יש לְךָ את זה! חלק א' – סיפור מפתח ללא מנעול

הערת הבהרה: הפוסט הזה הוא החלק הראשון (ככל הנראה) במעין סיפור מפתח, אבל כפי שנכתב בכותרת שלו, אין מנעול שמתאים למפתח הזה בדיוק. הסיפור הזה הוא על הבועה והביצה של האינטרנט הישראלי, ועל הרגע הרגיש שעובר עליהן ממש עכשיו. מצד אחד אני מרגיש קרוב מספיק לבועה ולביצה כדי להאמין שהתיאור שלי לא יהיה מופרך. מצד שני אני רחוק ומנותק מספיק (מעולם לא עבדתי בתחום וספק רב אם מי מאנשי הקהילה המדוברת יזהה אותי ברחוב) כדי שהסיפור הזה יישאר בגדר ספקולציה בלבד, כך שאין טעם לנסות ולנחש מי עומד מאחורי הדמות שבמרכזו.

אה, כן, מסיבות שהן די ברורות לי אבל טרם הצלחתי לנסחן לעצמי במדוייק בחרתי לכתוב את הסיפור בגוף שני.

יש לך את זה !

שתיים בלילה, יש לך מושג איפה אתה?

האמת היא שכן. לא לגמרי מדוייק, אבל סביר להניח שגם במצבך הנוכחי תצליח למצוא את הדרך הביתה כשהערב הזה ייגמר סוף סוף. אתה שרוע על ספה מרופטת בחורבת-גג איפשהו בדרום תל אביב, כוס וויסקי ביד אחת, היד השנייה נשלחת לקבל את הג'וינט שמישהו מעביר לך.

(חורבת גג תל אביבית – דוראר בכרי)

הלילות האלה של אלכהול וסמים הם כבר לא בשבילך, אתה יודע, ובכל זאת שואף באריכות מהג'וינט. הבירה הראשונה בטוויטאפ דווקא עשתה לך טוב, הרגשת במיטבך, כאילו יכולת הדיבור שלך מתקרבת בזכותה ליכולת הכתיבה, גם הבירה השנייה, ואפילו הקאווה לפני ההתפזרות. אבל עכשיו אתה כבר יכול לנחש את עוצמת ההנגאובר של הבוקר, ועדיין, אתה מרוקן את הכוס וקם בכבדות לכיוון שולחן המשקאות. המבחר הצטמצם פלאים מאז תחילת הערב. נו טוב, שיהיה עלית הארק.

שברי שיחות חודרים את מסך ההכרה המתערפל שלך. מישהו מנסה לנחש מי זו @_Ananas, מישהי מתלוננת על לקוחות שעובדים עם ויסטה. למרות הכל אתה ככל הנראה במקום הנכון, על קרקע בטוחה.

אתה צונח מחדש אל הספה, שוקע לתוכה, מעורפל. בהדרגה את קולט שהשיחה מסביב מתמקדת, כולם מדברים על הביומטרי. פתאום אתה מתחדד, ההשפעה של האלכוהול והגראס ספק מתפוגגת ספק מובילה אותך שוב למצב הזה של יצירתיות מדוייקת.

(צונח מחדש אל הספה – דוראר בכרי)

"יש לי רעיון" אתה אומר, וכלם משתתקים. כשיש לך רעיון האנשים שמסביבך רוצים להקשיב.

"מחר בבוקר אני מתיישב על העורך וידאו שלי ועושה דיבוב לקלטת של גלעד שליט, כמו המם השחוק הזה של הקטע של היטלר, במקום לדבר על השחרור שלו הוא ידבר על כמה הוא מחכה שכבר יעבירו את החוק הביומטרי, יסביר שאם רק היה מאגר אז הש"ג ישר היה יודע לא להכניס את המשפחה שלו לבסיס בביקור ההוא ב-2005 כי מייד היה עולה על הפעם ההיא שאבא שלו הסתבך עם מס הכנסה, ובקטע שהוא מדבר על המוג'הידין ומתחיל לצחקק הוא יגיד שהוא סומך במאה אחוז על האובייקטיביות של שטרית, אחר כך אני קונה את הדומיין shalit4bio.org ומתחיל להפיץ את זה". אתה במיטבך, מוהל הומור שחור, חתרנות ולהט אידאולוגי, רוקח להיט ויראלי.

"פששש" אומר מישהו מוכר למחצה "יש לך את זה".

והוא צודק.

יש לְךָ את זה!

זו לא התרברבות, אפילו לא ממש קביעת עובדה, יותר כמו ציון של המובן מאליו, אקסיומה של תרבות הרשת הישראלית. לפעמים, אחרי שאתה גומר להדק את השוליים ולשייף את הקצוות של פוסט מוצלח במיוחד אתה מסתכל על ההשתקפות שלך במסך ואומר לה "יש לך את זה". כבר למעלה מעשור שאתה מנחש ומייצר טרנדים. אתה היית ויראלי עוד לפני שמלקולם גלדוול ידע לפתוח דפדפן, אפילו עידו אמין אמר לך ב-94' שעוד תגיע רחוק.

גם כן רחוק. כמה עשרות בלוגים, מהתלות רשת, חשבונות טוויטר פיקטיביים, אתרי תוכן מהפכניים ומקומות עבודה מתחלפים מאוחר יותר ואתה עדיין שיכור מידי באמצע הלילה על ספה מרופטת בדרום תל אביב.

בדרך הביתה מתערבבת חדוות העשייה לקראת העבודה על הוידאו של שליט בידיעה שעוד קצת כסף שאין לך יישרף על קניית דומיין, שעוד שעות יקרות של עבודה פוטנציאלית תושקענה בעבודת נמלים על סינכרון הפסקול החדש לקטע המקורי.

רגע לפני שאתה נופל על המזרון אתה רואה שיש הודעה חדשה בתא הקולי של הבזק שלך. מי לעזאזל עוד מתקשר אליו?

"שלום" קול מבוגר, לא מזוהה, "מדבר [כאן מגיע שם שמוכר לך מהקדנציה הקצרה במדור הפרסום והברנז'ה של אחד הכלכלונים] אני מקווה שהגעתי ל-[הוא קולע בשם שלך, אבל ניכר בשהות הקצרה שהוא לוקח לעצמו לפני שהוא קורא אותו מדף נייר] מהבלוג [כאן הוא נופל פעמיים – קודם כשהוא מציין שם של בלוג של מישהו אחר, אבל זו טעות מקובלת, אתם תמיד הייתם כמו האברי והארז של האינטרנט הישראלי, ושנים אחרי שכל אחד מכם פנה לדרכו עדיין מתבלבלים ביניכם, ואחר כך כשהוא מבטא את שם הבלוג באופן שמחרב לחלוטין את משחק המלים השנון שמאחוריו]. אני עובד עכשיו על הקמה של חברה חדשה לפרסום ושיווק במדיה חברתית, טוויטר, מייספייס, גוגל, פייסבוק, הכל, והאמת היא שאני לא ממש מבין בתחום. אני צריך חיית אינטרנט אמיתית לידי, ואומרים לי שאתה, בכל מה שקשור לאינטרנט ולמדיה חברתית, יש לך את זה!"

לחלק ב'

8 תגובות ל“יש לְךָ את זה! חלק א' – סיפור מפתח ללא מנעול”

  1. מצטער על הקלישאה הצפויה אבל, כבר אמרתי מזמן, יש לך את זה.
    מעולה, נמתין להמשך.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת באיחור אופנתי:

    הפעם הגעתי מוקדם!
    בכל מקרה, מצפים להמשך, או שבעצם הוא ידוע מראש?

    [להגיב לתגובה זו]

  3. נו, מה, שגם אני אומר: "יש לך את זה"?

    [להגיב לתגובה זו]

  4. טל, יחזקאל: תודה. איכשהו עד שקיבלתי את ה"יש לך את זה" ממרמיט בטוויטר בכלל לא חשבתי על זה שזו תהיה תגובה מתבקשת.
    באיחור אופנתי: החלק השני פחות או יותר מוכן כבר לפרסום, אני לא יכול לטעון שההמשך מפתיע במיוחד, אבל בינתיים לפחות נראה לי שהוא ראוי להיות מסופר.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. הנה הרויאל WE בגרסת הגוף שני – יש לכם את זה.
    נראה לי שאתה ממש זבוב על הדודשמש או האנטנה המחלידה.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. […] הים (cc @Arspoeti)”. הוא מהנעקבים המובחרים שלך, מאז פרסם סדרה של פוסטים שהם כביכול סיפור מפתח על הנעשה באינטרנט הישראלי. אתה […]

  7. […] שנה, כמעט במדוייק, התפרסם כאן הסיפור יש לך את זה! (א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', […]

  8. קניית דומיין כיום לא דורשת השקעה גדולה של כסף

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting