רעיונות ב(אימ)פוטנציה 5 – מסעדת 'היה בעיתון'
9 במאי, 2007
הנה רעיון שאין לו קשר, לפחות לא ישיר, לאינטרנט, לתוכן גולשים או לרשתות חברתיות. רעיון שמתחיל ונגמר בעולם שמחוץ לרשת. אפשר, אם מתעקשים, לחשוב עליו כעל סוג של גרגרן RSS קולינרי.
עבור רבים וטובים חלק בלתי נפרד מחווית סוף השבוע הוא ההנאה הפורונוגרפית מכפולות עמודי האוכל שבירכתי המוספים. הזלת ריר מול הארוחה האחרונה מבית מדרשו של אהרוני תוך כדי התפעמות מהצילומים של נלי שפר, התמכרות ללהג הפיוטי של אייל שני ומירי חנוך, שקיעה בנוסטלגיה ירושלמית עם שרי אנסקי, הפלגה על מחוזות הדמיון עם נירה רוסו, נו, הבנתם כבר את הקטע. ביותר מידי בתים נגזרים הדפים האלה ביראת כבוד, מושמים בקלסר תופח או נתחבים אל בין דפיו של ספר בישול אהוב. תמיד בליווי ההבטחה שיום אחד, כשיהיה זמן, ויגיע איזה ארוע…
כך אנחנו ממשיכים לחלום קדרות עמוסות כל טוב ומהבילות בחורף, או מאפים קלילים ומפתים בקיץ, מחליפים את החלום מידי שבוע, צוברים את אותם גזירי עיתון מצהיבים, לכל היותר מחליפים אותם בתגית אוכל ב-delicious. חסר רק משקיע בעל חזון ושף שיוכל להניח את האגו שלו בצד כדי לחבר את החלום הזה למציאות.
למיטב הבנתי מוספי סוף השבוע נסגרים לכל המאוחר ביום רביעי, סביר להניח שעמודי האוכל מוכנים עוד קודם, לא צריכה להיות בעיה של ממש להשיג את תוכנם כבר ביום שלישי. מה שישאיר לשף החרוץ ולצוות שלו שלושה ימים של עבודה מאומצת, להשיג את כל המצרכים, לערוך ניסוי קצר, ולהעמיד כבר ביום שישי בצהריים תפריט חדש שיהיה תקף למשך שבוע. תפריט שבליבו ניצבות המנות שלוקטו מכל מדורי הבישול המובילים. רגע אחרי שתגמרו לקרוא על ריזוטו כמהין ופירות ים למשל, תוכלו במקביל לגזירה והמירקור חסרי התוחלת להרים טלפון, להזמין מקומות, ולדעת שעוד הערב תוכלו לממש את ההזיות המרוחקות ההן ולנעוץ בהן שיניים.
למסעדה אפשר לקרוא כאמור 'היה בעיתון' או 'המוסף', אפשר להעשיר את התפריט השבועי המתחלף גם במנות חודשיות שיילקחו מכרומוני קולינריה דוגמת 'על השולחן' ויקלו על העומס שבהחלפה מלאה של התפריט מידי שבוע. נדמה לי שהקונספט משאיר גם מקום למשחקי עיצוב משעשעים, כמו למשל תפריט שעמודיו יורכבו מהדבקות של גזירי עיתון כמו איזה מכתב דרישת כופר או עטיפה של תקליט פאנק.
מישהו מתנדב להרים את הכפפה?
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדרפור.
Related posts:
9 במאי, 2007 בשעה 11:35
ועל זה נאמר: in you dreams. לא יקום ולא יהיה. היכרתי כמה שפים בחיי. הייתי בתחום. אין מצב בעולם ששף יכין מתכונים של אחרים. אתה לא יודע? הם לא מבשלים. הם יוצרים…הם אמנים…והם מפוצצים באגו! הם אלוהי המטבח!!
[להגיב לתגובה זו]
9 במאי, 2007 בשעה 12:14
arluk: נכון שמדובר במכשלה רצינית, אבל, מאמר מאלף שקראתי בניו יורק טיימס השבוע יודע לספר שמה שעשתה פרקליטי אל.איי לפקולטות למשפטים בשנות השמונים עשתה תרבות השף כסלבריטי לאקדמיות הבישול למיניהן בשנים האחרונות, כך שהשוק, האמריקאי לפחות, מוצף כיום בצעירים שהוכשרו כשפים ונאלצים להסתפק בטיגון צ'יפס בשכר זעום. לאנשים כאלה פרויקט כמו 'היה בעיתון' הוא בהחלט שלב ביניים ראוי בדרך לפסגה.
[להגיב לתגובה זו]
9 במאי, 2007 בשעה 14:05
רעיון נפלא. למרות שאני לא מקוראי מדורי הבישול. אבל אני מאוד בעד אכילה.
[להגיב לתגובה זו]
9 במאי, 2007 בשעה 14:19
הרעיון נפלא (ראית את הרעיון שלי ושל חנית, מאידך, לרשת מזון בריאות מהיר?).
הדיסוננס בין הרעיון (אוכל) לשורת הסיום הקטואית (רצח עם, ובטח גם רעב) קצת צורם לי. אבל כנראה שצריך להזכיר כדי שלא ישכחו, ואולי הדיסוננס אפילו מדגיש את זה קצת, כמו שבירת הכוס בחתונה היהודית ואיזכור ירושלים.
[להגיב לתגובה זו]
9 במאי, 2007 בשעה 17:31
ערן: ראיתי את הדיון בינך לבין חנית ורציתי להסב את תשומת לבכם לאיזה שרות משלוחים טבעוני בתל אביב שאף התחייב לבצע את המשלוחים באמצעות רוכבי אופניים, אבל אז גיליתי שהשרות אינו קיים יותר.
לגבי הדיסוננס, אני משתדל להעמיד איזה מבחן פרטי לגבי עוצמתו בכל פוסט שאני כותב. אני מסכים שיש כאן דיסוננס אבל לאחר לבטים קצרים החלטתי שהוא לא עמוק מידי.
[להגיב לתגובה זו]
23 במאי, 2007 בשעה 10:16
ג ד ו ל !!!
ואכן פעם בכמה חודשים אני עוברת על הגזירים , מכריחה את עצמי להודות מה לעולם לא אכין ומשליכה לשקית המיחזור . אשמח מאד למסעדה שתגיש לי אותם !
מי מרים את הכפפה ?
[להגיב לתגובה זו]
28 במאי, 2007 בשעה 14:49
אני מכינה את מה "שהיה בעיתון"
מי שרוצה מוזמן לטעום.
[להגיב לתגובה זו]