מן הון להון

יש בזמן האחרון דיבור חזק מאוד על בורדייה בסביבה. זה כיף. במיוחד אם אני זוכר שגם אני הייתי פעם בדרך. אבל רק כמעט.

בשיאו של התהליך האישי שלי העברתי הרצאה בורדיינית על ה-KLF (לשרוף מיליון ליש"ט בשטרות כדי להמיר הון סימבולי משדה המוזיקה הפופולרית לשדה האמנות המכובדת, תודו שזה מסחרר). אחר כך הגיע הקיץ, ובכל יום מחדש נמצאה סיבה לא לשבת ולתרגם את ההרצאה ההיא לכדי עבודה סמינריונית של ממש, ואז התחיל עוד סמסטר, ופתאום האנשים שישבו לידי הצליחו לעצבן אותי במידה שגרמה לי לחזור בריצה לשדות אלקטרומגנטיים.

בורדייה, יש לו את זה! אין ספק. אבל כל הדיבור הזה מעלה בי הרהור כפירה אחד לפחות, שמתקשר לכל מיני דברים שנכתבו כאן בעבר ולפרויקט נרחב שעוד ייכתב כאן בעתיד.

אין לי מושג מה הניע את בורדייה לבחור במונח "שדה". אני יודע שחלק מחסידיו לפחות מנסים להלביש את הבחירה הזו באצטלה מדעית, למתוח אנלוגיות, ברמה כזו או אחרת של הצלחה, בין השדות של בורדייה לבין השדות שעליהם אני גדלתי – השדה הגרבטיציוני, השדה האלקטרומגנטי, כאלה.

ואז עולה בי שאלה – כי אם בורדייה אכן יצא מתוך רצון, גם אם לא מפורש, להקביל בין פעילות אנושית לבין השדות האלה ראוי היה לאמץ גם מינוחים אחרים. את המהות החמקמקה אחריה רודפים השחקנים בכל שדה אפשר היה לכנות אנרגיה סימבולית, או כוח סימבולי, ובכך להרחיב את גבולות האנלוגיה ולקבל ביטוי אוניברסלי. אבל לא כך בחר בורדייה.

השחקנים בשדה, כך בורדייה, רצים אחרי "הון סימבולי". אחר כך אפשר לדבר על הקושי, לעתים חוסר האפשרות המוחלט, להמיר הון שנצבר בשדה אחד להון בשדה חדש.

משהו מטריד במינוח הזה. בבחירה השקולה, האובייקטיבית לכאורה, לכנות את אותה מהות דווקא בשם הון. כי הבחירה הזו מעוררת חשד. הבחירה הזו, שמערבת בחדות בין מושג השדה המדעי לבין מושג ההון הכלכלי חושפת את אחת החולשות הבסיסיות שלנו כחברה.

דווקא בבואו לנתח, באופן מבריק כדאי לזכור, את המורכבות הגדולה של מבני הכוח בחברה האנושית, אולי בהיסח דעת (ואולי לא, ההיכרות שלי עם כתבי בורדייה מצומצמת מכדי שאדע) נופל בורדייה במלכודת הכלכלית הגדולה.

כי ההון, במובנו המילוני, הכלכלי, ככסף, הוא שרירותי בדיוק כמו "ההון הסימבולי" של שדה הספרות או של שדה הבלוגוספירה. כשבורדייה, ובעקבותיו כולנו, מקבלים אותו כדימוי הולם לדינמיקה של כל שדה פעילות אנושית אנחנו בעצם נכנעים להאחדה מסוכנת ומיותרת של כל הפעילויות האלה. מקבלים על עצמנו מציאות שבה הכלכלי הוא מדעי ואובייקטיבי, המשל ההולם לכל נמשל אנושי.

רע לי עם זה.

זו גם, באופן מעט מתחמק ומאוד מעורפל, הביקורת העיקרית שלי על קריאות פופולריות מהעת האחרונה לחינוך פיננסי.

יום יבוא ואהיה יותר מפורט.

בעניין דומה: אתם מוזמנים לקרוא את רואה שחורות מפוצץ את חגיגות ה"מהפך" בין אפל למיקרוסופט.

18 תגובות ל“מן הון להון”

  1. לגבי המושג שדה אני חושב שזה די ברור שהכוונה המקורית של בורדייה היא בהחלט לא לקשר למושגים שונים מתחום המדע המדויק כמו שדה אלקטרומגנטי (אני חייב להודות שזו הפעם הראשונה ששמעתי על האנלוגיה הזאת), אלא מדובר בסך הכל במושג הידוע והמקובל "Field" שרבים משתמשים בו כדי לתאר את שדה הספרות, שדה הכלכלה וכו'.

    אגב באמת שמתי לב שרק בעברית אנשים שונים נתקלים בבעייתיות לאמץ מושגים תיאורטים כמו "שדה" ו"שיח" (Discourse) שאוטומטית מתקשרים אלינו משום מה לעולם החקלאות, או כמו במקרה הזה לעולם הפיזיקה – בעוד שבחו"ל הם מקובלים למדי גם מחוץ לדיונים תיאורטיים (במילים אחרות, זה לא נתפס כפלצני להשתמש במילים הללו…).

    בכל מקרה לגבי הדמיון בין ההגיון הפנימי של השדות השונים ובין תחום הכלכלה, חשוב לזכור שאצל בורדייה (בניגוד גמור למרקס) הכוונה היא בהחלט לא לטעון שההגיון הכלכלי הטהור הוא זה שמניע את השדות השונים (או במילים פשוטות, הרדיפה אחר הכסף נמצאת מאחורי כל פעילות אנושית) אלא שאותו הגיון כללי ומופשט שפועל מאחורי תחום הכלכלה הוא אותו הגיון שעומד מאחורי שדות שונים. אבל בהחלט אין זאת אומרת שההגיון הכלכלי הפשוט הוא זה שנמצא בבסיס של כל שדה, ולכן למשל הדוגמה המפורסמת של בורדייה לגבי שדה הספרות בצרפת שבו הצלחה כלכלית של ספר דווקא עלולה לפגום בערך הספרותי שלו בתוך אותו שדה.

    הנקודה היא שההון (במובן הכלכלי הפשוט של המילה) הוא כנראה לא כל כך שרירותי כפי שאנחנו אוהבים לפעמים לחשוב. הוא בוודאי שרירותי במובן הפשטני של המילה שבו שטר של עשרה שקלים הוא "בסך הכל חתיכת נייר" ומטבע של דולר הוא "בסך הכל גוש מתכת" אבל מארג יחסי הכוחות שעומד בבסיס של כל מערכת כלכלית כנראה לא כל כך זר לרוח שלנו (עובדה שהוא מתקיים במשך דורות כל כך רבים בקרב תרבויות כל כך רבות).

    שיטות כלכליות שונות אמנם באות והולכות במהלך ההיסטוריה (בעבר הרחוק למשל לא היה שימוש במטבעות אבל היה שימוש בשיטת החליפין), אבל ההגיון שמאחורי כל השיטות הללו כנראה מתבסס על כך שבסופו של דבר בני אדם הם יצורים תאבי כוח, וכוח – למרות שהוא מושג מופשט – הוא בכל זאת משהו שיכול לבוא לידי ביטוי גם בצורה מוחשית שאותה אפשר לצבור, לסחור, להמיר בצורות אחרות של הון וכו'.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אלי: בי נשבעתי ששמעתי את הטענה בדבר ההקבלה לשדות בפיזיקה ממישהו שלימד אותי בורדייה. לצערי (או לשמחתי) איני זוכר מי.
    לא טענתי שבורדייה מכפיף את כל השדות לכלכלה, ברור לחלוטין שלא. מה שטענתי הוא שהבחירה להשתמש בהון כדימוי מסמלת משהו – מעין הפנמה של זה שהכלכלי, ולא סתם הכלכלי, אלא הכלכלי כפי שאנחנו מכירים אותו היום, הוא המשל המוצלח לכל שדה של פעילות אנושית. אני חושב שהוא אפילו לא משל טוב לעצמו.
    כלכלה תמיד תתקיים, אין ספק, אבל כלכלה היא לא בהכרח מילה נרדפת להון ולקיומו של שוק הון. קשה לנו מאוד לדמיין אפשרויות אחרות, אבל היו כאלה, והרבה מהן, לאורך ההיסטוריה האנושית.
    אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. ברור לי שלא המצאת את האנלוגיה הזאת וגם לא טענתי את זה (אני הרי מבין שאם לא שמעתי על משהו זה לא אומר שהוא לא קיים), רק התכוונתי שאני לא חושב שיש משהו בעייתי מבחינה מהותית במושג שדה ושהבחירה של בורדייה במושג הזה לא אמורה להכשיל אותנו לחשוב שבורדייה באמת התכוון לכך. יכול להיות שיש אנשים שחושבים כך לגבי המושג שדה אלקטרומגנטי, אבל הם כנראה פשוט לא מבינים את בורדייה.

    לגבי השאלה האם ההון במובן הפשוט שלו תמיד היה קיים או לא, אנחנו שוב חוזרים כאן למרקס (שאת חלק מהטענות שלו לגבי ההיסטוריה אני לא מקבל ואני חושב שאפילו בקרב המרקסיסטים הנלהבים ביותר כיום מעט מאוד מקבלים), אבל חשוב לי להדגיש שאני לא מתכוון לכך שצורה כלכלית כזאת או אחרת תמיד הייתה קיימת בקרב בני האדם, אלא אני מדבר על המציאות שבה יש חזקים ויש חלשים, החזקים הם בעלי העצמה והחלשים הם חסרי העוצמה, יש תחרות אין סופית שבה יש מנצחים ויש מפסידים. היסטורית אני חושב שהמציאות הזאת תמיד הייתה קיימת, וגם כיום היא קיימת בכל שדה ושדה, בין אם מדובר בעולם הכלכלה העולמית, בשדה הספרות האמריקאית העכשווית, בבלוגוספירה הישראלית או בעולם האופנה הפריזאי (ואם זה טוב או רע זאת שאלה אחרת, אבל אנחנו הרי לא יכולים לפרש את ההיסטוריה ואת מצב הקיום האנושי לפי הקריטריון הזה).

    אני חושב שהבחירה להשתמש דווקא במושגים מעולם הכלכלה נובעת מכך שבעולם הזה החוקים של השדה פשוט באים לידי ביטוי בצורה הכי פשוטה והכי נגלית. לכולנו ברור ומובן שיש כסף, שאפשר לצבור כסף, לחסוך אותו בבנק, שלמי שיש יותר כסף יש יותר עוצמה מאשר למי שיש פחות כסף, שאפשר להמיר שקלים בדולרים, לקנות סחורה באמצעות הכסף, שאנשים נלחמים על כסף וכו' וכו'.

    כשאנחנו מדברים על שדות אחרים כמו למשל שדה הספרות קשה לנו לראות את זה במבט ראשוני ולכן דווקא השימוש בדוגמה של עולם הכלכלה הוא כל כך יעיל מפני שאז אנחנו רואים איך ההתנהגות האנושית בתחומים שונים שלפעמים נראים כל כך מנותקים מכל שיקול חיצוני של רדיפה אחרי כוח – כמו למשל הדת או האומנות – נגועים למעשה באותם חליים בדיוק.

    אני מבין כמובן את הבעייתיות שאתה מציין בפוסט לגבי השימוש הזה במושגים מהעולם הפיננסי, אבל אני חושב שלא מדובר בהכרח בכשל מסוים בתיאוריה של בורדייה אלא אם כבר בכשל מסוים במצב הקיום האנושי.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אלי: יש לי בעיה קשה עם האמירה שלך על 'מציאות שבה יש חזקים ויש חלשים, החזקים הם בעלי העצמה והחלשים הם חסרי העוצמה, יש תחרות אין סופית שבה יש מנצחים ויש מפסידים'.
    נכון שאפשר לפרש ככה כל סיטואציה כלכלית אי פעם בהיסטוריה. אבל הניתוח הזה הוא ממש לא מחוייב המציאות – למעשה, מרקס היה הראשון שאשכרה עשה ניתוח כזה. אפשר להבין כל סיטואציה כלכלית לא רק כתחרות, אלא גם כשיתוף פעולה, למשל – הכל שאלה של פרספקטיבה.
    כלומר, הנטייה שלנו (גם שלי, כמובן) לפרש סיטואציות כלכליות כסיטואציות של ניצול ושליטה, היא נטייה של הקפיטליזם המאוחר, ולא איזה מוסכמה שתקפה תמיד.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. פחות או יותר מה שאלי אמר. אוסיף רק שאצל בורדייה הון, גם סימבולי, אכן מתנהג כהון כלכלי. וזה לא רק בגלל שאנשים רודפים אחריו, אלא גם בגלל שהוא עונה לכללים של היצע, ביקוש ואינפלציה. דוגמא טובה היא החינוך. כאשר השיתו את חוק חינוך חובה בצרפת, וחינוך נעשה זמין לכל שכבות האוכלוסיה, התקווה היתה לשפר את הניידות המעמדית. אבל זה לא עבד, משום שנוצרה אינפלציה של תארים. אם לכולם יש 12 שנות בית ספר, אז 12 שנות בית ספר אינן יכולות לבדל אותך עוד. וכך, בני האיכרים המשיכו לעבוד כאיכרים, והם פשוט דחו את תחילת עבודתם בכמה שנים.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. נדב, ראשית מה שטענתי לא נאמר מתוך נימה פאטאליסטית, כלומר אני לא מתכוון לכך שמדובר במצב שהוא מחויב המציאות ושאי אפשר להמלט ממנו, אני רק מתכוון לומר שהנטיה האנושית במשך רוב ההיסטוריה אכן הייתה כך ושהמאבקים האלו פשוט לבשו צורות שונות (אבל זה לא אומר שיחידים לא יכולים להמנע מכך או שזה לא יוכל להשתנות בעתיד).
    שנית, אני מסכים שמאבקים הם לא בהכרח אלימים באופיים. מאבקים יכולים ללבוש צורות שונות ולפעמים דווקא להוביל לתוצאות חיוביות לשני הצדדים ולהחשב כסוג של שיתוף פעולה (כמו למשל במובן של "קנאת סופרים תרבה חכמה").

    [להגיב לתגובה זו]

  7. מה שנדב אמר.

    התפיסה שהכלכלה היא כח טבע היא המצאה אנושית די חדשה בסך הכל. אנחנו מתרגמים הכל למונחים כלכליים באופן אינסטיקטיבי, כבר כמעט בלתי אפשרי לתפוס את העולם מחוץ למונחים כלכליים. אבל זה תרגיל מחשבתי מעניין לנסות לעשות זאת. אני לא ממש מסוגל, אבל אני יכול לזהות את האפשרות בזוית העין.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. מרגוליס, הטענה שהכלכלה היא המצאה חדשה יחסית היא מיסקונספציה מאוד רווחת (אולי בגלל דבריו המפורסמים של מרקס על המעבר מהפיאודליזם לעת המודרנית). אבל זאת טעות גמורה מבחינה היסטורית. גם אם במשך תקופה מסוימת בימי הביניים באזורים מסוים באירופה לא הייתה מערכת כלכלית במובן שאנחנו מכירים, זה לא אומר שבאזורים אחרים באותה תקופה, ויותר חשוב מכך בתקופות קדומות יותר לימי הביניים, לא היו שיטות כלכליות שונות. מערכות כלכליות מפותחות היו אכן קיימות כבר בעולם העתיק אצל השומרים, המצרים וכו', בין אם זה נוגע לשימוש במטבעות, שטרי חוב, הלוואות, חוקים ודינים בנוגע לשימוש בכסף וכיו"ב.

    חשוב להדגיש שאף אחד לא טוען שמדובר בכוח טבע (בוודאי לא בורדייה), אבל גם אם מדובר בהמצאה אנושית אין זאת אומרת שמדובר בתופעה קונטינגנטית לחלוטין, ובוודאי שלא מדובר על תופעה היסטורית חדשה אלא על משהו שהיה קיים מאז ימיה הראשונים של הציוויליזציה האנושית. כאשר תופעה אנושית כלשהי מתמידה במשך כמעט חמשת אלפים שנה, קשה להתייחס אליה בקלות ראש (ושוב, לא מדובר בהכרח בכוח טבע או במשהו שלא ניתן לשנות, אבל יחד עם זאת גם לא מדובר במשהו מקרי וחסר ביסוס שיכול להשתנות בקלות).

    [להגיב לתגובה זו]

  9. גם חמשת אלפים שנה זו המצאה יחסית חדשה במונחים של אבולוציה. אנחנו שוב חוזרים לעידן החקלאי. היתה תרבות אנושית לפני זה. האם היתה לה "כלכלה"? האם העובדה שהמהפכה החקלאית יצרה גם שיטה כלכלית מעידה על ההכרח של שיטה כזו? ושוב, כמו שנדב ביקש לטעון – האם זה לא בסופו של דבר עניין של פרספקטיבה? אם תנסה לתאר את המציאות אחרת, אולי התוצרים יהיו אחרים.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. אני לא חושב שיש ויכוח שהכלים והמונחים של הכלכלה יכולים לתאר פעילות אנושית עוד מתקופת הברונזה, בערך. אם יש עדויות למסחר אפשר לדבר על היצע וביקוש וכל הטררם הזה. אני חושב שהטענה היא שבעידן המודרני (תופעה שמתחילה בערך מסוף ימי הביניים ומתעצמת) יש אלמנט חדש והוא בדיוק *ההון*. הקפיטליסט, במובן אליו מתייחס מרקס (לא קראתי) במובנו כ-"בעל הון" הוא תופעה חדשה (לפחות בהיקפים שלה). אצל הקפיטליסט אמצעי היצור הוא לא ברגים או שדות או ספינות אלא ההון עצמו. הוא משתמש בכסף כדי לייצר עוד כסף במובן של השקעתו בהגדלת הייצור (זה באופן הקלאסי, מאז דברים השתנו). כך הקפיטליסט מנותק מהיצור עצמו, ועבורו בין אם המפעל מייצר מכונות טוויה או תה זה לא באמת משנה.
    האציל הימי בינימי כמובן היה "בעל הון" במובן הפשוט שהיו בבעלותו שדות שעובדו על ידי אריסים (למרות שגם מונח הבעלות הוא קצת שונה – הוא היה בעל שליטה, בחסדי מערכת חברתית מסוימת). אבל אני לא חושב שאציל היה מנסה להשתלט באמצעות כסף או התבואה שלו על שדות של אציל אחר כדי להגדיל את התפוקה שלו.
    מאז דברים השתנו והתפתחו, ונהיו יותר מורכבים ויותר סבוכים. שוקי ההון כבר מאפשרים ניתוק כמעט-מוחלט בין הייצור במובנו הקלאסי לבין הפעילות הכלכלית. כשדנקנר לווה מיליארדים כדי להשקיע בבנק שוויצרי ואחרי זמן מה מוכר את המניות לא ברור כל כך (לפחות לי) איזה תהליך ייצור הניב את הרווח שלו. אפשר אולי לעקוב אחרי תזרים ההון ולקשור אותו למימושים כאלו ואחרים, וכמובן שאפשר פשוט להגיד שהשוק תמחר את המניה כך וכך, ולכן זה הערך האמיתי שלה, אבל הדברים מתחילים להיות יותר נזילים (no pun intended).
    דנקנר כמובן לא משתמש במיליארדים שהוא לווה כדי לקנות לעצמו עוד מכונית, אלא הוא משתמש בהם ככלי ייצור. רק שבעולם הכלכלי של היום אני לא בטוח מה הוא מייצר.
    וזה עוד לפני שדיברנו על החברות שעסקיהן מבוססים על קניית ומכירת מניות במרווחים של עשיריות שניה.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. ונזכרתי בעוד משהו: לאחרונה הכרתי את הבלוג "אבטלה סמויה" ואני די נהנה. אולי כדאי לשאול מישהו שם לחוות דעה.

    [להגיב לתגובה זו]

  12. אלי: 'המאבקים תפסו צורות שונות' היא בדיוק הנקודה. הצורות השונות הן בדיוק מה שאנחנו מדברים עליו כאן.

    אם אנחנו מדברים על הכלכלה במובן שאליו כיוונה המטפורה הבורדיאנית – כלומר, כשדה שבו יש דבר אחד שכולם מנסים להשיג, וברגע שיש לך מהדבר הזה אתה יכול לייצר עוד ממנו – ברור שהכלכלה לא נתפסה ככה לפני המאה ה-18 לכל המוקדם (ע"ע ההערה המצויינת של יובל).
    כמובן שאנחנו יכולים לנתח ככה כלכלות קודמות – ואנחנו גם עושים את זה, וזה מאוד אפקטיבי לצרכים מסויימים. אבל כשאנחנו מדברים על הקיום של הון כסימבול, אי אפשר להגיד שזה משהו אוניברסלי.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. אני באמת ובתמים מרוצה מהדיון שהתפתח כאן. רק שאתמול כשרציתי להגיב כאן בעצמי איבדתי קרו כל מיני דברים שהרסו לי את התכניות. שלא לדבר על הוידוי שלי מהעת האחרונה לפיו הכתיבה של סיפורת שיתקה כמעט לחלוטין את היכולת שלי להגיב בבלוגים. במידה רבה הפוסט הזה נכתב כנסיון להתמודד עם מחסום הכתיבה שבא עם סופו של הסיפור.
    ובכל זאת.
    איתמר: אם ההון הסימבולי של בורדייה אכן מתנהג כמו הון כלכלי הרי שאני מתחזק בטענתי המקורית. לא כל פעילות אנושית מתנהגת בכפוף לדינמיקה של שוק ההון (רבאק אפילו חלק ניכר מהפעילךות הכלכלית לא מתנהגת ככה) ולכן הנסיון למדל שדות פעילות שונים כל כך זה מזה דווקא באמצעות אנלוגיה להון ממש מרתיחה אותי.
    אלי: אני חושב שקיבלת ממרגוליס, נדב ויובל תשובות שמייצגות פחות או יותר את כל מה שהיה לי להגיד בנושא בשלב זה.
    ועוד הערה: ההפניה שלי לפוסט של רואה שחורות היא קריטית בנסיון להבין (גם עבורי) מה מפריע לי כל כך. שימו לב לאופן שבו העיתונות (מכל מיני סיבות שאפשר לנתח) חגגה את המהפך בין מיקרוסופט לבין אפל. החגיגה הזו, כפי שמראה ר"ש מתמקדת באופן אחד, מאוד מצומצם, להסתכל על הדברים. השווי לפיו חברה נסחרת בבורסה. יש כל כך הרבה דרכים אחרות, כלכליות לא פחות, לנתח בהן את המצב, ועדיין, מרגע שהפכנו את ההון ואת הכלכלה למלים נרדפות כמעט הדרך הזו הופכת לאפשרות המרכזית, כמעט היחידה, להסתכל על הדברים. אז לא די בכך שאת כל הראייה הכלכלית הכפפנו לזווית הסתכלות אחת, בא בורדייה ומציע לקחת את הראייה הפשטנית הזו של הכלכלה ולהחיל אותה על תחומים שונים לחלוטין.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. שחר – אני חושב שיש משהו אפילו יותר ביזארי בהצמדות הזו למספר שנקרא "שווי השוק". הרי ה-40 מיליארד דולר האלה לא קיימים בשום מקום באמת. לקחו את מחזור המסחר האחרון (שאני מניח שבמניה כמו של אפל הוא יחסית ער ורחב), הכפילו את מחיר המניה שהיתה בו במספר המניות שיש (שרובן לא השתתף במחזור המסחר, וחלקן אפילו לא סחירות) וקיבלו מספר. הרי אם ננסה "לממש" את כל ה-40 מיליארד דולר תהיה מפולת, ואם מחר חברה אחרת תרצה להשתלט על אפל אז גם המחיר ישמש רק כגורם נוסף בשקלול המחיר. יש משמעות לשינוי היום-יומי, ולשינוי על פני זמן, ואני מניח שיש משמעות לגרף שמראה – מנקודת מוצא משותפת – איזו מניה צברה יותר ערך (גם כאן, כמובן, כל השאלות של ר"ש לגבי המשמעות המדויקת שאפשר לתת למגמות של השוק תקפות). אבל דווקא למכפלה של שני הגדלים הללו אני מתקשה לתת משמעות עמוקה במיוחד.

    [להגיב לתגובה זו]

  15. […] אבנר קשתן בשפה עברית (זכרון ישן, שעלה עכשיו בהשראת שחר) אני אוהב תכניתנים, מהנדסים, שבאים אלי לחברה. הם תמיד […]

  16. איך שאני רואה את זה, תפיסה רלטיביסטית ששוללת את המוחלטות של כל ערך באשר הוא, מחייבת למעשה התייחסות אל הערכים כאל סחורות ("הון") שהן interchangeable.

    וכשכל ערך הוא סחורה, הדבר היחיד שנותר בעל ערך הוא סחורות.

    וכך, למעשה, הפוסט-מודרניזם משרת את המטריאליזם הצרכני.

    הפ"מ פירק את המדינה, הוציא את הערכים לתחרות בשוק החופשי, ובעצם פינה את הדרך לשלטון התאגידים וההון.

    (עוד לא הבנתי מספיק את בורדייה כדי להגיד אם התגובה הזאת קשורה, אבל הפוסט הזה הזכיר לי מאמר מכונן מסוג אאוריקה! שכתבתי פעם באוניברסיטה, אז במקום לצטט ממנו באריכות תמצתתי את עיקרי הדברים.)

    [להגיב לתגובה זו]

  17. קצת באיחור – על הקשר בין "שדות" לשדה אלקטרומגנטי. הוא משתמש בשדה כמטאפורה למקום בו יש כחות נסתרים הפועלים על מי שנמצא בתוכם, אבל רק על מי שהם יכולים לפעול. עד כמה שאני זוכר, בורדייה בעצמו מדבר על כאלה שיכולים להשפיע, ואחרים ש"מסתדרים כפרורי ברזל"
    זוהי מטאפורה, לא צריך למתוח אותה יותר מדי או לנסות לחלץ משוואות מ"שאלות בסוציולוגיה".

    [להגיב לתגובה זו]

  18. […] הבלוג תודעה כוזבת – כאן […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting