קִדְמָה
17 במאי, 2009
ויש, לכאורה, קו אחד ארוך של סיבות ותוצאות שנמתח מהרגע שבו פשט אדם את עורו של דוב כדי להתמודד עם הקור ועד לעוד בוקר שבת שמתכלה במחזור נוסף של כביסות, קיפול ופיזור הבגדים לארונות.
ויש, לכאורה, הגיון אחד בלתי ניתן לערעור שמוביל מהנסיון של אותו אדם להכניס סדר בנהמות ובתנועות הידיים כדי להעביר מסר לחבריו אל אדוות הפאניקה הפושטות בטוויטר עת מתגלה תקלה בג'ימייל.
ויש, לכאורה, תהליך אחד בלתי הפיך ובלתי נמנע שמוביל מהרצון של אותו אדם להחליף את יתרת הפרווה שברשותו בפירות שקטפו חבריו ועד לנגזרות פיננסיות מסדר שלישי המתמנפות על ביטוח של משכנתא ממוחזרת שלא תיפרע.
ויש, למרות הכל, נימה קלה של ספק שמתגנבת מן השוליים.
Related posts:
17 במאי, 2009 בשעה 17:41
יפה
[להגיב לתגובה זו]
17 במאי, 2009 בשעה 21:19
איך עושים פה like?
[להגיב לתגובה זו]
17 במאי, 2009 בשעה 21:39
יפה
[להגיב לתגובה זו]
18 במאי, 2009 בשעה 0:45
ספק הינו, כמעט, תמיד דבר מבורך.
לפני הרבה שנים ביליתי תקופה בקניה ומאוד התרשמתי מקרבתם לטבע של בני הסמבורו אבל העובדה שתוחלת החיים שלהם הייתה 40 שנה שכנעה אותי שאני מעדיף את הקדמה.
[להגיב לתגובה זו]
18 במאי, 2009 בשעה 11:46
אלעד-וו, לימור: תודה.
דולי: בדיוק ככה, תודה.
כבר אמרתי לך פעם שזה שהשם שךף מופיע בכחול זו ממש אכזריות, אבל זה שהוא מופיע בכחול עם לינק פיקטיבי לאתר הלא קיים dolly.haoneg.co.uk זה כבר ממש מוגזם.
רוגל: תודה שכתבת, כי לא רציתי להכביד על הפוסט עצמו בהסברים.
הטענה שלי, אם יש כאן טענה, היא ממש לא בזכות קרבתו של האדם הקדמון לטבע. הטענה היא נגד הדחף שלנו לראות את החברה שלנו כתוצאה הכרחית של תהליכים בלתי נמנעים. בעצם הטענה היא נגד הדחף לומר שאו שנקבל את כל שרשרת הסיבות והתוצאות מרגע שהאדם החליט לרתום את הטבע לטובתו ועד למצב הקיים או שנזרוק את כולה ונחיה כמו הקנייתים שאתה מדבר עליהם.
בדיעבד יש כמובן סיבה לכל שלב חדש בבנייתה של הכלכלה למשל, וכך ברור שמרגע שיש משכנתאות סאבפריים יצוצו גם ביטוחים על משכנתאות כאלה וכן הלאה קדימה אל עוד ועוד נגזרות ואחורה אל סחר החליפין.
אני בסך הכל מנסה לטעון שאנחנו צופים במופע אחד אפשרי של שרשרת כזו, יש בה הגיון אבל הוא לא ההגיון האפשרי היחיד.
[להגיב לתגובה זו]
18 במאי, 2009 בשעה 13:05
אח. המדרון החלקלק.
פוסט מצוין
[להגיב לתגובה זו]
18 במאי, 2009 בשעה 14:18
I like too.
גורם לך לתהות איפה היינו צריכים לעצור ולשנות כיוון.
גורם לך לתהות עד כמה זה עוד יסתבך בהמשך ומה אפשר לעשות כדי שלא.
המלצת קריאה לחובבי מדע בדיוני: "תצפית עבר – גאולתו של כריסטופר קולומבוס" מאת אורסון סקוט קארד. אולי קצת בנאלי, רומנטי, מתייפייף, אבל עדיין מקסים, ומתמודד במידה רבה עם השאלות שעולות כאן.
[להגיב לתגובה זו]