[...] כשנראה שהמשבר חלף וכל האיי ליסטרס כבר אמרו את דעתם.  אני מרשה לעצמי להוציא את מהטיוטה את [...]

[...] הזוטא של חורים ברשת איננה בודדת. מור אינו היחיד שבחר שותפים ללוות את האתר [...]

[...] Money Changes Everything/תודעה כוזבת [...]

[...] בן-ארי מפרסם פוסט מיותר, דובי, רויטל ויהונתן זועמים, שחר ויובל מהרהרים), ואין לי כוונה למחזר אותו שוב. אולם [...]

הבעייה המרכזית עם מסחור בלוגים היא שתמיד יש את החשש שהבלוגר לא חופשי לגמרי לומר מה שהוא רוצה ונתון להשפעות חיצוניות. חוץ מזה, נראה לי שמה שקורה בבלוגים זו תופעה פסיכולוגית ידועה רק הפוכה. אנשים שעושים משהו בחינם נהנים הרבה יותר מאשר אם ישלמו להם על זה (בולט בעיקר אצל ילדים). פה, אנשים נהנים פחות אם הם יודעים שמישהו אחר מקבל כסף על הכתיבה שלו. אולי זה בגלל שיש חשש שהבלוגר לא כותב באמת מה שהוא רוצה או חושב בצורה חופשית לחלוטין ולכן הוא פחות חתרני/מגניב או מה שזה לא יהיה.

blissful ignorance

הייתי כל כך שקוע בבועת התוכן הפרטית שלי, שהצלחתי איכשהו לפספס את כל החגיגה (חוץ מהפוסט של דובי) עד עכשיו.

…ולרגע חשבתי שזה היה הפוסט שהתכוונת לכתוב… אז זאת עוד הגרסה המעודנת? יאמי.

או בקיצור, כמו שאמר אחד שעובד היום באורנג':
"כולנו הפכנו לתאגידים מזדיינים".

אני, לדוגמה, משיק עכשיו תוכנית שותפים מהפכנית עם תאגיד מיינדפאק. אנחנו לא רוצים את הכסף שלכם, אלא את הנוירונים מואהאהאהאהא

אני יכול לדבר רק על עצמי, אבל אם הפוסט של שליו היה מופיע, כמו שהוא, כפוסט אורח אצל יובל דרור (או אם יובל עצמו היה כותב אותו), הייתי מגיב באותה צורה. הבעיה שלי לא עם מטרות הרווח של הבלוג שמאחורי הפוסט, אלא עם העובדה שמדובר בבלוג מאוד פופולרי ונחשב, והעצות הללו היו פשוט כל כך זוועתיות. אם זה היה מופיע באיזה בלוג זניח בדה-מרקר, כנראה שלא הייתי טורח גם אם הייתי נחשף אליו. אבל מה שהפריע לי היה הנזק הפוטנציאלי של הפוסט, לא הרווח הפוטנציאלי של שליו וגל.

יחזקאל: תודה על התיקונים. בנוגע לכוכבית, אגב, כתבתי ומחקתי את הערת השוליים שאליה היא הייתה אמורה להוביל כעשר פעמים לפני שהתייאשתי.
כולם: הפוסט הזה מנסה לפחות, לא להיות פוסט על השינוי שעבר על חורים ברשת, אלא על השאלה למה התגובות לשינוי הזה, כפי שהן הולכות ומצטברות, הן מאוד קיצוניות. כמו שדובי ציין, אין ספק שחורים ברשת החליט, ככל הנראה באופן שקול, להחליף את קהל היעד שלו. חורים ברשת, כדאי לזכור, נולד כבלוג הפרטי של גל כשעוד היה עורך ערוץ המחשבים בווינט. ככזה הוא היה מה שאיפשר לגל ליהנות מקרדיט בקרב קהילה שאולי קשה להגדיר אותה אבל די קל למנות את חבריה, של אנשי רשת. קצת כמו "הממסד האפל" של דידי חנוך בזמנו, הוא אפשר לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של עבודה בגוף מיינסטרימי. ידענו שגל היה רוצה לראות משהו קרוב יותר לגירסה ישראלית של Wired אבל נאלץ להסתפק במינון נמוך של כתבות מהסוג שרצינו ומינון גבוה של סקירות צרכנות משמימות (למשל). אני חושב שהסיבה לכך שהשינוי של חורים ברשת זכה לתגובות צוננות עד קטלניות היא האכזבה. היתה ציפיה שכשהוא משוחרר מכבלי ווינט גל אכן יוביל, כמעט לבד, מהפכת איכות, וזה לא קרה. אני פחות או יותר מסכים שמה שקרה הוא צעד משמעותי בכיוון ההפוך. אני לא חושב שיש כאן מישהו שמייחל לכשלון המהלך של חורים ברשת, אני כן חושב שהעובדה שמדובר עכשיו בגוף עם יומרות כלכליות-מסחריות מחדדת מאוד את החושים הביקורתיים של כולנו.

מה שדובי אמר.
פעם כשהיה מופיע פוסט חדש של גל ברסס הייתי מתרגשת. מתישהו זה התחיל להתמוסס, ופחות או יותר מאז שהבלוג שינה כיוון (למעשה קצת לפני כן) די איבדתי עניין. הפוסטים פחות איכותיים.
ועוד משהו – המהלך הזה איכשהו גרם לבלוג לאבד את האותנטיות שלו. הייתי שמחה אם אפשר היה לכתוב בלוג שהוא גם אותנטי וגם משגשג כלכלית, אבל לפחות במקרה של "חורים ברשת" יש הרגשה שהשניים באים אחד על חשבון השני.

אולי כוונתי לא הייתה ברורה – אני בכלל לא מתנגד לעצם המסחור של חורימבה, אני פשוט חושב שהוא נעשה בצורה איומה. אחד המגיבים אצל יובל דרור הצביע על הבעיה בצורה מדוייקת: פעם לחורימבה היה קהל יעד מתוחכם, אבל כשגל בא לעשות מונטיזציה של הבלוג המוצלח שלו, הוא פתאום שינה כיוון בצורה קיצונית, וקהל היעד המדומיין שלו עכשיו שונה בעליל מקהל היעד המקורי שלו. כך שהגידול במספר הפוסטים היומי מתרגם להרבה מאוד רעש ואפילו ירידה במספר הפוסטים האיכותיים – בדיוק ההפך ממה שהייתי מצפה (על פי ההגיון הקפיטליסטי) שיקרה במעבר מבלוג פרטי לבלוג לצרכי רווח.
הפוסט של שליו היה פשוט דוגמא קיצונית לזה, עם עצות שיהיו רעות לכל בלוג, אישי כמסחרי (לוותר על כללי הפיסוק? באמת?), וזה מה שעורר את חמתי שלי. אבל באמת שהייתי רוצה לראות את חורימבה מצליח. העניין הוא פשוט שמה שיש שם עכשיו זה כבר לא החורימבה שרציתי שיצליח, אלא מדור המחשבים של טמקא בגרסא נטולת עורך. אולי מדובר רק בתקופת ביניים במהלכה יעזוב הקהל הישן ויוחלף בקהל חדש, אבל זה מעציב, כי זה אומר שהפסדתי בלוג שאהבתי.