‫תגובות לפוסט: "מיתוס קפיטליסטי לימי משבר"‬

‫מאת: דודי‬

‫דודי‬ — Sat, 25 Jul 2009 16:46:05 +0000

ועוד הערה, אולי אני קצת שבוי בעצמי שמיתוס, אבל כלל לא בטוח שסטרט-אפ שנכשל, או יוזמה עסקית שנכשלה, הם בהכרח הפסד מוחלט בשיקול הכולל. יש צד של חווייה ושל ניסיון שיש לו משקל, גם כשהעסק לא הצליח כלכלית. (מובן שאם מישהו מכר את כל רכושו, הרס שת משפחתו ושקע בחובות עתק זה פחות ינחם אותו).

אפשר לחשוב על זה גם כך: מישהו שעובד במסלול שגרתי של שכיר ונמנע, מתוך זהירות, מלהוציא לפועל רעיון ליוזמה אישית שיש לו, ייתכן שהוא מפסיד משהו (לא רק סיכוי להתעשרות) בהחלטה זו ויתחרט על כך מתישהו. ייתכן שעמיתו, שכן העז, בזבז זמן וכסף, נכשל וחזר למסלול, יהיה שלם יותר עם עצמו בסיכום כולל.

‫מאת: דודי‬

‫דודי‬ — Sat, 25 Jul 2009 16:37:50 +0000

פוסט יפה ומעניין, אבל אני מצטרף להשגות של אורן. ייתכן שאנשים לא נראים בחדרים לא קיימים תופרים את המיתוסים האלה לצרכיהם, אך ייתכן שהם צומחים מלמטה ומשקפים שינויים בתפיסת הציבור – וגם במציאות. (אולי כפי שארכיטיפים של ציידים, רועים ואיכרים צצו והתגבשו לאורך הפרה-היסטוריה, ובאופן דומה למחפשי הזהב שאורן הזכיר: האם אנשים שהרוויחו מהבהלה לזהב יצרו את המיתוס, או שהוא התפתח מאליו ברגע שהגיע מידע על זהב במערב?).

‫מאת: mio‬

‫mio‬ — Mon, 06 Jul 2009 12:17:55 +0000

ההשתנות התקופתית של המיתוס יכולה לנבוע גם מגורמים אחרים. מיתוס הגיקים הגאונים שבנו משהו במוסך ועשו מליונים התחיל בגלל ההצלחה של אפל. מיתוס הסטרטאפ הישראלי נבנה על ההצלחות של צ'ק פוינט ומיראביליס. אני לא יודע על איזה מקרים נבנו המיתוסים הקודמים אבל בטוח ישנם כאלו.

‫מאת: דרומי‬

‫דרומי‬ — Fri, 03 Jul 2009 05:43:59 +0000

אורן – נראה לי שהנקודה המרכזית של שחר היא שהחלומות האלה משתנים תקופתית, ולכן לא סביר להניח שהם 'מקוריים'. פתאום, באמצע שנות ה-90, כל המהנדסים התחילו מעצמם לחשוב על אקזיט?

‫מאת: אורן (2)‬

‫אורן (2)‬ — Thu, 02 Jul 2009 16:53:53 +0000

ועוד: אני חושב שאתה אוהב לעשות הקלות לאנשים. כלומר, אם למהנדסים יש חלומות על התעשרות מהירה שמלווה בתפיסה לא מציאותית את מצב העולם, אתה מניח שהם לא מקוריים, ושהיה מישהו שדאג לוודא שיחשבו כך, כנראה גם באיזה חדר – במקום לתת לאותם מהנדסים את הקרדיט על תאוות הבצע המהיר, שלמרבה הצער אינה משותפת רק להם. וההקלות האלו לטבע האדם הם, נדמה לי, אחד המשגים הסוציאליסטיים הפופולריים יותר.

עם זאת, אם אתה מחפש דוגמא יותר בולטת לתזת החדר החשוך, נדמה לי שהפרסומים בעיתונות שמעודדים אנשים להשקיע בבורסה הם מטרה טובה לכעס. גם אתה בטח מכיר את אותם אנשים שמתעקשים להשקיע את כספם במשחק הזה, למרות התוחלת השלילית שיש להם אל מול גופי ההשקעות. ונדמה לי שבכל פעם שהציבור נכנס לבורסה, היו גופים כלכליים שהיה להם בכך אינטרס מובהק והרוויחו לא מעט מהמהלך הזה.

‫מאת: עמית‬

‫עמית‬ — Wed, 01 Jul 2009 10:17:53 +0000

רעיון מעניין, אבל לא חייבת להיות חולייה בין חדר דואר לסטראפיסטים.
האדם כמו שאומר מאיר אריאל (ונהנה מבשר שור הבר) הוא חלק מהטבע ובאופן טבעי קורה שיש הפסקות.
גם לא חייבת להיות חוליה ביננו לבין הקופים.

‫מאת: אורן (2)‬

‫אורן (2)‬ — Wed, 01 Jul 2009 03:33:13 +0000

לא נשמע לך יותר הגיוני שדווקא, כיוון שבימים בהם היו הרבה נערי דואר, צמחה ביניהם התקווה לעלות מעלה? כלומר, שהחלפת סיבה ומסובב, וכיוון שהמציאות הייתה שנערים רבים היו צריכים לעבוד בשכר מועט, המיתוס צמח מהם? איכשהו, לי זה נשמע יותר הגיוני מאשר תיאורית האנשים בחדר.

ואם כבר, סטארטפיסטים יותר נכון להשוות למחפשי זהב. גם הם, כמו מחפשי האקזיט, הלכו אחר תאוות הבצע של עצמם, ולא בגלל שמישהו היה צריך אותם. מי בכלל צריך סטארטפיסטים?

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Tue, 30 Jun 2009 04:05:18 +0000

סיון פ.: ראשית אני חייב לציין שחסרה לי חוליה תוך כדי הכתיבה של הפוסט, הקפיצה מתקופת "חדר הדואר" לימי הסטארטאפים היתה גדולה מידי לטעמי. רק אחרי הפרסום עלה בדעתי שהיה ככל הנראה שלב ביניים שבו מיתוס ההצלחה האישית התחיל דווקא מעבודה עלובה בתחום השרותים.
בכל מקרה, בניגוד לטענות שלך, אני מכיר כמה אנשים שהשקיעו שנים של אבטלה יזומה וחסכונות משנות עבודה (פלוס קצת השקעה משפחתית) ומעולם לא הגיעו לגיוס מקרן. הקרנות עובדות בסופו של דבר על מודל סטטיסטי אז הן אכן משקיעות בלא מעט רעיונות שייכשלו ובדרך מספקות משכורת נאה ליזמים, אבל בשנות התשעים המאוחרות היו הרבה מאוד סטארטאפים שמעולם לא הגיעו לגיוס שחרג מחוץ למעגל המשפחה-חברים.
מי היה יושב בחדר? מי שחושב שהאטה של הכלכלה מסוכנת, שחייבים להמשיך "לגלגל כספים" כדי לצאת מהמיתון, אבל מתנגד לחלוטין לרעיון של התערבות ממשלתית יזומה.

‫מאת: סיון פ‬

‫סיון פ‬ — Mon, 29 Jun 2009 21:51:48 +0000

אני חושב שהתאוריה שלך לא מחזיקה מים. אולי מיתוס "נער הדואר" הוא נכון, אבל הסטארטאפיסטים לא "יכלו להרוויח משכורת במקום אחר ולא קיבלו כלום" – כל יזם, יהיה הרקורד שלו אשר יהיה, אשר מגייס הון מקרן כלשהי הרי מיד רושם לעצמו משכורת נדיבה לפחות כמו של שכיר, והרבה פעמים יותר. ואני ממש לא מבין למי יכול להיות אינטרס לשכנע אנשים "לאסוף את כל החסכונות המשפחתיים שלהם ולהשקיע אותם בעסק עם סיכויי הצלחה מפוקפקים" – לא זו בלבד שאין חדר אפוף עשן, אפילו אם היה כזה, מי היה יושב שם?

‫מאת: שחר‬

‫שחר‬ — Mon, 29 Jun 2009 08:19:45 +0000

ישראל: אני לא ממש יכול להציע חלופה אמיתית (נניח בצד את האפשרות של מהפכה עולמית). אני כן מרשה לעצמי לתהות איך המיתוסים של האדם הבודד שמצליח לטפס אל הצמרת או להוציא את עצמו מתנאי התחלה קשים משתנים בתזמון שמשרת בסופו של דבר צרכים שאינם הצרכים של אותו אדם.
במצב הנוכחי, אגב, הייתי מצפה לכתבות על המשבר החריף שפוקד דווקא את העסקים הקטנים ולקריאת אזהרה חמורה למי שחושב שזה הזמן המתאים להמר על כל חסכונותיו בשביל להגשים חלום, ולא לכתבות יחצ"נות לחלום הזה.
מתי מתאים להקים עסק זעיר? עבור מרבית האנשים התשובה היא לעולם לא (פשוט כי הקמה של עסק זעיר דורשת הרבה מאוד כישורים שמעטים האנשים שמתאימים למשימה). עבור חלק קטן מאוד כל זמן הוא זמן מתאים. עבור חלק אחר, שאליו, אני חושב, מופנות כתבות כמו זו שהפניתי אליה, יש זמן מתאים ויש זמן לא מתאים. עכשיו הוא בפרוש לא זמן מתאים.