תודעה כוזבת

הויכוח אם ראוי היה להגיע ביום חמישי לכיכר או לא ממשיך להתנהל בכל פינות הבלוגוספירה. לא הייתי, ובקרוב יבוא גם פוסט רציני בעניין. אבל בינתיים, סתם תהייה קלה וחסרת חשיבות.

שמחתי מאוד במלים הנוקבות שנשא מאיר שלו לקראת סיום ההפגנה, זרקתי מבט קצר לעבר מסך הטלוויזיה, ושוב עלתה בי שאלה נושנה. איך ומתי הפך שלו מאותו מגיש חיוור וצנום עם שיק חנוני של רוממה ואובססיית תנ"ך משמחת לבריון קשקשים רחב כתפיים, צרוב רוחות ושמש, הנראה תמיד כאילו בזה הרגע חזר מטיול ג'יפים או לפחות כגירסה הציונית של המרלבורו מן?

Related posts:

1. גם אני נפרד מקסטרו
2. ורוח ההפרטה מרחפת על פני המים
3. האמינו יום יבוא
4. יש לך את זה! חלק ז' – The Ancient Art of War
5. טעם הפרברים