אקלקטיקה אהובתי*
9 באפר', 2010
אני מסתכל עכשיו על השבוע האחרון בבלוג הזה, שהיה שבוע פעיל למדי. ארבעה פוסטים.
אני מסתכל על השבוע הזה ושמח להודות שאני מרוצה ממנו, גאה בו אפילו.
הוא מתחיל בפוסט אווירתי שבמרכזו מתיחת ביקורת על התרבות שאנחנו חיים בה, ממשיך בפוסט של הרהורי הורות, חותך בחדות לפוסט פוליטי על הפרשה שהעסיקה את כולם, ואז נסגר בפוסט אורח במסגרת הסיפור בהמשכים שמתגלגל כאן כבר לא מעט זמן.
וכשאני חושב על הפוסטים שמחכים להיכתב בקרוב: אחד טלוויזיוני על העונה האחרונה של "אבודים" ואחר שייתן את האות להתעוררות מחודשת, אולי, של המדריך המפוכח לתלמידי מחקר, אני מרוצה אף יותר.
הבלוג הזה נולד עם כוונה להיות ממוקד, יחסית לפחות, ועם כוונה נוספת, פחות מובהקת, לא להיות בלוג אישי. בשני הסעיפים האלה נרשם כשלון חרוץ. כמה אני שמח שנרשם כשלון כזה.
כמה אני שמח ביצור האקלקטי שצמח כאן בלי שממש התכוונתי. כמה מוזר לי לחשוב על האופן שבו דמיינתי אותו לפני שלוש שנים פחות או יותר.
סתם, שתדעו.
* הכותרת, למי שאינו מכיר, היא שמו של הבלוג האקלקטי (תודו שהופתעתם) והמשמח של אבנר קשתן.
Related posts:
9 באפריל, 2010 בשעה 13:39
אני שמח שנמלטת מהקללה הסינית העתיקה: "הזהר בדברים שאותם אתה מבקש, שמא הם אכן יתגשמו".
[להגיב לתגובה זו]
9 באפריל, 2010 בשעה 14:03
בלוגים ממוקדים טובים רק למומחי מדיה חברתית. אנחנו אוהבים אותך ככה.
[להגיב לתגובה זו]
9 באפריל, 2010 בשעה 17:11
כמה כיף לנו שלא זנחת אותנו לגמרי לטובת הציוצים! הייתה תקופה קצרה שבה כבר חששתי…
וכפולה ומכופלת שמחתי למקרא שובו של "המדריך המפוכח"! עוד קצת ותקבל פניה רשמית עם הצעה להדפסה והפצה שיטתית במסדרונות שנקר-קפלון …
[להגיב לתגובה זו]