קנו לעצמכם

נתחיל מהפרקטיקה: עוד לא מאוחר לערוך בראש את הספירה המתבקשת של המתנות לליל הסדר, ומייד אחרי שתגיעו למספר סופי לסור לחנות הספרים הקרובה לביתכם ולדרוש במפגיע כמספר הזה (ועוד אחד לעצמכם) עותקים של מכתבים מנסיעה מדומה של לאה גולדברג.

גם לו היתה נופלת תקלה קשה בבית הדפוס והספרון הדק הזה היה מגיע לידיי כשכל עמודיו ריקים, גם אז, די היה בכריכה שלו עם חיתוך עץ של תחנת רכבת הומה ובשם הזה מכתבים מנסיעה מדומה כדי להעביר בי צמרמורות של עונג. נסו רגע לגלגל את השם הזה על הלשון, או טוב יותר, להדהד אותו בראשכם. מכתבים, איזו מלה ארכאית ומופלאה, ומייד עולים מול העיניים קסת דיו ונוצת אווז או עט ציפורן, צרור ניירות מצהיבים ועששית. אבל לא סתם במכתבים מדובר אלא במכתבים מנסיעה, והנה העששית כבר מונחת על שולחן קטן בחדר מלון, והיד מנסה לא לרעוד בעודה כותבת כשהרכבת נכנסת לתחנה. רק שבפיתול מבריק אחרון מסתבר שהנסיעה היא מדומה.

אבל למרבה המזל לא נפלה תקלה בבית הדפוס והספרון הדק הזה (119 עמודים קטנים לפני התוספות שבמהדורה החדשה, עוד כ-60 עמודים) גדוש כל כך עד שנדמה שכל עמוד בו מזמן משפט שראוי לצטט ולנצור, ובבואי לבחור אחד כזה אני מתפתה להמשיך איתו הלאה עוד ועוד, גם אם עוד לא קראתי אפילו שלושה פרקים מתוכו.

אז הנה מתוך ההקדמה

שם אהובה של רות עמנואל. היא קוראה לו "אל" מתוך חיבה ו"עמנולינו" לשם קיצור. או להיפך.

ועדיין בהקדמה, רק חצי עמוד אחר כך

בכל נשמה יש אוסף פיתוחי עץ עתיקים, השמורים בה מימי הילדות – תמונות ערי חלום, רחוקות ויקרות. ואחת היא, אם ראה ואם לא ראה האדם את כל הערים האלו אחרי שאסף את פיתוחי העץ בנרתיק נשמתו – אין התמונה משתנה על ידי כך: אין היא קשורה במציאות ובעצם, הרי בשבילנו כל העולם הנו פיתוח עץ פרימיטיבי ולא גדול – ציור עיר דמיונית – כי אלמלא כן, איך יכולנו לשאת בתוכנו את "כל העולם" על פרטיו השונים והרבים?

פיתוחי עץ, ערי חלום, נרתיק נשמתו, וזה, כאמור, רק מתוך ההקדמה.

רוצו לקנות, כבר אמרתי?

2 תגובות ל“קנו לעצמכם”

  1. […] קנו לעצמכם […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting