מיטל וקרן: ראשית, תודה.
שנית, סליחה על התגובה המאוד מאוחרת, אבל שיהיה.
כן, זנב מכשכש הוא מטאפורה משמחת בהרבה. הוא גם מטאפורה מדוייקת בהרבה כל עוד אנחנו נשארים עם כוונה לתאר את חוויתו של מי שכתב משהו שנישא פתאום על-ידי כשכוש הזנב למקום אחר לחלוטין.
אבל זה לא אומר שהסטטיסטיקה לא צריכה לעניין אותנו, כי יש סיפור חשוב מאוד שאפשר לגלות רק דרך הסטטיסטיקה. הזנב המכשכש הוא הסיפור של הצלחות מפתיעות (ובמידה פחותה גם של כשלונות מפתיעים) והוא סיפור מאוד סןער ומאוד רגשי. הזנב הארוך (נניח, לא בטוח כרגע בכלל שהוא המודל הנכון) הוא סיפור קצת מעשמם על האופן שבו הרבה מאוד הצלחות קטנות וכשלונות ידועים מראש (וגם של הפתעות זנב מכשכש). אבל זה הסיפור על האופן שבו כל החלומות שלנו מסתכמים לעוד שורה בסיפור העלייה של אמזון או של גוגל.
יואב: הפורומים הם אחד הסודות האפלים של ווב 2.0. הם הרי היו כאן תמיד, הם קצת מכוערים וקצת מסורבלים וקצת המוניים וקצת אפורים. לא ממש נעים לדבר עליהם בנשימה אחת עם כל מיני חזונות מרתקים על מהפכה דיגיטלית גדולה. אבל אז מסתבר שכל ההתכתבויות עם אלפא-בלוגרים והטרקבקים והלינקים והתחושה שאתה חלק מהעתיד של הרשת מתגמדים למול קישור באיזה פורום כזה שנראה לנו קצת מביך להיכנס אליו בכלל.
ולסיפא – אני באמת לא חושב שיש מתכון לתפוס את הזנב הארוך. כמו שאמרתי, הזנב הארוך הוא חיה סטטיסטית. אבל כיוון שלא נעים לנו עם הרעיון שאנחנו בסך הכל חלקיק מידע בתנועה בראונית אנחנו מנסים למצוא נוסחא שודאי שאינה קיימת.

אני לא יודע עד כמה באמת התכנים שלנו מתארכים או מתקשקשים, אבל אני מגלה לאחרונה שמשק כנפי הפרפר אכן משחק תפקיד. (אצלי למשל, אחרי שנה של זרם מבקרים סביר אך צנוע, קישור תמים בפורום מסוים גרם לאלפיים כניסות פתאומיות לפוסט אחד.)

נראה לי שאת הזנב הארוך משיג מי שיודע לתפוס את הפרפרים הללו, והתפיסה הזו היא כמו האפשרות להכיר מראש ב"מהו ויראלי", היא יותר דומה לקסם מאשר לשיטה.
ואולי מוטב כך.

מסכימה לגמרי עם מיטל. וגם, גם אותי שימחה תגובת ההאן סולו

יפה אמרת!

וגם, באמת למי איכפת מכל הסטטיסטיקה הזאת.

וגם, צריך להודות: זנב מכשכש היא מטאפורה משמחת הרבה יותר מזנב ארוך.