חכם ומרשים – מתונים יחסית לשמרנים – אני אוהב את הסרוגים הנורמליים, הם גיבורים וטובים בעיני – גם אני רוצה דגשים יהודיים אבל משהו ממלכתי ולא פושטקי, משהו בדרך המלך ולא משהו שמדלג על הגבעות כעיזת סלעים עיוורת.
אבל אז, פתאום, מגלה אוז
אך אבוי! אללי! למפד"ל החדשה יש הסכם עודפים עם האיחוד הלאומי – שהם ביג נוֹ נוֹ בשבילי. להגנתם אציג את אורי אורבך הרטוריקן המשובח. אני מאמין לו.
אכן, הפתעה מוחלטת. אם לא הסכם העודפים הזה אולי היה בוחר אוז לשלוח אותם לכנסת.
אבל זו רק דוגמא קיצונית במיוחד. כי כל הרשימה הזו, מלבד היותה נגועה בלא מעט נימוקים ילדותיים ומגוחכים בעליל, היא בעיקר הצהרה על כך שלבחירות האלה אין שום קשר לאידאולוגיה, לפחות לא לפי אוז.
אז אני מבין את אנשי התי"מ שקופצים בשמחה על הפוסט הזה של אוז בגלל המסקנה הסופית שלו, אבל אני הייתי נרתע קצת מלנופף בהמלצה של מי שצמרת המצעד שלו היא הזיגזג ההזוי של התי"מ-הבית היהודי-מפלגת העבודה-ש"ס-הליכוד.
קולותיו המתלבטים של חיים הכט
מתלבט-על נוסף שקפץ עלינו הוא חיים הכט. הכט סיפר לנו עד כמה התקשה לבחור רשימה ראויה לקולו בבחירות הקרובות. שלא כמו אוז ביכר הכט להקדיש מחשבה רק לארבע המפלגות הגדולות.
זה מתחיל כך
הליכוד זו אופציה חשבתי כי ביבי מוביל חזק בסקרים ואני אתן את קולי למפלגה שסוף סוף תוכל להקים ממשלה יציבה.
מתוך אותו הלך רוח מעוות שחושב שיציבותה של הממשלה היא ערך בפני עצמו, ומשם זה ממשיך לרגע ההתפכחות:
אבל אז באו הפריימריס בליכוד
נו, תאמרו לעצמכם, הכט הזדעזע מסיפור פייגלין, אולי מהתמיכה הגבוהה שלה זכה או דווקא מחיסול החשבונות הפנימי-משפטני שערכו לו בליכוד, או שאולי נחרד מהגוון הניצי האחיד של הרשימה המתהווה. לא ולא, מה פתאום, להכט יש בעיה חריפה בהרבה עם תוצאות הפריימריס הנ"ל
והבנתי שהצבעתי תכניס לכנסת את איוב קרא במקום ה-22 ברשימה. אין מצב שהליצן הזה יקבל אפילו 1 חלקי מיליון מהקול שלי וכך חסל סדר ליכוד.
אכן, סיבה כבדת משקל.
את המפלגות האחרות, חייבים לציין, הכט פוסל מסיבות הגיוניות מעט יותר (ברק הוא לא מענטש), עד שהוא נותר ללא פתק ראוי ליום הבחירות. אבל בלילה, כשהוא לא מצליח להירדם מחליט הכט בשמם של ארבעה חיילים בני הציונות הדתית שמתו בעזה שהוא יעשה כמיטב יכולתו למלא את מקומם ביום הבחירות, מניח שהם היו בוחרים בבית היהודי ומקבל סוף סוף החלטה בלב שלם.
הכט, כך מתגלה לנו במהלך הסיפור יתרום למפלגה שיבחר לא קול אחד אלא שניים. למה? כי בתו שזו לה הפעם הראשונה להצביע מצאה את עצמה אובדת עצות וכבר תכננה שלא להצביע. הכט נחרד מהרעיון של אי-הצבעה עד עמקי נשמתו ולכן סיכם איתה שהפעם, רק הפעם, הוא יגיד לה במי לבחור.
העיקר ההשתתפות
גם אוז וגם הכט, למרות הבלבול המוחלט של שניהם, ולמרות הנימוקים הרעועים שהם מספקים מדגישים את החשיבות המכרעת שהם מייחסים לעצם ההצבעה ביום הבחירות, אבל גם פוחדים להתייצב מאחורי ההחלטה שלהם ולקרוא במפורש לאחרים לעשות כמותם.
הנה אוז מסכם
אגב
זו רק דעתי הפרטית, לא פרסומת. אתם תצביעו מה שתצביעו העיקר שתצביעו.
והנה הכט על עצמו
זה קשור אמנם לחוויות המלחמה בדרום אבל אני מבקש להדגיש שמדובר בעניין אישי שלי שאינני רוצה להפכו לדגל או קמפיין
וגם
אין לי אופציה לא ללכת לקלפי, כי עבורי זה בדיוק כמו לרדת מהארץ.
ועל בתו
הילדה הבהירה לי שהיא לא הולכת לקלפי כי אין לה עבור מי להצביע. בנוקשות מרוסנת שכנעתי אותה שהיא חייבת להצביע.
כן, גם אני נרתע כשאני שומע מאנשים שאינם מתכוונים להצביע. אני מנסה במקרים
כאלה, מתוך הנחה סבירה שמדובר באנשים שמאסו במפלגות הקיימות לשכנע אותם לשקול הצבעה לתנועה הירוקה-מימד*, גם אם לי אין כוונה להצביע עבורם.
אבל ההגיון הזה שמקנה חשיבות עליונה לאקט ההצבעה עצמו בעודו טורח לשים לבוז את כל השיקולים שאמורים להנחות אדם בבואו לבחור מפלגה, ההגיון הזה שמעדיף הצבעה מלאכותית בפקודה (במקרה של בתו של הכט) על הימנעות מהצבעה הוא בין בעייתי לבין מסוכן.
ההגיון הזה אומר שיש כאן חגיגה דמוקרטית של בחירות, ושכל עוד נמשיך להטיל פתקים לקלפי נמלא את חובתנו כאזרחים ונוכל לטפוח לעצמנו על השכם. ההגיון הזה הוא, בסתירה מוחלטת ליומרות שלו, הגיון כמעט אנטי-דמוקרטי.
* הם עוברים את אחוז החסימה, מילה שלי. מה אכפת לי להגיד?
Related posts:
9 בפברואר, 2009 בשעה 14:41
אם כבר סלבס. שלשום המגיבים של הירוקה מאוד התלהבו מזה שארי שביט, העיתונאי האמיץ, תומך ברשימה. היום שמו נעלם מהפרסומים ומהתגובות.
[להגיב לתגובה זו]
9 בפברואר, 2009 בשעה 14:43
אביעד: בזמן ששתי הגדולות המסורתיות נאחזות בציטוטי הביבים של שביט כמוצאות שלל רב אני מוצא לנכון לזקוף את מחיקתו המהירה לזכות הירוקה-מימד.
[להגיב לתגובה זו]
9 בפברואר, 2009 בשעה 15:09
אה ברור, הכי חיובי שיש. חבל שלא עשו את זה מלכתחילה והשוויצו בזה שהוא תומך בהם במשך יממה
[להגיב לתגובה זו]
9 בפברואר, 2009 בשעה 15:46
ואתה מוכן להפקיד את החיים שלך בידי אנשים שזה שיקול דעתם?
[להגיב לתגובה זו]
9 בפברואר, 2009 בשעה 18:25
מצחיק. גם אני מנסה להפנות מתלבטי-על למיניהם או אנשים שויתרו על האופציה להצביע לכיוון תי"מ, למרות שכנראה לא אתן להם את קולי.
[להגיב לתגובה זו]
9 בפברואר, 2009 בשעה 20:19
בסביבה שלי התלבטות בין התי"מ לבין הבית היהודי היא נפוצה (גם אני), ולא מוזרה כמו שכתבת. מדובר באנשים שהחליטו לא לבחור על פי השמאל-ימין מדיני המקובלים אלא על פי סדר עדיפויות מוצהר ששם את החברה והחינוך בראש.
[להגיב לתגובה זו]
9 בפברואר, 2009 בשעה 20:59
אפרת, כמדומני שגם את החינוך והחברה רואים אנשי המפד"ל ותי"מ באופן שונה מאוד…
[להגיב לתגובה זו]