הבאזז שבין העולמות

אז חשבתי לי – אולי גם אני אכתוב משהו על גוגל באזז. אבל מהר מאוד הבנתי שאת מה שיש לי לכתוב עליו כבר כתבתי לפני קרוב לשנתיים (רק שאז זה היה על גוגל טוק) וחזרתי לצטט (ולהוסיף הבהרות ופרשנות) לפני כמה חודשים כשגוגל החדירו תכונות חברתיות לקורא הרסס שלהם. אתם מוזמנים לחזור ולקרוא את הקטע ההוא*, ולהגביר את הווליום פי עשרה כדי לקבל את התחושה.

אתם, יכולים, במקום לקרוא אותו לראות את ג'ורג' קוסטנזה מגיב לגוגל באזז, מתישהו באמצע שנות התשעים.

זאת הפומביות, טמבל

ובכל זאת, בלי כמה מלים חדשות אי-אפשר. אז כן, יש כמה ליקויים במנגנון הפרטיות של באזז, הם ראויים לתיקון, וסביר להניח שיתוקנו. אבל אני חושד שמי שרוצה לשמור על פרטיות אמיתית באזורים מסויימים של חייו טרח מלכתחילה לנהל אותם דרך חשבון אימייל אחר (בין אם גם הוא בג'ימייל ובין אם לאו). נכון, אחרי כמה תיקונים נקבל מצב כשר לכאורה שבו אנחנו חושפים דרך באזז רק את מה שבכל מקרה רצינו לחשוף. אבל אופן החשיפה יישאר בעייתי. בעייתי מאוד. כי הבעיה האמיתית היא לא הכרסום של הפרטיות אלא הכפייה של הפומביות.

הכרתי פעם מישהי שעבדה ככתבת לילה במקומון. מידי שבוע היתה מספרת באריכות על המועדונים שפקדה ועל הסמים שנטלה. אמא שלה, למשל, ידעה מצויין איפה היא עובדת, בטח גם קראה טור או שניים מתוך גאווה הורית בהתחלה. ואז, מהר מאוד, הבינה שלטובת העמדת הפנים המשפחתית, ראוי שתפסיק לקרוא, רגע לפני שהסקס בשרותים הופך לנושא שיחה הגיוני בארוחה משפחתית.

אנחנו רגילים לשחיקה מתמדת של הפרטיות, יראים מפניה ושמחים בה בערבוביה. אבל עד היום אפשר היה לסמוך על מנגנונים חברתיים שהתגבשו בהדרגה שישמרו קווי גבול שבריריים. ברור שאמא ואבא יעקבו אחרי חשבון הפליקר כדי לראות תמונה חדשה של הנכדים, ובאותה מידה ברור שהם לא יעקבו אחרי הפיד בטוויטר או אחרי השיתוף בקורא הרסס. נכון, לא היה שום מחסום טכנולוגי, אבל ידענו, במידה גבוהה של וודאות אל מי אנחנו מדברים בכל ערוץ חברתי חדש שבחרנו לפתוח לעצמנו.

עד שבא הבאזז.

והגוגל באזזקוקס, צייצתי בטוויטר לא מזמן, היו שואלים "האם התאהבתם אי-פעם בענקית אינטרנט (שלא הייתם צריכים להתאהב בה)?".

* כשרות לעצלני קישורים אני מדביק כאן את הטקסט האמור שוב.

הגוגל טוק שבין העולמות

ביער שבין העולמות משמשות טבעות קסם צהובות וירוקות את דיגורי ואת פולי כדי לצאת ולבוא בין עולמות שונים. עיגולים קטנים, ירוקים וצהובים (ואדומים ואפורים) משמשים אותי בגוגל טוק כדי לקרוע חלונות בין עולמות שונים, בין מישורי קיום שונים שלי. זה מפחיד אותי.

כולנו יודעים שאימייל זה לא באמת אינטרנט, אפילו לא אימייל מבוסס רשת, בעיקר לא אימייל מבוסס רשת. כן, יש איזה אתר שצריך להיכנס אליו, הפרוטוקולים שמתחת הם אותם פרוטוקולים, שרתים מדברים אחד עם השני. אבל אימייל הוא מקום נייטרלי. גם למי שחי באינטרנט האימייל הוא שטח סטרילי שכזה. מצד אחד הכל מתערבב בו, מצד שני, הכל מופרד.

זו לצד זו שוכנות הודעה על תגובה חדשה בדיון, רשימת סמינרים לשבוע הקרוב, ובקשה לאסוף כסף למסיבת הסיום של הגן. וזה בסדר. הן לא נוגעות אחת בשנייה, הן שם כי זה הכי נוח, אפשר לאסוף שברים מכל מישורי הקיום למקום אחד, פונקציונלי ונוח. סטרילי, כבר אמרתי.

אבל הגוגל טוק הארור הזה בא והרס לי הכל. זעזע את תמונת העולם שלי מהיסוד. אני עוד זוכר את הפעם הראשונה. מישהו כתב בבלוג שלו טעות קצת טיפשית, ורציתי להעיר. אבל בלוגלי נפל, ובכל מקרה לא רציתי לכתוב משהו קנטרני בתגובות. אז חיפשתי את האימייל שלו ושלחתי תיקון. אחר כך הוא צץ ברשימת החברים שלי. זה היה מרתיע, אבל סביל. הרי היו שם גם סטודנטים ששאלו אותי אם אפשר להגיש באחור, ואנשים אחרים שפעם גילו שאני מנסה למכור איזה ספר יד שנייה, אז עכשיו היה שם גם מישהו שאני קורא את הבלוג שלו, שהוא קורא את שלי.

אבל ערב אחד, יום או יומיים אחר כך הוא פתאום קפץ מולי, פתח חלון קטן כזה עם “היי” והכל קרס סביבי. לקח לי כמה דקות להחליט לענות, לקח לי עוד כמה דקות להעז. משהו בסיסי בהפרדה שבין מישורי הקיום שלי נשבר.

היום כבר יכול להיות לי חלון שיחה אחד פתוח עם חבר ילדות, וחלון אחר עם מישהו שאני מכיר רק כ-URL, ואני מקבל את זה. קצת בקושי, קצת בחשש, אבל בהבנה, אני מקבל את זה.

אומרים לי שבגוגל לא אוהבים שכפול של טקסט בהרבה מקומות, אז לא נורא שבגוגל לא יאהבו את הפוסט הזה, גם הוא לא אוהב אותם כל כך.

6 תגובות ל“הבאזז שבין העולמות”

  1. יש מנגנון פשוט לפרטיות בבאז, שמורכב משלושה חלקים:
    1. לא להרשות לגוגל לאנדקס את הפרופיל גוגל שלך (יש אפשרות כזאת בדף ה-edit your profile)
    2. לשנות את השם בפרופיל (שהוא עכשיו פרטי) למשהו שלא קשור לשם שלך בכל מקום אחר (אני בחרתי "אלעד" — הם מבקשים שם מלא אבל אין חובה לתת להם)
    3. ולפרסם כל באזז ל"private" — רשימה של חברים שאתה בוחר (רצוי מבין אלה שנרשמו לבאז שלך שאינם ראויים למידור).

    ככה כל מי שסתם עושה לך follow אבל לא שמת אותו ברשימה, יראה פרופיל באזז ריק.

    מה שצריך לקחת בחשבון הוא שאם עשית את כל זה, הבאזזים היחידים שלך שיראו אנשים שלא אישרת במיוחד הם באזזי תגובה שלך על באזזים של אחרים. אז אם ממש רוצים פרטיות מלאה צריך לא להגיב על אף באזז של מישהו אחר. אבל אם השם שלך בפרופיל לא קשור לכלום, אז התגובות האלה יהיו חתומות בשם הזה והפרופיל שלך יראה ריק ולא יכיל מידע, אז יהיה לאף אחד קישור לפרסונת-גוגל האמיתית שלך (ולא יהיה להם את האימייל, את השם, את היוזר ברידר, וכו').

    בעיני זה סביר, והיות ואני לא סובל את טוויטר, זו אלטרנטיבה לא רעה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מצחיק שאני מסכים עם רוב מה שאתה אומר – אבל לא מסכים עם המסקנה. בעיקר כי לא ראיתי שהתייחסת לכך שאפשר לכבות את הכל: את ג'יטוק, את באז – וכל שטות אחרת שגוגל מייצרת (שזה מה שאני עשיתי, וכך אוכל להמשיך להיות אנונימי בתיבות המייל שלי)

    [להגיב לתגובה זו]

  3. הקטע הקלסי הזה מסיינפלד הוא ההמחשה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה ל"הפרדת הרשויות" שאנחנו מבצעים מדי יום באינטרנט. הערבוב של רשת חברתית עם תיבת אימייל הוא טעות חמורה מצדה של גוגל, משהו שהם היו צריכים להבין מראש שיגרום לבעיות פרטיות, אבל לגוגל כנראה לא אכפת כל עוד היא מרוויחה מזה את ההון האנושי שהיא צריכה עבור באזז. בימים האחרונים כבר עברה לי בראש המחשבה לנטוש את ג'ימייל (לא שנפגעתי מהם בפועל, יותר ברמת העקרון), הרי אם מיקרוסופט היו עושים דבר דומה היינו מזדעזעים מכך, אבל כלפי חברות מאגניבות כמו גוגל ואפל אנחנו נוטים להיות יותר סלחניים.

    ניימן,
    אם אתה חושב שעצם זה שכיבית את באזז בממשק של ג'ימייל פתר את בעיות הפרטיות – תחשוב שנית:
    http://bit.ly/cis2dz
    הרבה חושבים כך בטעות, אבל כפי שמוסבר שם זה בכלל לא מספיק. לדעתי אגב זה רק מראה כמה בעית הפרטיות של באזז אכן חמורה, ולא נראה שלגוגל בכלל אכפת מזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. הפוסט הזה מזכיר פוסט ישן של כרמל וייסמן, שעסק בערך באותו הנושא – גבולות הפומביות המדומיינים של כל פלטפורמה ברשת. וזה נכון שלכאורה גם אמא שלי יכולה לקרוא את הבלוג, אבל נכון עוד יותר שהיא לא קוראת אותו דה-פקטו. העובדה שחברה יכולה, כהחלטה עסקית, לשבור את הגבולות הללו למליוני אנשים היא עניין מופרע, ואני לא בטוח שיש לנו, כבני אדם, את הכלים להתמודד אתו.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אלי – כמו ששחר כתב: "אז כן, יש כמה ליקויים במנגנון הפרטיות של באזז, הם ראויים לתיקון, וסביר להניח שיתוקנו.". נדמה לי שכבר היום שמעתי על כמה שינויים בחצי אוזן, אם כי לא התעמקתי. בכל מקרה, גוגל מממממממש לא ידועה בכך שהיא מתעלמת מכאלה בעיות. לא יודע למה החלטת שלא איכפת לחברה מזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. […] כמה ימים רחוקים בפברואר 2010 כולם דיברו על גוגל באזז (גם אני, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting