סחי ורפש

מסיבה כלשהי, שראוי אולי לחשוב עליה, הפוסט הזה הוא אחד הפופולריים בדברי ימי הבלוג. אני לא ממש מרוצה מזה, אבל אני משער שמה שגרם לי לדון בבלוג הסחים גורם גם לרבים אחרים להתעניין בו. אם כבר הגעתם לכאן אתם מוזמנים להציץ בבלוג החדש שפתחתי באותו הקשר: צחים. הם בכל מקום.

מישהו, לא ברור מי, פתח לא מזמן בלוג מטופש משהו בשם "סחים, הם בכל מקום". בטוויטר לפחות נדמה שיש באזז חיובי סביב המיזם החדש.

לא רק שלא ברור לי למה. אני חייב לציין שבכל פעם שאני נכנס לבלוג הזה אני מוצא את עצמי כועס, ובמידה רבה גם מאוכזב.

מאוכזב מהידיעה שלא מעט אנשים שאני מכיר חושבים שהמקום הזה מצחיק. מאוכזב מהתשובות האפשריות לשאלה מה זה אומר על האנשים האלה, מה זה אומר עליי.

אני במלכוד כמובן, כי האנשים האלה, הם הרי יודעים יותר טוב ממני. הם יידעו לקחת את התגובה שלי ולצחוק עליה. הם יידעו להסביר שאני סחי, כמו חברי פורום מוזיקה ישראלית בווינט, ולכן לא מבין בכלל מה זה סחי, ובשמה של איזו תת-תרבות חתרנית הם באים להלעיג על חבורת צעירים שקופצים למים בסחנה.

בטוויטר התנהל איזה דיון מרוסק ומסועף (ככה מתנהלים דיונים בטוויטר) בשאלה "מיהו סחי?" המסקנה, כך נדמה, היתה שסחי אמנם נולד כדי לתאר את מי שאינו צורך סמים (בין אם כדרך חיים ובין אם ברגע נתון) אבל באותה תת-תרבות חמקמקה שצוחקת אל מול תמונות של נערות שמשחזרות את עמידת המלאכיות של צ'ארלי מול המצלמה "סחי" הוא כבר מזמן משהו כללי יותר, תחליף אירוני ומודע לעצמו ל"בורגני" או "זעיר-בורגני" של פעם.

בלוג הסחים, למרבה השמחה, מספק הגדרה משלו:

הסחיות מייצגת את הישראלי הטיפוסי, הפוליטקלי קורקט וחסר המודעות; הסחיות יכולה להתפרש אצל סחים כמשהו מגניב או צודק; הסחים טועים. בעוד שכוחות חדשניים שואפים תמיד להתקדם ולהרחיב את גבולות האפשרי, הסחיות תמיד תשאף אחורה ופנימה, אל המרכז, אל המשותף, אל הממוצע. סחיות אינה קשורה למעמד, מגדר או שיוך אתני, והיא מופיעה במרחב הישראלי של 2010 באופנים רבים ומגוונים.

יש לי כמה השגות על ההגדרה הזו. אני לא כל כך מבין איך אפשר לקשור את הישראליות הטיפוסית עם הגזענות, הגלויה והסמויה שבה, דווקא לפוליטיקלי קורקט. אני גם לא ממש בטוח שהישראליות הטיפוסית הזו חושבת על עצמה במונחי "מגניבות", אבל ניחא. בגדול אני בצד של המגדירים. גם אני לא אוהב את השאיפה אחורה ופנימה, אל המרכז, אל המשותף, אל הממוצע.

אבל בין אם אני מסכים אם ההגדרה הזו ובין אם לא אני חייב לעמוד מול האתר הזה ולשאול בכעס מה הקשר בין ההגדרה לבינו. למה אני אמור להיות משועשע מתמונה של שני צעירים עם כוסות בירה בידיהם. למה אני אמור להניח שהתמונה הזו מסגירה אותם ככאלה ששואפים אל המרכז ואל הממוצע. ולמה, גם אם הם אכן כאלה, אני אמור לשאוב מהתמונה הזו עידוד ואישוש להיותי שונה מהם, טוב יותר, באיזשהו אופן.

יכול להיות, אולי, שמי שעומד מאחורי הבלוג הזה (שזהותו עלומה לעת עתה כאמור) מחזיק גם זהות אחרת שבה הוא עושה רבות כדי ליצור בישראל שיח פוליטי חדש, אולי הוא יוצר מוזיקה פורצת דרך, שואף "להרחיב את גבולות האפשרי". לעת עתה, וכל עוד לא יוכח אחרת, אני נאלץ להניח שהוא לא עושה פרצופים טיפשיים למצלמה במקום התל אביבי האופנתי שבו הוא יושב, רק משקיף החוצה בחיוך אירוני דק ומריר ואומר לחבריו "תראו את הסחים הדפוקים האלה שם".

אם זה מה שעושה לו טוב שימשיך ככה, רק בלי נסיון להפוך את זה לאידאולוגיה בבקשה.

אבל אני, מה אני מבין? אני יודע, אני הרי סחי.

36 תגובות ל“סחי ורפש”

  1. מוזר, כשאני ראיתי את השטות הזו (וקשה היה להתעלם ממנה), מה שעבר לי בראש לא היה "מגניב" אלא "פתטי".

    [להגיב לתגובה זו]

  2. לא הכרתי קודם את הבלוג, אבל ממה שנראה לי הם מגדירים סחי = אדם שקיימת עבורו לפחות חוויה אחת כך שהוא אינו מסתכל עליה בריחוק אירוני.
    חבל, הם מפסידים כמה דברים יפים.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. העלמה עפרונית: כן, קשה מאוד היה להתעלם מזה. שמתי לב עכשיו שמישהו שיתף את הפוסט הזה בפייסבוק, אז ניסיתי לגלות דרך youropenbook מי זה היה. לא הצלחתי אבל גיליתי המוני שיתופים של הבלוג המקורי. בחיי שאני לא מבין למה.
    שרון: אני מסכים חלקית. אבל מה שממש מרתיח אותי הוא הפער בין ההגדרה שציטטתי לבין מה שבפועל מתגבש כהגדרה של "סחים" על בסיס החומר שמתפרסם שם. זה מרגיז כי יש כאן בעצם פטור מעשייה חברתית\תרבותי אמיתית – מספיק להיות אירוני ומודע לעצמו כדי "להרחיב את גבולות האפשרי". מספיק לא להיות כזה.
    זה אפילו מרגיז אותי יותר שמעת לעת מתגנב לשם משהו שהוא בגדר ביקורת אמיתית על הקונצנזוס. כך אנחנו מקבלים את הכל כחלק מאותו קוקטייל מקושקש – תגובה מתלהמת לאירועי המשט היא "סחית" ומגוחכת באותה מידה כמו קריצה למצלמה עם בירות ואבטיח על חוף הים.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. גם אני ראיתי את זה בטוויטר, ולא ממש הקדשתי לזה המון מחשבה. למזלי, שאלתי מה זה "סחים" כמה חודשים לפני כן, אז לפחות הצלחתי להבין. עכשיו נכנסתי לשם עוד פעם כדי לקרוא קצת וזה באמת נראה לי בעיקר עלוב.
    אני אמנע מתגובה ארוכה וטרחנית באמצעות הלינק הרלבנטי הבא: http://catandgirl.com/?p=2477

    (ואם תמשיך בפרסומים בקצב כזה אני כמעט ולא אצטער שעזבת את טוויטר (סתם. אני עדיין אצטער))

    [להגיב לתגובה זו]

  5. קצת אחרי ששלחתי את התגובה ניסיתי להבין למה זה כל כך עצוב בעיני. ואז נפל לי האסימון – איפשהו במהלך תחילת-גיל-העשרה-האיום מתחילה להתפתח הנטייה להגניב מבטים ימינה ושמאלה אחרי כל דבר שעשית או אמרת, רק כדי לבחון את תגובת הסביבה. למרבה השמחה, אצל רובנו האימה הזו עוברת עם הזמן, ואנחנו מרשים לעצמנו להגיד דברים שהם לא בהכרח בקונצנזוס הסביבתי שלנו (ולצורך העניין, לא משנה אם הסביבה שאנחנו מתייחסים אליה כוללת שבעה אנשים שלא מייצגים את הקונצנזוס הרחב בשום צורה שהיא), ובכל מקרה – לא לבדוק אוטומטית אם הם כן-או-לא במתחם הקונצנזוס.
    המרדף הזה אחרי הלגיטימציה החברתית גורם לריסון עצמי ולמאופקות שבינה לבין מאגניבות אין ולא כלום. זה מזיע, זה מתאמץ בנסיון להראות לא מתאמץ, זה לא מאפשר לך לעשות את הדבר המגניב באמת – מה שמתחשק לך.
    אחרי גיל מסוים (ולא סתם מישהי בטוויטר התייחסה לגיל התיכון. אולי דורה?) לבנות את החיים שלך על בסיס איך שאתה נתפס בעיני אחרים זה, נו, כבר אמרתי – פתטי (אבל יותר מזה – עצוב).

    [להגיב לתגובה זו]

  6. רגע, זו לא ההגדרה של מושג ה"יאיר לפיד"?

    [להגיב לתגובה זו]

  7. לא יודע, אני אישית די אמביוולנטי כלפי האתר. כפי שכבר אמרתי בטוויטר מצד אחד אני לא יכול להכחיש שהוא באמת משעשע אותי, מצד שני כבר הסתפקתי האם בעצם זה לא שיא הסחיות לשבת ולצחוק על סחים.

    בכל אופן אני לא חושב שחייבים דווקא לנקוט בעמדה מסוימת כלפי הסוגיה הזאת במובן של "הלנו אתה או לצרינו?". "סחים הם בכל מקום" מצחיק אותי בדיוק כמו ש"look at this fucking hipster" מצחיק אותי, למרות שההיפסטרים הם הצד האפל של הסחים (או שהסחים הם הצד האפל של ההיפסטרים, תלוי איך מסתכלים על זה).

    בגדול אני חושב שעיקר הבעיה היא לא עם סחים כבני אדם אלא עם הסחיות כמצב קיומי ודרך חיים (וכן, אני מודע לבעייתיות באמירה הזאת שאופיינית גם לרטוריקה של אנטישמים שטוענים שהם לא שונאים יהודים בתור בני אדם אלא את "היהדות" בתור תופעה, או חילונים שטוענים שהם לא שונאים דתיים בתור בני אדם אלא את "הדת").

    כשאני מתבונן בצילומים באתר הם באמת ובתמים מצחיקים אותי, ולא דווקא ברובד האינפנטילי והנמוך של "תסתכל על האידיוטים האלה!", אלא כי הצילומים האלה באמת מצליחים לתפוס בצורה מדויקת וקולעת מצב קיומי מסוים שמאפיין את הישראליות בימינו. אני לא צוחק מהאנשים עצמם, אני לא מכיר אותם וזה גם לא מעניין אותי לצחוק מפאדיחות של אנשים. הצילומים מצחיקים לא בגלל אותו אפקט שאופייני לתמונות מז'אנר ה Fail (כמו למשל לראות מישהו מחליק ונופל) מפני שמה שבאמת מצחיק בהם, לדעתי לפחות, הוא לא הסובייקטים עצמם אלא ההוויה התרבותית שהם מייצגים, במודע או שלא במודע, בכוונה תחילה או שלא בכוונה תחילה.

    אני חושב שצריך להתייחס לצילומים האלה באותו אופן שבו למשל רולאן בארת מתייחס לצילומים שונים ומנתח אותם כמייצגים מיתוסים מודרנים בתרבות העכשווית (למשל הדוגמה המפורסמת לגבי החייל השחור שמצדיע לדגל צרפת ובכך מייצג את צרפת הקולוניאלית). אפשר בהחלט לדון בשאלה האם כל אדם שמוצג בצילומים האלה הוא סחי או לא, אם בכלל יש סחים או לא וכו' וכו' – אבל קשה מאוד להכחיש שסחיות קיימת בתור תופעה ובתור דרך חיים (ולפי מה שהבנתי אתה גם לא מנסה לעשות זאת), והנקודה החשובה ביותר לדעתי היא שבסופו של דבר כולנו חוטאים בסחיות בצורה זו או אחרת ולכן יש באתר הזה מידה לא מבוטלת של ביקורת עצמית ולא רק זלזול באחר ובשונה מאיתנו.

    בתור מישהו שרואה את הסחיות כמצב שלילי (אם כי וודאי לא האיום הקיומי הכי מסוכן כרגע…) אני בהחלט יכול לראות את הערך באתר הזה. גם בתור שעשוע לגיטימי ולא מזיק אבל אפילו יותר מזה, גם בתור אמירה חברתית רצינית ולא דווקא בתור צרור דאחקות של כמה תל אביבים מאגניבים שיושבים וצוחקים על כל העולם.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. אלי, כתבת "אני לא צוחק מהאנשים עצמם, אני לא מכיר אותם וזה גם לא מעניין אותי לצחוק מפאדיחות של אנשים." ואני לא יכולה שלא לתהות – מה מפדח בלהצטלם שותה בירה על שפת הים?

    [להגיב לתגובה זו]

  9. אני חושב שהדיון פה עוזר לי להתמקד במה שמטריד אותי בטאמבלר הזה – זה הלעג וההתנשאות המוקצנים, במיוחד על המגיבים והמבקרים.
    למעשה, זה כל כך קל, להציג ממש כל ביקורת שתהיה, כ"סחית", וזה יהיה "מצחיק".
    לא מתוחכם, לא מעניין, לא מכבד את יוצרו. כך לטעמי.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. אלי: בוא ננסה את זה. אני מוכן ללכת איתך (לא באמת, אבל ננסה בכל זאת). קח את תמונת ההעדר של הבלוג, אני משער שהושקעה לא מעט מחשבה בבחירתה, ונתח אותה כדי להדגים מתוכה מה פגום בחברה הישראלית היום (אומר מראש – בחירת כפכפים היא לא מה שפגום בחברה הישראלית, גם תסרוקות לא). התחושה שלי היא שתצליח לעשות את זה, גם אם בדוחק, וכבר יש לי כיווני מחשבה כאלה, אבל אין להם שום קשר למידת הסחיות של המצולמים או של התמונה עצמה.
    מנגד אני ממנה אותך לנציג המחנה האנטי-סחי, תן לי תמונה שהיא לחלוטין לא סחית ואני אקח על עצמי לנתח אותה ולהראות למה היא מסמלת את כל מה שפגום בחברה הישראלית. ברור לך שגם סיכויי ההצלחה שלי לא רעים בכלל.
    לכן הטענה שלך, שהיא אכן מעניינת, גם מעצבנת אותי. אתה בעצם אומר, תן לי לצחוק על אנשים מתוך הנחה שאם יש צורך אוכל גם למצוא ניתוח אידאולוגי שיצדיק את הצחוק הזה.
    לא אוהב את זה.
    בכל מקרה, אם למי שעומד מאחורי הבלוג יש יומרות כאלה אז בבקשה, שיעמוד מאחוריהן. שלא יעלה כל תמונה "סחית" שהוא מוצא בפייסבוק. שיעלה תמונה אחת בשבוע ויצמיד ניתוח בארתיאני כמו שהצעת.
    עד אז כל מה שיש כאן זה לעג לאנשים שלא עושים שום דבר נלעג באמת, מלבד לשתות קרלסברג.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. העלמה עפרונית, מה שמצחיק כל כך בצילום הוא לא עצם העובדה ש"שני אנשים יושבים בחוף הים ושותים בירה", אלא דווקא מה שהם מייצגים ומקרינים בצילום הזה, כלומר השאננות, הנינוחות, הזעיר בורגנות השלווה והמרוצה מהחיים ובעיקר מעצמה, וגם כמובן עצם העובדה שאותם אנשים מצטלמים במודעות מלאה ו"מדגמנים" עבור הצילום ומנסים להקרין את אותם ערכים עצמם באופן חסר בושה ולמרבה האירוניה גם חסר מודעות עצמית ("תראו אותנו! אנחנו שותים בירה! ולא סתם, אלא בחוף הים! כמה מאגניב מצידנו!").

    לכן האפקט של הצילום היה למשל שונה לחלוטין אם אותם אנשים היו מצטלמים שלא בידיעתם, נקודה שהרבה מאוד מהצילומים באתר הזה דואגים להדגיש (למשל הצילום של שתי הבחורות ש"משתוללות" בטיול לחו"ל שכל האפקט שלו נובע מהעובדה שהן צילמו את עצמן במודע, דאגו להגדיר את האקט עצמו כ"השתוללות" והעלו את התמונה לאינטרנט).

    אני מסכים שלא כל הצילומים באתר מוצלחים באותה מידה, וקשה גם אולי להעביר במילים את התחושה שהם מעוררים אצל לא מעט אנשים (אם כי אני חושב שניסיתי לעשות זאת כאן), אבל עובדה שהם אכן מצליחים לקלוע למשהו שהרבה אנשים מזהים באופן אוטומטי ויודעים בדיוק למה הכוונה גם בלי שיסבירו להם למה זה בעצם מצחיק.

    [להגיב לתגובה זו]

  12. טוב, להיות מרוצה מהחיים זה באמת אחד הדברים היותר איומים שיש.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. אלי – אחת הבעיות היא שהתמונות הללו מוצאות מקונטקסט. אתה לא יודע בדיוק מה הוביל לצילום התמונות הללו של שתי הבנות בקופנגן. מתאים לך למסגר את זה בתוך סיפור כזה, אבל בהחלט יכול להיות שבאמת היתה שם "השתוללות" ספונטנית, מתוך התלהבות אמיתית, ואחת הבנות (זו שלא מופיעה בתמונה) שלפה מצלמה וצילמה את זה – כחלק מהתלהבות אותנטית. אז אפשר לטעון – וזו טענה לגיטימית לגמרי ונכונה במידה רבה – שהסיפור פחות חשוב כאן. שגם אם הבנות הללו לא מתאימות לסיפור, הרי שבאותה מידה הן יכלו *כן* להתאים, ושלכן הן יכולות לשמש כדוגמה להוויה ישראלית מסוימת. אבל אני חושב שאחד הדברים שמרתיעים מגיבים כאן (ואולי לא אדבר בשם אחרים – מרתיעים אותי) הוא העובדה שהבחורות האלה, מלבד אילסוטרציה ודוגמה, הן בחורות אמיתיות. וזה קצת גועלי ללכת לפייסבוק שלהן ולשלוף משם תמונות כך.

    אני באופן כללי נרתע מצילומים של עצמי, ולכן גם הפרופילים שלי לא כוללים אף פעם תמונה שלי. אבל לפני זמן מה ביקרה אותי כאן (אני חי כרגע בחו"ל) ידידה טובה שלי, ויצאנו לטייל בעיר. במסגרת הזו הצטלמתי. פתאום אני חושש שאני אמצא את עצמי יום אחד באתר כזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. יובל, אני חושב שבעצם די ענית לשאלה שלך מפני שבדיוק כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שלי הנקודה העיקרית היא פחות האנשים עצמם אלא יותר מה הצילום מספר לנו. המטרה היא לא לצחוק על אנשים מסוימים, אלא לשים ללעג דרך חיים מסוימת. ככה לפחות אני מבין את המטרה של האתר (אני אגב לגמרי לא אתפלא אם בסופו של דבר הוא יתגלה כמו עוד בלוג מסחרי בסגנון שותה וקם…).

    אני גם חושב שזה בהחלט לא צירוף מקרים שלעולם לא תמצא למשל אותי, או את רוב האנשים שמוצאים את הצילומים האלה מצחיקים, באף צילום בסגנון הזה ("שותה בירה על חוף הים ונהנה מהחיים!", "מטייל בחו"ל ועושה חיים משוגעים!", "משחזר סצנה מהמלאכיות של צ'ארלי!"). לא בגלל שלא העלתי צילומים כאלה לאינטרנט, אלא פשוט כי לא קיימים צילומים כאלה בשום מקום בעולם.

    לגבי השאלה אם זה לגיטמי או לא להשתמש בצילומים של אנשים בלי רשותם, זו כבר שאלה אחרת שלא ממש נוגעת לדיון כאן שעוסק יותר בשאלה אם זה לגיטמי או לא לצחוק על הסחיות בתור דרך חיים.

    מה שכן, אני תמיד חוזר ואומר שאנשים שמעלים תמונות – או כל מידע אחר לעניין זה – לאינטרנט, שלא יתפלאו אחר כך כאשר התמונות האלה מגיעות ליעדים שבכלל לא עלו על דעתם (זה כמובן לא מתייחס לאפשרות שמישהו אחר העלה תמונות לפייסבוק בלי רשותך, אבל אני מאמין שכמעט כל התמונות שם הועלו על ידי האנשים עצמם או על ידי אנשים אחרים שלא כנגד רצונם).

    [להגיב לתגובה זו]

  15. כשגיליתי את "look at this fucking hipster" נורא צחקתי בהתחלה, את שנתקלתי ב3-4 תמונות של אנשים שאני מכירה ופתאום האתר לא היה מצחיק בכלל (מה גם שאחת התמונות מוגנת בזכויות יוצרים ובמשך שבוע חשבתי נאם לדווח לצלמת שתמונתה לגנבה ע"י האתר או לא.

    כולנו אוהבים לצחוק על אחרים, ויותר מזה, כולנו אוהבים לצחוק על אחרים יחד עם חברינו, אין דבר שגורם לנו להרגיש יותר "יחד" מלהוציא (ולפעמים להשפיל) מקרבינו את מי שלא שייך לקובצה שהגדרנו את עצמינו בתוכה.

    כשראיתי תמונות של חברים שלי ב-"look at this fucking hipster" פתאום היוצרות התהפכו וזה לא היה "אנחנו צוחקים יחד עליהם" אלא "אתם צוחקים עלי ועל החברים שלי" שזאת חוויה לא נעימה בכלל.

    ואגב לצחוק על "הישראלי הממוצע" זה הדבר הכי ישראלי ממוצע שאפשר לעשות.

    [להגיב לתגובה זו]

  16. אלי: כפי שאמרתי – הטענה הזו היא נכונה במידה רבה, אבל הרתיעה הרגשית שאני חש נובעת מהעובדה שאני לא מצליח להפריד בין האנשים שממש רואים בתמונות לבין האילוסטרציה שהם גויסו אליה בעל כורחם.

    ולגבי ההערה לגבי סגנון הצילומים – אם הייתי מצליח לדעת בדיוק מהם הקריטריונים להכללה בצילומים הללו אולי גם אני הייתי נרגע. בינתיים בדקתי ובאמת נראה שלא קל להגיע לתמונות שידידתי העלתה לרשת. אז אני רגוע.

    [להגיב לתגובה זו]

  17. […] שכבר הרבה מאד זמן אני לא מסתובב עם סטלנים. קראתי את הפוסט הזה של שחר על האתר, והרגשתי שהוא טועה לחלוטין. אבל מה, הוא […]

  18. אלי: אתה באמת חושב "שלעולם לא תמצא למשל אותי, או את רוב האנשים שמוצאים את הצילומים האלה מצחיקים, באף צילום בסגנון הזה"? כי אני מכיר שני אנשים שאני יודע שהעידו על אהבה כזו או אחרת לבלוג ושביקור קצר בפרופיל הפייסבוק שלהם היום העלה תמונות עם פוטנציאל לא מבוטל בכלל להיכנס לבלוג הזה.
    קראתי עכשיו את הפוסט של נתאי (הפינגבאק כאן למעלה) ואותו אני יכול להבין, אולי. אבל אני לא בטוח שאתם מגיעים לנקודה הזו מאותו כיוון. נתאי משתמש במאפיינים הכלליים של הסחים כדי להגדיר כנגדם קואליציה של מיעוטים. אתם (אני כורך אותך באופן דמגוגי עם יוצרי הבלוג), נראה לי, מגדירים באמצעות ההתנגדות לסחים איזושהי תת-תרבות אלטרנטיבית, אני עדיין לא מבין מה היא או מה היא אמורה להיות בכלל.

    [להגיב לתגובה זו]

  19. עד עכשיו לא נתקלתי בדבר הזה אבל כבר מזמן הבנתי שאני פשוט מנותק. מזל שיש לי את שחר ואלי לחבר אותי לטרנדים הלוהטים בביקורת התרבות. (בלי ציניות. טוב, אולי עם קצת. אבל ממש רק טיפ-טיפה).

    מה שמצחיק אותי בקישקוש הסחיות הזו ובכל הדיון עליו הוא הניסיון לדיון על משהו ישראלי.אפשר לומר בביטחון מוחלט שאין שום דבר ייחודי לישראל בצילומים האלו.
    לא זחיחות ונינוחות של יציאה בערב, של בירה ואבטיח על שפת הים או של צילום עם אלכוהול בבר.
    ניתקלתי בצילומים האלו של סטודנטים ושל צעירים מכל מקום בעולם. ארה,ב, אירופה ואפילו ספרד.
    ניסיון להתייחס לזה כאל ביקורת (מוצדקת או שלא) על ישראליות בורגנית היא פשוט סוג של פרובינציאליות אינטלקטואלית.
    כל מה שיש לי לומר זה יאללה-יאללה.

    (וכן, חלק מהתמונות מצחיקות)

    [להגיב לתגובה זו]

  20. בפעם הראשונה שראיתי די שעשע אותי. וכמו שאיה מתארת, בפעם השניה ראיתי צילום של מישהו שאני מכיר והוא אחד האנשים הפחות סאצ'ים שאני מכיר, ולבטח פחות מהיוצרים (יודע מי היוצר ומי העוזרים, לא רלוונטי באמת לדיון).
    אגב, אלי, אני חושד שהיוצר התכוון למה שאתה אומר אבל באמת לא יכול להסביר את זה.

    [להגיב לתגובה זו]

  21. גם אני הרגשתי ככה. כשהגעתי לשם בהתחלה וקראתי את ההגדרה הנחתי שזה הולך לכיוון של מה שנתאי ניסה לתאר. אבל אז התחלתי לדפדף בתמונות עצמן ולא היה ברור לי הקשר בין היומרה לבין הביצוע.

    ובכלל, אפילו אם אני מסכים עם הרעיון, יש בעיה גדולה בביקורת חברתית דרך זלזול. ברגע שאתה לא מכבד את הצד שאתה מבקר אותו אתה מאבד חלק גדול מהלגיטימציה שלך. (ומי כמוני יודע, אני עושה זאת לעיתים קרובות הרבה יותר מדי). ואז כמה באמת גדול המרחק בין בלוג כגון זה שצוחק על הסחים, לבין הנטיה הסחית לזלזל או לצחוק על מי שבשולי ההגמוניה?

    [להגיב לתגובה זו]

  22. שחר, קודם כל לגבי התגובה הראשונה שלך (לא שמתי לב אליה קודם כשהגבתי) אני לגמרי לא מסכים להשוואה בין הניתוח שלי לתמונות בבלוג הסחים לבין ניתוח כל תמונה מקרית אחרת, כמו למשל תמונת ההדר של הבלוג שלך. אפשר כמובן לדון בשאלה אם כל תמונה בבלוג הסחים היא מוצלחת או לא, וכמו שכבר אמרתי אני אכן חושב שחלק מהן קולעות יותר וחלק מהן קולעות פחות. אפשר גם לדון בשאלה האם הניתוח שלי נכון או לא. אבל אני בהחלט לא מקבל את הטענה שמדובר בהשלכה שרירותית לחלוטין של תיאוריה מוכנה מראש על אובייקט מקרי כלשהו, כלומר שבאותה מידה ממש אפשר למצוא סחיות בתמונות באותו בלוג ובכל תמונה אחרת (אפשר כמובן אם באמת רוצים בכך, אבל כל אחד יוכל להבחין בקלות בהבדל בין פרשנות שרירותית כזאת לבין פרשנות שלפחות מתבססת על משהו יציב וקונקרטי גם בלי לקרוא עבור כך את "גבולות הפרשנות" של אומברטו אקו).

    בכל אופן, לי באופן אישי מאוד ברור כיצד חלק גדול מהתמונות בבלוג ההוא אכן מייצגות מצב קיומי מאוד מסוים שרווח בתרבות הישראלית ולא "רק שתיה של בירה" או "רק טיול בחו"ל", אלא הוויה תרבותית לכל דבר עם מכלול שלם של אמונות ואידיאולוגיות מאחוריה, במיוחד לאור העובדה שכאמור התמונות האלה צולמו מתוך מודעות מלאה לאקט הצילום ופוזה מדוגמת היטב מול המצלמה, שלא לדבר על כך שהתמונות האלה מן הסתם הועלו מרצון לאינטרנט. אולי לאנשים אחרים זה לא ברור, אני בהחלט מקבל את זה, אבל חשוב לי שגם מי שלא מקבל את ההסבר שלי לפחות יבין שאני לא סתם ממציא הסבר מקרי אלא אכן מנסה להצביע על תופעה קיימת (גם עצם העובדה שכמות לא מבוטלת של אנשים חוץ ממני בהחלט מבינה את הפרשנות לתמונות האלה מצביעה לדעתי על כך ש"יש כאן משהו". אלא אם כן כמובן נגיד שמדובר במקרה של היפנוזת המונים שבה כולם מסכימים למשהו שהם בעצם לא באמת מאמינים בו רק מפני שבלוג הסחים שיכנע אותם בכך…)

    לגבי השאלה אם ניתן למצוא גם לא-סחים בתמונות כאלה, ובכן כאמור אני יכול לדבר רק בשמי ואותי בוודאי לא תמצא בתמונות מהסוג הזה כמה שלא תתאמץ. בהחלט לא בתמונות שבהן צילמו אותי מרצוני מחזיק ביד בירה ומחייך למצלמה כמו אידיוט שאנן ומרוצה מעצמו כשחבר לי עומד מאחורי ללא חולצה ומחבק אותי. וגם אם כן היו תמונות כאלה בוודאי ובוודאי שלא הייתי מעלה אותן לאינטרנט מרצוני. אתה יכול להכנס לפרופיל הפייסבוק שלי למשל (או אפילו לטוויטפיק שלי) ולראות שחוץ מתמונת הפרופיל הבודדה שלי אין לי שום תמונה אחרת שלי בפרופיל, ובנוסף לכך גם חסמתי את האפשרות של אנשים אחרים לתייג אותי בתמונות או אפילו להכנס לפרופיל שלי אם הם לא חברים שלי.

    כמו שכבר אמרתי אני חושב שצריך להבחין כאן בין שתי שאלות שונות לגמרי. ראשית עצם השימוש בתמונה של אדם בלי רשותו (כאן הרי אפשר להגיד שכל שימוש כזה הוא אסור, גם אם התמונה לא בהכרח מושמת בקונטקסט שלילי), ובין כל הדיון התיאורטי שאנחנו מקיימים כאן סביב המושג סחי והאפשרות למצוא בצילומים שונים ייצוגים של אותו מושג. לגבי שימוש ללא רשות אני מסכים איתך שזה אכן די בעייתי.

    הרי לא הייתי רוצה למשל שמישהו יקח תמונה שלי וישים אותה באתר כלשהו נגד רצוני אפילו אם היה מדובר בהקשר נייטרלי או חיובי, בוודאי שלא בהקשר שלילי. לגבי עצם הדיון מסביב לבלוג הסחים, אני חושב שאחרי שזה כבר נעשה השאלה אם ניתן לנתח את התמונות האלה ולהסיק מהן מסקנה כלשהי צריכה להיות מנותקת לחלוטין מעצם השאלה המוסרית סביב השימוש שנעשה בתמונות מלכתחילה.

    אני גם רוצה להזכיר שוב את מה שאמרתי קודם לגבי התועלת באתר כזה בתור ביקורת עצמית ולא דווקא בתור התבדחות על חשבון האחר. כמו שאמרתי אני חושב שבסופו של דבר כולנו סובלים ממידה זו אחרת של סחיות ולכן יש בכך בעצם תועלת לכולנו.

    אני כמובן לא יכול לדבר בשם מי שעומד מאחורי הבלוג ואין לי מושג אם יש לו משנה סדורה מאחורי הפרויקט הזה או שהוא סתם מעוניין לספק כמה דאחקות להמונים (או אולי אפילו כמו שרמזתי כבר למעלה שמדובר בכלל בעוד תרגיל בשיווק ויראלי. אולי התגובה של גולדסטר לשותה וקם של מכבי? לאלוהי האינטרנט הפתרונות).

    בשמי אני רק יכול להגיד שאני לא בהכרח דוגל בתת תרבות כזאת או אחרת אלא חשובה לי יותר הביקורת כנגד מושג הסחיות בדיוק כפי שחשובה לי הביקורת הישנה והטובה כנגד מושג הבורגנות (וכפי שכבר אמרתי בטוויטר אני די מזהה בין שתי התופעות האלו ולדעתי "סחי" זאת פשוט דרך תל אביבית מאגניבה לומר "בורגני").

    ולגבי מה שטענת על כפכפים ותסרוקות והניסיון למצוא אידיאולוגיה מאחוריהן, אני יכול להגיד שבתור מי שבא מרקע של חקר התרבות אני דווקא בהחלט חושב שאפשר למצוא קשר ישיר כזה (אם כי כמובן לא דווקא במובן השטחי והפשטני של המילה) בין אידיאולוגיות לבין צורות חיצוניות שונות כגון תסרוקת, סגנון לבוש, אופן התנהגות וכו', אפילו בין אידיאולוגיה ובין האופן שבו אנחנו בוחרים לעצב את אסלות בית השימוש או את שער הערווה:

    http://www.youtube.com/watch?v=AwTJXHNP0bg

    [להגיב לתגובה זו]

  23. אלי, הערה אחת: האנשים האלה לא 'העלו את התמונות האלה לאינטרנט'. סיכוי סביר מאוד שרוב האנשים האלה העלו את התמונות האלו לפייסבוק מתוך מטרה שהחברים שלהם יראו אותן, ואין להם מושג שבזאת הם חשפו אותן לכל העולם.

    (כן, אחרי הפוסט הלכתי לבדוק את סידורי הפרטיות של האלבומים של בפייסבוק. כן, גיליתי אחד שהיה פתוח מדי לטעמי)

    [להגיב לתגובה זו]

  24. אלי: לא התכוונתי לתמונת הדר בבלוג שלי אלא להדר של בלוג הסחים. אין ספק שהזוג שמופיע שם הוא מגוחך מעט. יותר נכון בעצם, יצאה לו תמונה מגוחכת. אני בהחלט יכול לראות אפשר להערים פרשנויות על התמונה הזו כך שהגיחוך שלה ייתפש כסמל לכל מה שפגום בחברה הישראלית של 2010. אבל זה נראה לי מלאכותי מאוד. כך גם לגבי רוב התמונות והקטעים האחרים שאפשר למצוא שם.
    עברתי קודם על תמונות שלי בפייסבוק וחשבתי להעלות פוסט תמונות תחת הכותרת "מקדים רפואה למכה" ובו אוסיף כיתובים ארסיים לתמונות נבחרות משם.
    סחים – הם עושים פרצופים "משוגעים" למצלמה ביום ההולדת של הבת שלהם.
    סחים – הם אוהבים להצטלם במסעדות ביתיות וקטנות באירופה
    יכולתי להמשיך עם זה עוד ועוד.
    אני לא מבין. לגמרי לא מבין.

    [להגיב לתגובה זו]

  25. אלי – קראתי שוב את התגובות (המעניינות מאוד) שלך, ואני חושב שאולי אנחנו מדברים על דברים שונים. אני בהחלט מקבל את העובדה שאפשר, נכון וראוי לנתח תופעות תרבותיות ואת ההווי הקיומי הישראלי דרך תמונות שישראלים מפרסמים ברשת. וברור שלעצם הפרסום שלהם ברשת יש מקום בניתוח הזה (כלומר – הפרסום עצמו מעיד על משהו). אפשר לעשות את זה במידה רבה עם כל תמונה – גם שלך ושלי – וכמובן שהמסקנות תהיינה שונות. אני מוכן גם לקבל את העובדה שיש אוסף של תכונות ישראליות מאפיינות, שאפשר לאגד תחת הכותרת "סחיות" (על כל הנזילות של הגדרות וגבולות ותכונות. אבל זה מקובל עלינו כהנחת יסוד), ועכשיו אפשר לנסות ולמצוא את הביטוי שלו בתמונות.
    אבל מה לעזאזל הקשר של האתר הזה לזה? הוא לא עושה אף לא אחד מהדברים שהזכרתי לעיל. בדיון הקונקרטי על האתר הספציפי הזה, אני חושב שהוא כושל. הוא לא מספק ניתוח מעניין, לא בוחר תמונות טובות (מלבד כמה פה ושם) ואני בהחלט לא יכול להסיק ממבט על התמונות מיהו סחי ומי לא.

    שחר – לגבי ההדר של בלוג הסחים – התחושה שלי הוא שהזוג בכלל לא ישראלי. אני לא יכול להסביר למה (משהו בתסרוקת והפרצוף של הבחור נראים לי יותר מדי אמריקאים), אבל ככה זה.

    [להגיב לתגובה זו]

  26. מאת אורי ב.:

    אני חושב שהבלבול בדיון ואי העקביות בתגובות של האנשים קשורים קודם כל לזה שברמה הכי בסיסית – ההגדרה והעריכה של הטאמבלר הזה לא עקביים.
    יש בו פוטנציאל למשנה סדורה ואבחנה תרבותית חדה, אבל הוא לא מתממש באופן עקבי. אז הניסיונות של הדיון כאן להגיע לשיפוט ברור נידונים לכשלון מראש.
    בגלל זה גם אני לא נהנה ממנו עקבית, ולעתים הוא לא הוגן בעיני.
    _אבל_ ברגעיו הטובים, ויש כאלה, הוא יודע לזקק את הנרציזם הישראלי במלוא נלעגותו – וברגעים האלה, הוא הופך למעניין מאוד, בעיני.
    כי הוא עונה ביעילות על השאלה שכל מי שחשוף למציאות הישראלית, גם מרחוק, שואל את עצמו לעתים קרובות: "מי אלה לעזאזל האנשים האלה ש…".

    אבל תיאוריה או ביקורת חד משמעיים – נראה לי שלא יצאו לנו מזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  27. אה, אז זה מה שאתה עושה בזמן שאני מחכה לך בטוויטר?
    כותב פוסטים? כאילו, בבלוג? ארוכים ומנומקים?
    כמה סאחי מצידך.

    ועיקר שכחת: "הנה אני, רוכב על אופניים עם קסדה (!) ואפילו מרגיל את הילד שלי לקסדה מגיל צעיר (!) – כמה סאחי מצידי".
    שזה מוזר, כי אני זוכר דווקא את המוכר בחנות האופניים, שנראה בעל חזות סאחית, והצהיר שהוא לא מוכן לחבוש קסדה כי זה יהרוס לו את התסרוקת.

    ד"א, לא ראיתי שהשם עלה כאן, אבל עד כמה שהספקתי להתרשם בטוויטר החשוד המרכזי בבלוג הסחים הוא אלון עוזיאל. (והיו גם מי שהעבירו עליו ביקורת, דרך אגב.)

    [להגיב לתגובה זו]

  28. […] ובעיקר בטוויטר ואפילו כבר נכתבו עליו כמה פוסטים, חלקם לשלילה וחלקם לחיוב. אני חייב להודות שאני בעצמי די אמביוולנטי […]

  29. הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…

    I found your entry interesting do I've added a Trackback to it on my weblog :)…

  30. אני קצת בעד דווקא. אלה כן כולן תמונות שמדבררות "החיים שלי אחלה,איזה אחלה" בצורה שבאמת עושה חשק לסמן את הפעולה שלהן.

    [להגיב לתגובה זו]

  31. פלאי: אני יכול להבין אותך, במידה מסויימת אני יכול להזדהות. סביר להניח שאלמלא ההזדהות הבסיסית הזו לא הייתי טורח לכתוב, אפילו לא הייתי מצליח להתעצבן.
    השאלה היא, לטעמי, מאיזה כיוון מגיע הסימון הזה. כיוון שעבר לא מעט זמן מאז כתיבת הפוסט והצטבר עוד הרבה מאוד חומר ראיות בבלוג הסחים המדובר אני חושב שכבר אין טעם להתווכח בשאלה הזו (אני חושב שלי היה ברור מראש אבל מסתבר שבשלב מוקדם עוד היו גם פרשנויות אחרות שהיו לגיטימיות). כיוון שהסימון הזה, כך נראה לי, מגיע מתוך יומרה לטעון שמסמניו יודעים טוב יותר מהמסומנים מה נכון, נחשב, ומגניב, כיוון שהוא מתחמק באדיקות (כמעט מלאה) מהתחייבות לאיזושהי טענה חברתית-פוליטית הוא פסול בעיניי. עוד לפני שדיברנו על ההוצאה המרושעת מהקשר ועל הזלזול בעובדה שיש אנשים אמיתיים מאחורי הצילומים האלה ושהיומרה ללמוד משהו על האנשים התוך צילום אחד שכזה היא מעשה נוולה אמיתי.

    [להגיב לתגובה זו]

  32. יכול להיות שיש משהו מאחורי הקונספט הזה של ה"סחים" אבל הבלוג שאמור לייצג אותו הוא פשוט אתר מטופש שמזכיר לי חבורה של טינאייג'רז שמלאים הומור פנימי שקורע אותם מצחוק ולא מצחיק אף אחד מלבדם. כבר פגשתי בעבר אנשים שניסו לעשות מהדביליות אידיאולוגיה. ("אנחנו לא מתווכים עם סחים, רק מצביעים עליהם וצוחקים") זה תמיד נראה בסוף כמו דביליות סתם. היה אפשר לסלוח על זה אם היתה באתר הזה שנינות מיוחדת או איזה שהוא הומור ששוה משהו. אבל חוץ מזה שהוא דבילי – הוא גם לא מצחיק.

    [להגיב לתגובה זו]

  33. […] Related posts:סחי ורפש […]

  34. […] מסיבות אחרות לחלוטין, לכאורה לפחות, שלושה ימים אחרי הפוסט הראשון שכתבתי על בלוג הסחים, עוסקת בדיוק באותו נושא. אולי זו […]

  35. מאת יו איזה אנשים נוראים:

    בגלל אנשים כמוכם אני לא יוצא מהבית בלי להשתכר

    [להגיב לתגובה זו]

  36. […] תת-תרבות לכאורה מגדירה את עצמה על בסיס הלעגת אחרים. כל כך טינאייג’רי […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting