‫תגובות לפוסט: "טוויטר בבית המעצר"‬ http://hahem.co.il/false/archives/397 ‫It's About Time‬ Tue, 24 Apr 2012 20:04:12 +0000 hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.3.1 ‫מאת: ריקי כהן‬ http://hahem.co.il/false/archives/397/comment-page-1#comment-2112 ‫ריקי כהן‬ Wed, 20 May 2009 18:06:29 +0000 http://false.blogli.co.il/archives/413#comment-2112 ‫פוסט תענוג, נהניתי מאוד. אתה כותב מעולה.‬ פוסט תענוג, נהניתי מאוד. אתה כותב מעולה.

]]> ‫מאת: שחר‬ http://hahem.co.il/false/archives/397/comment-page-1#comment-2111 ‫שחר‬ Wed, 13 May 2009 08:51:22 +0000 http://false.blogli.co.il/archives/413#comment-2111 ‫<strong>איתי</strong>: אין ספק. ואף על פי כן אני חושב, כמו שכבר אמרתי, שיש אסונות שקל יותר לקלוט. בלוגים שמתארים התמודדות עם מחלה או עם שכול זוכים לקהל קוראים גדול כאשר הם עושים את זה ברגישות. לצפניה אין בעיה לשלב דיווחים מצמררים על מצב בריאותה של אימו בתוך רצף האבחנות שלו על הישרדות וזה עובר בשלום. גם קיטורים על פיטורין מפתיעים וחודשי אבטלה עד כדי מצוקה כלכלית אמיתית הם חלק אינטגרלי מההווי הטוויטרי. דווקא ה"אסון" המינורי יחסית שאליו נחשפתי שלשום היה דרמטי הרבה יותר במובן שציינתי בפוסט. הוא הצליח לרסק לחלוטין איזו אשליה נעימה שטוויטר (ובמידה פחותה האינטרנט בכלל) מטפח של עולם נטול גבולות, או לפחות כזה שבו תל אביב וניו יורק הן שכונות באותה עיר. <strong>גיל</strong>: יש משהו מעניין בטענה (הנכונה לדעתי) שאתה מעלה לגבי סלבריטים. כי זה אומר שהמעקב ההמוני אחרי אשטון קוצ'ר (למשל) ממלא עבור רוב העוקבים צורך אחד (להפשיט את הסלבריטי ממחלצות הפרסום שלו ולהציג אותו כ"אחד מאיתנו" ) ובמקביל ממלא עבור קוצ'ר עצמו את האישוש האולטימטיבי להיותו מורם מעם כשהוא חוצה את קו היעד של מיליון עוקבים.‬ איתי: אין ספק. ואף על פי כן אני חושב, כמו שכבר אמרתי, שיש אסונות שקל יותר לקלוט. בלוגים שמתארים התמודדות עם מחלה או עם שכול זוכים לקהל קוראים גדול כאשר הם עושים את זה ברגישות. לצפניה אין בעיה לשלב דיווחים מצמררים על מצב בריאותה של אימו בתוך רצף האבחנות שלו על הישרדות וזה עובר בשלום. גם קיטורים על פיטורין מפתיעים וחודשי אבטלה עד כדי מצוקה כלכלית אמיתית הם חלק אינטגרלי מההווי הטוויטרי. דווקא ה"אסון" המינורי יחסית שאליו נחשפתי שלשום היה דרמטי הרבה יותר במובן שציינתי בפוסט. הוא הצליח לרסק לחלוטין איזו אשליה נעימה שטוויטר (ובמידה פחותה האינטרנט בכלל) מטפח של עולם נטול גבולות, או לפחות כזה שבו תל אביב וניו יורק הן שכונות באותה עיר.
גיל: יש משהו מעניין בטענה (הנכונה לדעתי) שאתה מעלה לגבי סלבריטים. כי זה אומר שהמעקב ההמוני אחרי אשטון קוצ'ר (למשל) ממלא עבור רוב העוקבים צורך אחד (להפשיט את הסלבריטי ממחלצות הפרסום שלו ולהציג אותו כ"אחד מאיתנו" ) ובמקביל ממלא עבור קוצ'ר עצמו את האישוש האולטימטיבי להיותו מורם מעם כשהוא חוצה את קו היעד של מיליון עוקבים.

]]> ‫מאת: גיל‬ http://hahem.co.il/false/archives/397/comment-page-1#comment-2110 ‫גיל‬ Tue, 12 May 2009 14:07:29 +0000 http://false.blogli.co.il/archives/413#comment-2110 ‫טוויטר הוא הכלי האולטימטיבי להציץ לבית של השכן בלי רגשי אשמה. הוא מספק את יצר המציצנות הטבוע בכולנו, ומעבר לכך, הוא עוזר לנו להשוות את עצמנו לאחרים. בזה שאנחנו עוקבים אחרי אחרים קל לנו למקם את עצמנו ביחס אליהם, לטוב ולרע. לפעמים זה מוביל לקנאה, פעמים רבות אחרות זה נותן לנו הרגשה טובה כי החיים שלנו יותר מרתקים. זה במיוחד נכון לסלבריטים. טוויטר מספק לנו אישוש שבסך הכל הם אנשים כמו כולם, וחיי היום יום שלהם לא בהכרח מרתקים יותר.‬ טוויטר הוא הכלי האולטימטיבי להציץ לבית של השכן בלי רגשי אשמה. הוא מספק את יצר המציצנות הטבוע בכולנו, ומעבר לכך, הוא עוזר לנו להשוות את עצמנו לאחרים. בזה שאנחנו עוקבים אחרי אחרים קל לנו למקם את עצמנו ביחס אליהם, לטוב ולרע. לפעמים זה מוביל לקנאה, פעמים רבות אחרות זה נותן לנו הרגשה טובה כי החיים שלנו יותר מרתקים. זה במיוחד נכון לסלבריטים. טוויטר מספק לנו אישוש שבסך הכל הם אנשים כמו כולם, וחיי היום יום שלהם לא בהכרח מרתקים יותר.

]]> ‫מאת: איתי‬ http://hahem.co.il/false/archives/397/comment-page-1#comment-2109 ‫איתי‬ Tue, 12 May 2009 08:30:35 +0000 http://false.blogli.co.il/archives/413#comment-2109 ‫בכלל הסיפור של קהילה וירטואלית לא מתחבר טוב עם אסונות שקורים לאנשים. למשל לקרוא פתאום בעבודה שחורה שאחד מ"חברינו" מת. וזה מישהו שהייתי בקשר דוא"ל איתו מדי פעם, ובכלל לא ידעתי שהוא חולה כרוני. לא דיברתי איתו בטלפון, לא ידעתי איך הוא נראה, בן כמה הוא, כלום. ידעתי מה באקטואליה עניין אותו, באיזה מאבקים חברתיים השתתף, למי הוא הצביע - כל כך צר ולא ממצה... מה בדיוק אני אמור להרגיש?‬ בכלל הסיפור של קהילה וירטואלית לא מתחבר טוב עם אסונות שקורים לאנשים.

למשל לקרוא פתאום בעבודה שחורה שאחד מ"חברינו" מת.

וזה מישהו שהייתי בקשר דוא"ל איתו מדי פעם, ובכלל לא ידעתי שהוא חולה כרוני. לא דיברתי איתו בטלפון, לא ידעתי איך הוא נראה, בן כמה הוא, כלום. ידעתי מה באקטואליה עניין אותו, באיזה מאבקים חברתיים השתתף, למי הוא הצביע – כל כך צר ולא ממצה…

מה בדיוק אני אמור להרגיש?

]]>