אמן הציוץ הקצר (סיפור)* – חלק א'

"לילה טוב טוויטר" הוא מקליד בזהירות, בשתי אצבעות, שעתיים מוקדם יותר מבכל לילה, בקבוק השנאפס המתרוקן שלצידו עשה את שלו, והוא יודע ששגיאות ההקלדה תבואנה עכשיו אם לא ימהר לפרוש, "אל תצייצו שום דבר שנון מידי עד שאחזור" ושוב הקישור הקבוע להופעה של פופלקס באולפן להיט בראש, 1986.

 

שוב הוא מהרהר, כמו בכל לילה, בהתעקשות הזו של אברי גלעד הצעיר, להזכיר את אייל לינור, עשרים שנים לפני שיחבור לאחותו כנציגי השמרנות החדשה, בלעג גלוי וכואב להבטחה שצפנו אז עבור הנער שישב מול הטלוויזיה, קרא ב"כותרת ראשית".

הוא מניח יד על צווארו של ביז, פורע את שערו בליטוף , היד השנייה שולה את קופסת הכדורים מהמגירה. הרופא, הוא יודע, יתפלץ אם יראה אותו בולע את הכדור שלפני השינה עם שוט קפוא של שנאפס. אבל זה לא קורה הרבה, ובפורומים כבר קיבל את כל ההרגעות שנדרשו לו.

הוא גורר את עצמו למיטה, מוותר על צחצוח שיניים, מוותר על החלפת הבגדים, הרי לא יצא מהבית היום, כל היום. קופסת הכדורים מונחת פתוחה על השולחן, לצד המחשב, מאשימה, ואף על פי כן אינו יכול להתנתק מהמזרון. הוא נרדם בין פיסות שנינות של 140 תווים שממשיכות לרוץ בראשו, מקווה לזכור אותן בבוקר.

את ההנגאובר הרצחני שניחש מחליף בבוקר רמז קל לבחילה, אולי הוא שותה יותר ממה שנעים לו לחשוב, אולי באמת הגזים. אין לו לאן לקום, מהלימודים פרש לפני שנתיים, מהעבודה האחרונה לפני שמונה חודשים, אבל הסדין והכרית ספוגי זיעה, מזכירים לו שלא הוחלפו מאז שאמו שלחה את המנקה שלה. לפני כמה זמן זה היה? שלושה שבועות? אולי יותר.

בסופו של דבר זה הריח שמוציא אותו מהמיטה. מבט אחד אל השידה והקולות שחשב שדמיין בלילה מקבלים משמעות מדאיגה. כדור בודד מונח לצד המחשב. את הקופסא הוא מוצא למרגלות המיטה, סימני הלעיסה של ביז בפלסטיק המעוות. הוא רץ בבהלה לסלון. ביז קופץ אליו, מלקק אותו בחיבה, נראה שהוא בסדר, שאריות של קיא קרוש על אפו. לוקח לו עוד כמה דקות למצוא את שאר הכדורים, צפים, מעוכלים חלקית בשלולית קיא בין המיטה לבין ערימת הכבסים שהצטברה מאז הביקור ההוא.

הוא מודה לאל על הכדור הבודד, בולע אותו במעט מי ברז. אין לו ברירה עכשיו, יהיה חייב לצאת מהבית, מתקשר לקופת חולים. "אני צריך לחדש מרשם, דחוף" הוא מבקש "איך אני שונא ימים כאלה".

על המסך הוא רואה מאה שלושים ושבעה ציוצים שמחכים לו מהלילה. הם ייאלצו לחכות בסבלנות.

* כותרת אלטנטיבית לסיפור הזה היתה "יש לך את זה! אנפלאגד". הכותרת הנוכחית היא, כמובן, מחווה לאמן הסיפור הקצר של מאיה ערד, מחווה שטיבה המדוייק, אני מנחש עוד יתברר לי תוך כדי כתיבה.

26 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר (סיפור)* – חלק א'”

  1. רק 137 ציוצים? הוא כנראה עוקב רק אחרי ישראלים.

    חוץ מזה, הזכרת לי את מה שריקי כהן כתבה לא מזמן ב"אמהות אובדות", על האמא שהבן שלה טבע בבריכה והיא רצה לספר על זה בטוויטר.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אי אפשר לומר שאין לחייו כל משמעות :)

    [להגיב לתגובה זו]

  3. "עוד יתברר לי תוך כדי כתיבה." – ובעברית: חכו, חכו, עוד יהיו חמישה פרקים שיתארכו איכשהו לעשרה. איזה יופי.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. וואו. אייל לינור. חשבתי שהמצאתי אותו. לא שמעתי את השם הזה מאז 1994 או משהו.
    יופי של חלק א'.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני חושב שעשית כאן אידיאליזציה (יותר נכון אנטי-אידיאליזציה) לדמות של הגיבור. הוא אמור להיות ארכיטיפ או דמות ממשית?

    [להגיב לתגובה זו]

  6. […] לחלק א' […]

  7. […] הקודמים: א' […]

  8. […] אנשים שלא ממש מכירים את טוויטר ואת מה שבאמת מתרחש שם אוהבים תמיד לצחוק על טוויטר ולתאר אותו כמדיום חסר כל מודעות עצמית. הסטריאוטיפ המקובל של הטוויטריסט המצוי הוא של אדם שמתייחס ברצינות תהומית לטוויטר ומשתמש בו בכל עת כדי לדווח באובססיביות לאלפי העוקבים שלו על כל פעולה מינורית וחסרת משמעות שהוא מבצע בשגרת היום יום שלו. אבל האמת היא שבניגוד לדימוי המוטעה הזה יש למעשה הרבה מאוד הומור ובעיקר הומור עצמי בטוויטר, ועל הנושא הזה אני רוצה לכתוב כעת כמה שורות (תיאור קצת שונה של התופעה הזאת הזה מזווית יותר אישית ניתן למצוא בסדרת הפוסטים החדשה של שחר על אומן הציוץ הקצר). […]

  9. […] הקודמים: א' ב', […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', […]

  11. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', […]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', […]

  13. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', […]

  14. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', […]

  15. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', […]

  16. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', […]

  17. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', […]

  18. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, […]

  19. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, […]

  20. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  21. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  22. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  23. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  24. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  25. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  26. […] המשט; מלחמות ההסברה בטוויטר; הפרישה מציוץ פעיל של אמן הציוץ הקצר בכבודו ובעצמו; הרהורים שעלו בי בעקבות זאת על מה בעצם […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting