תודעה כוזבת

לארכיון המדור

כמה זה עולה לנו: יצא לי לאחרונה להציג את הבלוג הזה לחבר ילדות. כיוון שהנחתי שהרהורי בלוגוספירה וזנב ארוך לא יעניינו אותו יתר על המידה החלטתי להתחיל דווקא ממדור עסקיות ההיי-טק. טעות קשה.

כדי להעמיד את הדברים בפרספקטיבה ראויה כדאי לציין מעט עובדות כלליות. החבר עוסק במקצוע חופשי שאינו משתייך לתחום ההיי-טק. לאחרונה, לאחר השלמה של תואר שני יוקרתי הצליח לקבל עבודה, השכר אמנם סביר, אבל נמוך משמעותית ממשכורות היי-טק, מה גם שהוא מועסק כפרילנסר, כך שהפרשות לפנסיה, לפיצויי פיטורין וכיוצא בזאת, לא נכללות בהסכם ההעסקה שלו. במהלך השיחה ניחש אותו חבר במידה לא מועטה של הצלחה את השכר שלי, ואפשר היה לזהות נימה קלה של קנאה בקולו.

כשעברנו לשבת מול המחשב ואני הצגתי בפניו בבדיחות את מדור עסקיות ההיי-טק התחלפה הקנאה הקלה עליה דיווחתי קודם בתגובה נרגנת במיוחד. לתומי חשבתי שהוא ימצא את אובססיית ארוחת הצהריים ההיי-טקית משעשעת, שירצה לקרוא את הגיגיי המבדחים משהו סביב שעות הארוחה המוקדמות או סביב המוסר הכפול של אוניברסיטת תל אביב. במקום שעשוע נתקלתי בתגובה נזעמת "שיעזבו אותי עם השטויות וההתבכיינויות שלהם". עמדתי מול התגובה הזו משתומם וחסר אונים.

כפי שכבר הצהרתי בעבר, לא ידועים לי התנאים המדוייקים בחברות אחרות, אבל את החישוב למקרה שלי אני יודע לעשות. לאחר ניכוי המס וההפרשות לביטוח לאומי וביטוח בריאות יוצא שתשלום על ארוחה באמצעות כרטיס 10bis חוסכת לי לכל היותר 12.5 ש"ח בהשוואה לתשלום במזומן על אותה ארוחה. אם נצבור את החסכון הזה על פני חודש שלם, נגיע לכל היותר ל-250 ש"ח. הרבה פחות, כמעט זניח, ביחס להפרש הבסיסי בשכר בין אותו חבר לבין עובדי ההיי-טק, ועוד לא הזכרתי את העובדה שמזמיני האוכל נוטים לגלוש בקלות לארוחות שעוברות את תקרת ההשתתפות של המעסיק. בדומה לדברים שכבר אמרתי בפוסט קודם, נדמה שהציבור שמחוץ לבועת ההיי-טק למד להסכין עם המשכורות הגבוהות, אמיתיות או מדומיינות, שהוא מייחס ליושבי הבועה, דווקא התוספת השולית של תנאי שרות למיניהם היא שמצליחה להרתיח. כך, במחי חיסכון של 12.5 ש"ח ליום הופך המתכנת המצוי מ"זה שקורע את התחת שעות ארוכות אבל נהנה ממשכורת יפה" ל"זה שלא מספיק שהוא מרוויח כל כך הרבה, הוא גם אוכל במסעדות כל צהריים על חשבון המעסיק שלו."

על הסכנות שב-Tabbed browsing: גיליתי שלא מעט מהפעמים בהן אני מכתת רגליי אל מחוץ למשרדי החברה הן תוצאה ישירה של tabbed browsing לא אחראי. לקראת השעה אחת עשרה אני פותח את האתר של 10bis בוחן את האפשרויות להזמנה, מגלגל אותן בראשי, ובינתיים מדלג ל-tab אחר, אולי משאיר איזו תגובה בגלוב, ובינתיים, מבלי משים, עובר לעברית. להזמנת הארוחה אני חוזר לקראת הדדליין של אחת עשרה וחצי, מסמן את המנה המבוקשת, מקיש את הסכום לתשלום (ספרות בלבד, חשוב לזכור), ונדרש להכניס פעם נוספת את הסיסמה, רק עין רגישה במיוחד תשים לב בשלב זה לעובדה שהכוכביות שצצות על המסך הן עבריות ולא לועזיות. חצי שעה מאוחר יותר אני שם לב שהסיסמה שהכנסתי היתה שגויה, אלא שאז כבר מאוחר מידי. לא נורא, בדיוק כך אני מרוויח מקומות חדשים לסקר כאן, כמו המקרה הבא.

סגירת חוב: נו, הבטחתי לדגום גם את השווארמה של 'שו שווארמה' (הרי אסור להתעלם ממנת הדגל של המסעדה). לשמחתי גיליתי אפשרות בחירה בין שני סוגי שווארמה – הודו ופרגיות. רבים הולכים על הגירסה המעורבת, אני הלכתי על ההודו. השעה היתה מוקדמת מספיק כדי שעוד יוותרו לאפות זמינות (25 ש"ח) עם התוספות הקבועות של חומוס, טחינה, כרוב לבן וצ'יפס וחריגה קטנה לטובת חופן נדיב של פטרוזיליה קצוצה. האלמנט המאכזב היחיד היה הלאפה שהיתה מעט יבשה מהצפוי. השווארמה והסלטים היו מוצלחים מאוד, ואליהם התלוותה הפתעה משמחת נוספת בגזרת החמוצים הפעם בדמות פרוסות עבות וכבושות קלות של קולורבי, עוגיות המדלן הפרטיות שלי. גם פרוסות חצילים מטוגנותבשמן עמוק שעוד היו זמינות בשתיים עשרה וחצי היו מוצלחות מאוד.

Related posts:

1. עסקית היי-טק: הקבב של 'שו שווארמה'
2. עסקית היי-טק: רסטו הבשרית
3. עסקית היי-טק: הסושי של בנטו
4. עסקית היי-טק: למה לא אילנ'ס?
5. עסקית היי-טק: עלים ירוקים