ראית את הסרטון החדש של קו לעובד?

[...] דר מנדל כותב על הישרדות, על הפיליפינים, ועל תוכניות הריאלטי של [...]

יובל: תודה, גם אתה בסדר, אין לי מושג איך אתה עומד בויכוחי תגובות אינסופיים, האמן לי. בכל מקרה, האמת היא שכבר היו לי כמה רעיונות למשימות אבל אני בטוח שסלע ואנשי ערוץ 10 יתעלו על כל מה שנוכל להציע.
תום: שמע, הייתי אומר שאבדוק את הספרים האלה, אבל קצב הקריאה הנוכחי שלי כל כך מביך שאין טעם אפילו לזכור את השמות.
אגב, בלי קשר לפוסט הנוכחי אני באמת חושב שתכנית שתתבסס על הפורמט הכללי של הישרדות אבל תתרחש בסביבה עירונית יכולה להיות דווקא משהו מועיל ואולי אפילו חשוב.

אני לגמרי לא אתפלא אם מישהו בערוץ 10 יקפוץ על הרעיון. הרבה יותר קל, כמובן, לדמיין את החיים בחוויה אקזוטית וקסומה, מאשר להתמודד עם נתוני העוני לדוגמה – 33% מהאוכלוסייה בשנת 2006, עם עלייה של כאחוז בשנה.
ב"חומצה גופריתנית" של אמלי נותומב, אגב, יש תוכניות ריאליטי המתנהלת על פי כללים לא כל כך רחוקים מאלה, וגם ב"הילדה הקטנה והסיגריה" של בנואה דוטרטרה (נדמה לי שלא תורגם לעברית, וגם פחות מוצלח) מופיע רעיון דומה, כך שעל פי ההיגיון שמה שהיום הוא סאטירה הופך מחר למציאות, אפשר בהחלט לשער שאתה בכיוון הנכון.

ותודה, גם.

ולגבי "הייתי על תקן פיליפיני": בסמוך למקום מגוריי לפני כמה שנים היתה סוכנות עבדים, סליחה – סוכנות כח אדם סיעודי, שעל שלט הפרסום שלה היא הבטיחה "פיליפיניות מתאילנד, מאוקראינה" ומעוד מקום כלשהו שאני כרגע לא זוכר היכן הוא היה אבל בהחלט לא היה הפיליפינים.

אתה בסדר, אתה.
מבין המשימות לאחר האיחוד: קבלת שכר מקבלן, קבלת הדרכון בחזרה מקבלן, קבלת טיפול רפואי בארץ וכמובן המשימה המאתגרת מכולן – ניווט בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב (שסביבותיה מקושטים, לאחרונה, בגרפיטי רבים של "גירוש עכשיו" – ולמען ההגינות גם ב-graffiti busting של הגרפיטי הללו).