אני מכינה את מה "שהיה בעיתון"
מי שרוצה מוזמן לטעום.

ג ד ו ל !!!
ואכן פעם בכמה חודשים אני עוברת על הגזירים , מכריחה את עצמי להודות מה לעולם לא אכין ומשליכה לשקית המיחזור . אשמח מאד למסעדה שתגיש לי אותם !
מי מרים את הכפפה ?

ערן: ראיתי את הדיון בינך לבין חנית ורציתי להסב את תשומת לבכם לאיזה שרות משלוחים טבעוני בתל אביב שאף התחייב לבצע את המשלוחים באמצעות רוכבי אופניים, אבל אז גיליתי שהשרות אינו קיים יותר.
לגבי הדיסוננס, אני משתדל להעמיד איזה מבחן פרטי לגבי עוצמתו בכל פוסט שאני כותב. אני מסכים שיש כאן דיסוננס אבל לאחר לבטים קצרים החלטתי שהוא לא עמוק מידי.

הרעיון נפלא (ראית את הרעיון שלי ושל חנית, מאידך, לרשת מזון בריאות מהיר?).

הדיסוננס בין הרעיון (אוכל) לשורת הסיום הקטואית (רצח עם, ובטח גם רעב) קצת צורם לי. אבל כנראה שצריך להזכיר כדי שלא ישכחו, ואולי הדיסוננס אפילו מדגיש את זה קצת, כמו שבירת הכוס בחתונה היהודית ואיזכור ירושלים.

רעיון נפלא. למרות שאני לא מקוראי מדורי הבישול. אבל אני מאוד בעד אכילה.

arluk: נכון שמדובר במכשלה רצינית, אבל, מאמר מאלף שקראתי בניו יורק טיימס השבוע יודע לספר שמה שעשתה פרקליטי אל.איי לפקולטות למשפטים בשנות השמונים עשתה תרבות השף כסלבריטי לאקדמיות הבישול למיניהן בשנים האחרונות, כך שהשוק, האמריקאי לפחות, מוצף כיום בצעירים שהוכשרו כשפים ונאלצים להסתפק בטיגון צ'יפס בשכר זעום. לאנשים כאלה פרויקט כמו 'היה בעיתון' הוא בהחלט שלב ביניים ראוי בדרך לפסגה.

ושף שיוכל להניח את האגו שלו בצד

ועל זה נאמר: in you dreams. לא יקום ולא יהיה. היכרתי כמה שפים בחיי. הייתי בתחום. אין מצב בעולם ששף יכין מתכונים של אחרים. אתה לא יודע? הם לא מבשלים. הם יוצרים…הם אמנים…והם מפוצצים באגו! הם אלוהי המטבח!!