עוד 6,000 מלים על הפרסונליזציה של הכלכלה
5 ביוני, 2010
לא קורא עיתונים כלכליים, כבר אמרתי פעם. לא נכנס לאתרים שלהם כמעט אף פעם (סדרת השראה של כלכליסט היא חריגה בולטת, ופעם גם הורדתי פונט עברי לאינטרנט באתר גלובס). מאז שהפסקתי את המנוי על "הארץ" לא יוצא לי לראות את "דה מרקר" יותר מידי. גם כשהוא כבר נמצא בבית אני לא טורח לקרוא.
אבל ביום רביעי האחרון, כשחיפושיי אחרי גליון הסופרים של הארץ (המצויין למדי) הוכתרו בהצלחה מצאתי את עצמי עם עוד גליון של דה מרקר. במרכז שערו האחורי של הגליון ניצבת כתבה, לא מאוד מעניינת מבחינתי, על גיוס 1.7 מיליארד דולר ע"י קבוצת עזריאלי.
הנה האילוסטרציה המתלווה לכתבה.
זה פגום ומוזר.
דפדפתי אל תוך הגליון. מצאתי, לדוגמא, כתבה על התבטאות של רובי ריבלין. את הכתבה מלווה תמונה של ריבלין, ולתמונה מתלווה כיתוב קטן, להזכיר לנו במי מדובר, וזה כאמור בכתבה שריבלין מופיע בכותרתה, וכשמדובר בפוליטקיאי ותיק ומוכר המכהן כיו"ר הכנסת. אבל כאן? כלום. שישה פרצופים, לא מאוד מפורסמים. הרבה פחות מפורסמים מריבלין ללא ספק מתנוססים כל אחד מעל שמו של הגוף המשקיע שאותו הם אמורים לייצג, ואין כיתוב מלווה.
אחד מהם אפילו אני יכול לזהות, הוא זכה לתהילה ולחשיפה בזכות התפקיד שמילא בסאגת אפריקה-ישראל ולבייב. לגבי חמשת האחרים אין לי מושג קלוש. אני אמנם לא קהל היעד של הידיעה הזו, כבר אמרתי, אבל האילוסטרציה הזו כמו באה להבהיר את העובדה ביתר שאת – להגיד לכל מי שאינו מזהה את הפרצופים הניבטים אליו שהוא בעצם לא מבין את העניין.
לכל אחד מששת הגופים שהשקעותיהם מפורטות כאן יש לוגו. אפשר היה להצמיד את הלוגו לנתונים המספריים, ולספר בכך סיפור הגיוני יותר, אבל לא זה הסיפור שהעיתונות הכלכלית אוהבת למכור לנו. העיתונות הכלכלית אוהבת את האישי, את סיפוריהם מסמרי השיער של אנשים שמגלגלים סכומי כסף פנטסטיים. לא משנה אם אותם אנשים ימצאו עצמם בעוד שבוע מייצגים דווקא גוף אחר, הם "השחקנים", והעיתונות הכלכלית אוהבת אותם, אוהבת לספר את הסיפורים האישיים שלהם כאילו הם העניין עצמו.
לא פלא שאני לא נכנס לאתרים האלה יותר מידי.
Related posts:
